ודודי בלסר בא להוכיח שהוא קצת יותר מפנים יפות

ולם הדוגמנות נתקף בעתה. ידיעות מבוהלות מטורקיה סיפרו לפני שבועיים, כי דודי בלסר, הקשר המוכשר של אס"א תל אביב בכדוריד, ספג אגרוף בפניו במהלך משחק בגביע אירופה ונזקק לשלושה תפרים מתחת לארובת העין. עבור אתרי הבידור השונים שנחרדו שמא הושחתו פניו של המלאך היתה זו אזעקת אמת. ביראת קודש דיווחו, כי הרופאים המקומיים "לא התייחסו לבלסר כאל עוד יפיוף אלא כפציינט מן המניין".

ראשי הקבוצה, שהביעו אף הם תקווה כי לא נגרם נזק בלתי הפיך לקריירת הדוגמנות של הכוכב, דאגו ליצור קשר עם פלסטיקאי מהארץ שהתעדכן כל העת אודות מצבו. יומיים מאוחר יותר הסדירו המעריצות הנאמנות את נשימתן: האליל קיבל אמנם זריקות טטנוס ואנטיביוטיקה, אך התברר כי אינו סובל משברים בפניו.

קצת מוזר, אך פסק הזמן מפעילות שנכפה על בלסר התקבל על ידו בסבר פנים יפות. הסיבה, אם שאלתם את עצמכם, ברורה. דוגמן העל מוצא עצמו בימים אלו בפוזיציה חדשה: הוא חורש נון-סטופ על החומר, משנן עובדות, לומד בלי הפסקה. סוף סוף יש לו זמן להתרכז בתאריך היעד, בדד ליין: ב-31 בחודש, בשעה 11:00 בבוקר הוא אמור להגיע, יחד עם עוד כ-1,500 סטודנטים נוספים, אל מרכז הקונגרסים הבינלאומי בבנייני האומה בירושלים למבחני המעבר ללשכת עורכי הדין. לאחר שיצלח את השאלון המתיש והמעצבן, תחכה לו הבחינה בעל פה. לאחריה, אם הכל יעבור בשלום, תגיע לסיומה הרשמי שנת התמחותו ולבלסר תמתין התעודה הנכספת. אבל זה עדיין רחוק.

במהלך השנה האחרונה ליווה "גלובס" את שנת התמחותם של חמישה מתמחים צעירים בחמישה מהמשרדים המסחריים המובילים בארץ. עם סיום השנה מתייצבים שלושה מהם לבחינות הלשכה. השניים הנותרים כבר הספיקו לסיימן בהצלחה ולפנות לחיים המקצועיים. סיכום דרכו של כל אחד מהם מספק מבט רחב יותר על עבודת המתמחה במשרד מסחרי גדול. האם מדובר ב"פועלים שחורים", שתפקידם מסתכם בעבודות טכניות שונות, או באנשי משפט לכל דבר ועניין? התשובות לפניכם.

המתמחה הנחשק

"שנת גורניצקי" בחייו של בלסר החלה ביולי 2004. מדי יום נהג דוגמן העל להתייצב בשדרות רוטשילד 45 בתל אביב לעבודתו כמתמחה במשרד עו"ד י. גורניצקי.

בניגוד לתזזיתיות שאפפה את התנהלותו בחיים שמחוץ למשרד, דווקא בגורניצקי, נאלץ בלסר להיבחן מדי יום מול התוצרת שהנפיק. החיוך המבויש שלו, זה שהמיס את ליבן של עשרות אלפי בחורות ברחבי הארץ, עמד כעת במבחן האמיתי: דודי בלסר בא להוכיח שהוא קצת יותר מפנים יפות.

בלסר פרץ לתודעה הלאומית במהלך שנת 2000. עד אז הוא היה קשר מוכשר בקבוצת הכדוריד של הפועל ראשון לציון, שקיווה לפתח קריירה בענף, במקביל ללימודי משפטים וכלכלה. אך אז בחר הגורל להתערב. סוכנת הדוגמנות בטי רוקוואי גילתה אותו ו"מצאה מלאך", כדבריה. השאר כבר שייך להיסטוריה.

בארבע השנים הבאות הפך בלסר לסופר-מודל הגברי המקומי הראשון. מקום ראשון בכל משאלי "הגבר הסקסי בארץ", או "האדם הנחשק ביותר". בחלוף השנים, הוא הפך לאימפריה של ממש. בלסר השתתף בקמפיינים של "קוקה קולה", "קרוקר", "ורסאצ'ה", "נינה ריצ'י", "ז'אן פול גוטייה" ו"ארמאני", ובתצוגות אופנה של "ולנטינו", "קנזו", "איסי מיאקי" ואחרים.

"אני בסך הכל בן 28 ועברתי בחיי דברים שאנשים רגילים לא חווים ולא יחוו לעולם", אומר בלסר. "בכל זאת, אף פעם לא היתה לי שנה כה מתישה. אבל שלא תבין לא נכון, אני לא מצטער לרגע. היא ביגרה אותי מאוד".

כשדודי בלסר אומר שהשנה האחרונה היתה הקשה בחייו, אפשר ומותר להאמין לו. רצף האירועים שאפפו את הסופר-מודל המקומי בשנה החולפת, היו מספקים כדי למלא יומן עשיר ועמוס במיוחד של כל אדם רגיל. אבל דודי בלסר הוא לא אדם כזה. ממש לא.

השנה האחרונה היתה דינמית במיוחד עבורו ולא רק בגלל ההסבה המקצועית. בחודש ינואר האחרון הודיעה חברת "קסטרו", כי במסגרת שינוי אסטרטגי בקונספט הפרסומי הוחלט להיפרד מבלסר, שהיה דוגמן הבית של "קסטרו מן" משנת 2000. מספר חודשים אחר כך, שב בלסר לעולם הדוגמנות בסערה וחתם על חוזה לשלוש שנים עם חברת המשקפיים "אירוקה"; הוא חזר לכדוריד לאחר פרישה של שנתיים; הוא נפרד מסוכנו רפי עגיב אחרי שנות עבודה רבות ועבר לנהל את עצמו; אפילו הפוסטר הענק שלו, שהיה תלוי מעל לגשר ההלכה ברמת גן בשנים האחרונות, הוסר.

דווקא השנה הראשונה במשרד עורכי דין גדול - הדורשת הרבה ומתגמלת מעט - סיפקה בתחילת הדרך לדודי בלסר קורת רוח אמיתית. מי שהפך בארבע השנים האחרונות לאייקון הדוגמנות המוביל במדינה, זה שעולם הדוגמנות הישראלי העניק לו מאות אלפי דולרים ומעמד של סלב-על, התרגש בימים הראשונים מהחיים המתישים כמתמחה בגורניצקי.

גם משרד עורכי הדין י. גורניצקי, שעמד ב-67 שנותיו מול פרשיות מורכבות ומסובכות, נאלץ להתמודד עם סיטואציה חדשה ובלתי מוכרת. "אני לא אשכח את היום הראשון שלו כאן", שיחזר אחד המתמחים במשרד. "היו מספר מעריצות שחיכו לו בכניסה למשרד וביקשו להצטלם איתו, אבל התכונה האמיתית נרשמה בין כותלי המשרד: המתמחות ועורכות הדין, כולן ביקשו לבחון את הצעיר הנחשק. אני אמנם רק שנה כאן, אבל כזו התרגשות אני פשוט לא זוכר".

סדר היום של בלסר הזכיר לעיתים לו"ז צבאי צפוף: בשמונה וחצי נחיתה במשרד, מעבר זריז על עיתוני הבוקר, קפה לדרך ומתחילים: "אתה מתיישב מול המחשב ומתחיל לעבור על המיילים. אם יש משהו בהול אז אתה ניגש אליו ראשון. בשעתיים הראשונות במשרד, אתה מנטרל לחצים. אתה ניגש לעבודה השוטפת שלך רק בסביבות השעה עשר".

לנטרל לחצים, אם שאלתם את עצמכם, פירושו בגורניצקי "לווסת את הפעילות". כלומר, לחזור ללקוח ששאל שאלה, לעבור שוב על חוזה שבו עסקת ביום הקודם, לתקן טעויות בחוות דעת שכתבת לשותף מסוים, שביקש את עזרתך בתיק ספציפי, לענות לעוד שיחת טלפון וגם להספיק וללגום מהקפה.

* ומה זו עבודה שוטפת?

"אתה תמיד תקוע באמצע תיק. תמיד יש מה לעשות. לנסח חוזה, לעבור על חוזה, לעשות סריקה משפטית, לערוך חוות דעת. הכל. ספרות משפטית, הרבה חיפושים משפטיים באינטרנט. זה מאוד מתיש. מגיעות שעות הצהרים ואתה עדיין עסוק בכתיבת חוזה. מתקשה להתקדם. בגורניצקי, חשוב לציין, זורקים אותך ישר למים. קודם תעשה, אחר כך נבדוק איך עשית ונבקר אותך. אתה, כמובן, שואף להגיש את הכי טוב שאתה יכול. ובהתחלה כל דבר לוקח לך פי ארבע זמן עד שאתה מתחיל להתמקצע קצת. בגדול מדובר בכוח אדם לא מיומן. אפילו מבחינה טכנית, של איך להפעיל את תוכנות המחשב המשפטיות. לוקח זמן להיכנס לשטף".

לאחר תיקונים באותו חוזה סורר ובהנחה שלא נופל עליך תיק חדש או שמנהל המשרד, שותף או עורך דין אחר לא קורא אותך אליו לעבודה שוטפת נוספת, מתחילים לעסוק, לדברי בלסר, "בג'ינגול".

* כלומר?

"אני חושב שהדבר שהכי בולט בהתמחות במשרדים גדולים זו העובדה שאתה לא מתמקד בדבר בולט אחד. אתה עושה בו זמנית כמה וכמה דברים. זה לא שאתה מוצמד לתיק אחד, לנושא ספציפי אחד ובו אתה מתרכז. ממש לא. יש לך ימים שאתה כותב חוזה מכר מסוים לחברה, אחר כך אתה פונה למחקר משפטי ותר אחר פסקי דין בתיק אחר לגמרי. זה הלחץ הגדול שיש במשרדים מהסוג הזה. מצד אחד אתה חשוף למאחורי הקלעים של הרבה מאוד עסקאות גדולות, אבל אחרי הכל נקודת ההשקפה שלך היא מינימאלית. אתה עסוק ברמה הטכנית. אתה לא סוגר עסקאות. אתה טכנוקרט. אתה יודע איך אתה מגיע, אתה לא יודע איך ומתי תצא".

ראש משרד גורניצקי, עו"ד פנחס רובין, מעורכי הדין המשפיעים בישראל, נוכח קבוע כמעט בכל עסקה גדולה במשק. רובין נחשב לווירטואוז בליטיגציה, אך גם בעיסקאות ומו"מים. הוא מטפל בעסקיו של יצחק תשובה וגם בעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי אריסון, מתקשה לזוז בלעדיו. "המתמחה הוא הטבח הישיר של המאפה המשפטי", מגדיר רובין בשפתו הציורית את עבודת המתמחה. "הוא לא עוסק בטכנוקרטיה. חשיבותו בראשו. השאלה הגדולה היא עד כמה הראש של סטודנט צעיר בנוי לעבודה שכזו. המתמחה הצעיר בנוי לחשוב בצורה משפטית גרידא. הכושר העיוני שלו משובח, אך קיים קושי בהבנת האסטרטגיה של העסקה. המעורבות של המתמחה בעסקה או בהליכים משפטיים, היא מלאה. הרצון שלנו הוא לערב אותו מול כמה שיותר גורמים, כדי שכל העושים במלאכה יוכלו להוסיף ולתרום לתיק. מטבע הדברים, חוסר הניסיון שלהם יוצר צוואר בקבוק מסוים. המתמחה בודק בדרך כלל את הצדדים העיוניים שבהם הם מיומנים. בכתיבה השוטפת הם חלשים. הם חזקים בלהתפזר. המיקוד הוא מהם והלאה. הייתי מצפה מהאוניברסיטאות לטפח את הנושא הזה, אבל לצערי זה לא קורה. רמת הבשלות של המתמחים מגיעה לפיק מסוים רק כעבור כמה שנים".

תחילת הדרך, והמעבר החד מעולם הדוגמנות הנוצץ לא היו קלים. בלסר מספר שהיה מגיע בבוקר, "מדביק את התחת לכסא" ולא זז מהשולחן שעות על גביי שעות. "שאר המתמחים",הוא אומר "היו ממש בסדר איתי, אבל באופן אישי הרגשתי שפשוט אסור לי לאכזב. את עצמי, את המאמן שלי. כמו בכל סיטואציה אחרת בחיים, הרגשתי שאני עומד בעצם במבחן כפול: גם כסטאז'ר וגם כדודי בלסר".

* מדוע?

"הסטיגמות, אם נרצה או לא, קיימות באיזה שהוא מקום. אתה נמדד בפרמטרים שונים לגמרי. אתה אף פעם לא יודע אם אתה רק קוריוז בקרב שאר המתמחים ועורכי הדין. קצת מלחיץ. באופן אישי, הייתי חייב לסגל לעצמי דרך התנהלות שאופפת משרדים מהסוג הזה וזה לא ממש היה קל. זה פאסון שונה לגמרי. זה לא מזכיר בכלל את עולם הדוגמנות או את הכדוריד. למרות שעבדתי מספר חודשים כמתמחה באו"ם, זה היה אחרת. פה כולם מכירים אותי, בפנים שלי הם בטח נתקלו בעבר".

* איך התמודדת עם לקוחות? זיהו אותך?

"אני חושב שזה בדרך כלל היווה פתיח טוב ל'סמול טוק'. הם ראו אותי בפגישות, התלחשו מעט בינם לבין עצמם ואחר כך שאלו: 'תגיד, זה אתה?' ואז השבתי, היו חיוכים ועברנו מיד לעניין עצמו. זה תמיד מיצה את עצמו בחמש הדקות הראשונות של כל פגישה. הרבה יותר חשוב לי שבסיום אותה פגישה הם ידעו שיש בצד השני אדם שאפשר לסמוך עליו ואין ספק לגביי איכות העבודה שהוא יוכל לבצע".

* מה הדבר החשוב ביותר שסיגלת לעצמך במהלך השנה הזו?

"אתה לומד לעשות לעצמך סדר עדיפויות. מצד אחד אתה לא בדיוק עצמאי ומצד שני, המאמן האישי שלך לא יושב איתך 24 שעות. אתה רוכש לעצמך כל מיני דפוסי עבודה שהדבר החשוב בהם הוא הסדר. בגדול, יש לוחות זמנים שאתה משועבד להם. אם יש דיון בתיק מסוים שאני עובד עליו, אז עד לתאריך יעד אני צריך להגיש חוות דעת, או כל דבר טכני אחר שנדרש ממני. הכל מוכתב לך. אתה לא בעמדת ניהול. אתה בורג, אתה פועל".

בלסר, חשוב לציין, התמקם מהר מאוד. האופי הנגיש והאנרגיה החיובית עשו את שלהם. "בתחילת הדרך לא ממש הבנו מה קורה כאן", מספר מתמחה שעבד עימו במשרד. "איך יכול להיות שדוגמן וכדורידן מגיע למשרד כזה. היינו משוכנעים שזה גימיק, אולי איזה שהוא ניסיון ליחצ"ן את המשרד. אבל מהר מאוד המחשבות האלה נעלמו. דודי הוא אינטיליגנט, חריף וחרוץ. אני חושב שהבעיה היחידה שלו היא הביישנות, מי היה מאמין. מהר מאוד הוא הפך לחלק מהצוות והשתלב יפה מאוד".

עו"ד מורי מטלון, המאמן האישי של בלסר, אומר כי הרקע האישי של בלסר היווה פקטור בבחירה בו. לא מדובר ב"גימיק חינני", הוא ממהר להדגיש, אבל קורות חייו של בלסר לא הזיקו. "דודי נבחר קודם כל בזכות הציונים המעולים שהיו לו, וגם בגלל הרקע האישי שלו. תביט בקורות החיים שלו ותגלה שמלבד שני התארים בהם הוא מחזיק, הוא היה גם חבר בנבחרת ישראל בכדוריד, היה דוגמן מצליח. יש לו ניסיון חיים מאוד עשיר שיכול לפתח את הדינמיקה בתוך המשרד שלנו. זה בהחלט היה שיקול".

לאחר מספר חודשים במשרד התוודה בלסר, כי "אחרי הרבה שנים אני מרגיש נוח עם מה שאני עושה. עולם הדוגמנות, בסופו של יום, גרם לי לא פעם לגמגם כשנדרשתי לדוש בו בראיונות שונים. בגורניצקי אני מרגיש שהדברים נעשים כמו שהם צריכים להיות. הרבה יותר קל לי. אני יותר משוחרר".

השופט בלסר

ההבדל בין התמחות במשרד מסחרי מוביל, למשרד קטן יותר טמון במהות העבודה. מתמחה במשרד קטן, עם תחומי עשייה מצומצמים, לא יזהה את אופי העבודה במשרד מסחרי גדול. "אתה חשוף למגוון רחב מאוד של תיקים, של סוגי תיקים, סוגיות משפטיות, בניגוד למשרד קטן שמתמחה בנישות ספציפיות", מדגיש בלסר.

* לא קל יותר לבלוט במשרד קטן יותר?

"יכול להיות, אבל זה לא היה מתקרב לכמות הניסיון והידע שרכשתי בתקופה שלי בגורניצקי. אתה פשוט מרגיש שאתה הופך להיות משפטן טוב יותר. זה יתרון עצום שקשה מאוד לחוש בו כשאתה נמצא במשרד קטן יותר. אוסף האנשים שנמצאים איתך הם ברמה גבוהה. אתה יכול ללמוד מהם. אתה נמצא בנקודה שממנה אתה יכול רק לעלות".

* למרות שאתה עובד יותר קשה.

"למרות. אני עובד קשה, מאוד קשה, אבל אין לי תלונות. אני פועל כותנה בדרום ארצות הברית מהמאה שעברה. מי שעושה את העבודה הטכנית, הקשה, זו שנמשכת לעיתים גם עמוק אל תוך סוף השבוע".

למרות האפשרות להתפזר על נושאים רבים, בתחילת ההתמחות הדגישו במשרד בפני המתמחים, כי נכון יהיה בשנת ההתמחות "להתמקד בדברים הבסיסיים, בלחם ובחמאה של עורכי דין".

מה זה אומר? חוזי מכר, שכירויות, עבודה מול הרשויות, הכרת המנגנון הבירוקרטי על בוריו. איך לעבוד מול מוסדות המשפט. השכלה אלמנטרית שכל משפטן צעיר חייב בה. "להתעסק מול הבירוקרטיה זה לא תענוג גדול. אין ספק. אבל זה בלתי נמנע. כעורך דין אתה בקו הראשון של הבירוקרטיה וזה לא תענוג גדול. אלה אם כן צברת לעצמך ניסיון או שאתה שופט, שזה מקצוע מדהים".

* מעניין אותך?

"כן. למה לא? בבוא הזמן אשמח להיחשף גם לתחום הזה. המשפט, אחרי הכל, הוא תחום מאוד יפה. מצד אתה נחשף לכל הפרוצדורה ומאחורי הקלעים של איך דברים מתנהלים, מצד שני אתה גם יכול לראות את ההרמוניה".

בחזרה למציאות ולמשרד. שנה אחרי, החדר בו העביר בלסר את השנה, נראה לפתע זר. שלושה מתמחים חדשים יושבים בו, משועבדים עד אין קץ לספרים עבים וללוח זמנים צפוף. "אתה יודע", אומר בלסר, "כשאני חושב על זה, שנת הסטאז' היא כמו טירונות. כמו צבא. החוויות שיש לך עם המתמחים שהיו איתך בחדר אחד שמונה שעות ביום ולפעמים אפילו 10 ו-12 שעות הם לגמרי אינטימיות ואישיות. רק הם ואני נוכל לצחוק בטיימינג מושלם אם תיזרק לחלל האוויר איזו שהיא מילה קוד שמשותפת רק לנו. אני מביט על החבר'ה הצעירים ותאמין לי שאני מתחיל להתגעגע".

* לאורך השנה היה מתח בין שאר המתמחים? קרבות סמויים על מי יישאר במשרד ומי לא?

"לא יודע אם היו קרבות. אני, בכל אופן, דאגתי למדר את עצמי משאלות כבדות כמו מה יהיה בתום השנה או האם אני אשאר במשרד או לא. צריך לקחת בחשבון שהקריטריון הזה, בדבר המשך שילובם של מתמחים במשרד כעורכי דין שכירים, תלוי מאוד בצרכים שיש לכל משרד ומשרד. לפעמים יש מחזורים חזקים מאוד, של הרבה מתמחים טובים ואיכותיים, ובכל זאת, חלק מאוד קטן מהם נשאר בסופו של דבר כי אפשרות ההעסקה של המשרד באותה שנה מסוימת היא מצומצמת. לגביי השאלה שלך, אני פשוט עשיתי את העבודה שלי יום אחרי יום. זה הכל. לא הטרדתי את עצמי בשאלות לגביי העתיד כי למען האמת, לא ממש ידעתי מה אני רוצה לעשות".

* מה הלאה?

(צוחק) "אני לא יודע אם זה ממש השתנה. בחודשים האחרונים כתבתי תסריט לסרט דוקומנטרי, חתמתי מחדש בקבוצת כדוריד וחזרתי לדגמן. אני לא עומד עם סטופר. נראה לי שאעשה תואר שני בלימודי מזרח אסיה. זה הכי מושך אותי כרגע. אבל עזוב, תן קודם לעבור בהצלחה את בחינות הלשכה".

הבלונדינית הסודית

לא יותר מכ-200 מטר, קו אווירי, מפרידים בין משרד גורניצקי בשדרות רוטשילד לבית משרד עורכי הדין ש. הורוביץ ברחוב אחד העם. כמה מאות מטרים בסך הכל, אך הבדל מהותי בגישה: המשרד ברחוב אחד העם פועל בשיטת ההצמדה. בש. הורוביץ, המאמן והמתמחה יושבים בחדר אחד ועובדים בצמוד. "אין יותר פרטיות", אומר בחיוך חגי דורון, 34, שותף צעיר והאחראי על קליטת המתמחים במשרד. "אתה לא יכול לשבת פה ולהתעלם ממישהו. כל המתמחים חושבים: 'כמה זה נורא שאני צריך לשבת ביחד עם המאמן שלי'. אבל אם חושבים על זה לעומק, מדובר בטעות. עבור המתמחה זה הדבר הכי מדהים שיכול להיות. מבחינתנו זה דבר מאוד חשוב וזה נובע, בראש ובראשונה, כי אנחנו רואים במתמחים את העתיד שלנו. לבדוק את המתמחה, להדריך אותו, לאמן, לשפר. בסוף זה עובד. זה עדיף מלשבת עם עוד שלושה מתמחים בחדר. זה אחרת לגמרי. עדיף ללמוד כדורסל ממייקל ג'ורדן ולא משחקן נוער, לא? זה אותו דבר גם כאן. אין תחליף לעניין הזה".

דורון ייצג את "רשת" במכרז ערוץ 2. הוא מטפל בנושאים שונים לצד השותפים הבכירים במשרד - שוקי חורש, אלקס הרטמן ועזגד שטרן. לצידו ישבה בשנה האחרונה סיוון איינשטיין. ימיה הראשונים במשרד עברו על בתו של שדרן הטלוויזיה מאיר איינשטיין, במבוכה מסוימת. "זה לא קל להיות תחת מעקב צמוד במשך 10-12 שעות ביממה", היא אומרת. לפני כשנתיים הוציאה איינשטיין ג'וניור את ספרה הראשון "איי דונט דו קופי" שתיאר את הדייטים שלה עם גברברי תל אביב. בפראפרזה על שם הספר, נאמר במשרד בבדיחות הדעת כי "סיוון עשתה הכל בשנה האחרונה, חוץ מקפה".

"זו היתה תקופה אחרת לגמרי בחיים", היא מחייכת. למרות השינוי הדרמטי בחיה, איינשטיין אינה מצטערת על השנה בש. הורוביץ. "זה בית הספר האמיתי, אין בכלל ספק", היא אומרת. "אחרי חממה של שלוש וחצי שנים באוניברסיטה, אתה מגלה עולם חדש. אתה לומד שהדברים רחוקים מאוד ברוב המקרים מהאקדמיה. זו המציאות. בניגוד ללימודים, כאן לא הכל שחור או לבן, אלא אפור. זה החיים האמיתיים".

עוד במהלך הלימודים כיוונה איינשטיין את ההתמחות למשרדי עורכי דין גדולים. הרעיון, מתברר, די פשוט. שידרוג קורות החיים ופיתוח החשיבה המשפטית. איינשטיין טוענת כי מדובר בשני יתרונות שלא ניתן למצוא במשרדים קטנים יותר. "עקומת הלמידה במשרד כזה היא כל הזמן בעלייה מתמדת", היא אומרת. "העבודה מרתקת, הרבה מעבר לציפיות שלי. תמיד קיים חשש שעבודת המתמחה היא יותר בשוליים, אבל כאן אתה מרגיש שאתה מעורב בכל דבר, בכל שלב בתיק".

במהלך השנה האחרונה היתה איינשטיין מעורבת בעשרות תיקים, גולת הכותרת, איך לא, היא תיק המכרז לערוץ 2. המשרד ייצג את "רשת" ואיינשטיין היתה חלק בלתי נפרד מהתהליך. היא נכחה בפגישות הראשונות בהן נוסחו המטרות והדרך להגיע אליהם, היא ריכזה פסיקה רלוונטית משנים עבורו, כתבה חוות דעת, ניסחה חוזים, היתה מעורבת בכל נדבך בתיק המתוקשר.

"זה בדיוק העניין", היא אומרת. "חיפשתי את זה מהרגע הראשון. העובדה שיש כאן הצמדה אישית. יש מאמן שהולך איתך ומלווה אותך לאורך כל הדרך. אתה מקבל פידבק ברמה היומיומית וכך אתה יכול להשתפר מהר מאוד. אני חושבת שבתיק המסוים שבו הייתי מעורבת ראיתי את השיפור שלי בכל שלב ושלב. לאט לאט הפכתי ליותר עצמאית ודומיננטית".

* זו היתה גולת הכותרת של העבודה שלך?

"אני חושבת שכן, אבל עבדתי סביב השעון. טיפלתי בתיקים ברמה הבסיסית. ריכזתי עובדות ברמת התחקיר, ניסחתי הסכמים, חוות דעת משפטיות. כל דבר ראשוני בשלב בניית התיק. להבדיל מהאקדמיה, כאן לכל דבר שאתה כותב יש משמעות. כל פרט משפטי שאתה כותב, הוא הרבה יותר משמעותי מעוד חמש נקודות בעבודה אקדמית. פתאום אתה מתחיל לעבוד עם רגש. אתה מגלה שמתחת לעובדות נמצאים אנשים בשר ודם".

* תארי את היום יום.

"כל העבודה במשרד נעשתה למעשה במקביל. אתה עובד על מספר תיקים בו זמנית. לומדים לתעל את הזמן בצורה אידיאלית. בהתחלה יש הרבה מאוד לחץ. אתה עובד על מכתב, למשל, כמעט יומיים. השיפור שלך נמדד לאורך זמן. אם את אותו המכתב אני יכולה כעבור כמה זמן לכתוב כבר בחצי שעה".

* איך את מסכמת את השנה החולפת?

"זו היתה שנה מאוד אינטנסיבית, מאוד מלמדת. שנה שבה מותר לך עדיין לעשות טעויות. באופן אישי זו היתה בעיקר שנה של הקרבה. אתה מקריב את החיים האישיים שלך כדי לספוג כמה שיותר. העבודה היא מסביב לשעון. אין לך ממש חיים. אתה נמדד בכל שנייה, בכל פעולה שלך. יש אמנם חדר מתמחים, אבל באופן אישי לא יצא לי כל כך לבלות בו. גם ליתר המתמחים, בעצם, היתה עבודה. אם אתה יוצא לצהרים אז זה גג לשעה. אתה פשוט לא יכול להרשות לעצמך להיעדר ליותר מדי זמן. שיחות בסלולארי הן מינימליות, וגם הן נעשות מחוץ לחדר. זו סיטואציה מלחיצה. אתה כל הזמן נבחן".

* היית חוזרת על זה שוב?

"בהחלט. אין שאלה בכלל. זה מדהים, אתה פשוט לומד להיות אדם מבוגר, אחראי. העובדה שאתה יושב במחיצת השותף, רק מחכימה אותך יותר. אתה לומד לעבור על כל דבר אלף פעם, לבדוק שאין טעות בשום דבר".

למרות שביעות הרצון הכללית ועל אף שהצהירה בתחילת הדרך כי היא שואפת להישאר במשרד גם בשנים הבאות, סיוון איינשטיין לא תהיה בשנה הבאה עו"ד בש. הורוביץ. שנת ההתמחות, מסתבר, לימדה אותה גם מה פחות מאתגר אותה. "עשיתי הרבה מאוד ליטיגציה והבנתי שזה לא ממש מושך אותי. הרבה יותר קוסם לי הגבלים עסקיים, משפט מסחרי. דברים שעניינו אותי עוד לפני הסטאז'".

* אז מה זה אומר? לחזור ולשלוח קורות חיים?

"כן. מתחילים לחפש מקום חדש, אבל עם הבדל משמעותי: אני יודעת מה אני רוצה, אני הרבה יותר מממוקדת. נראה לי שיהיה בסדר. אמצא עבודה מהר. אחרי הכל, עשיתי התמחות בש. הורוביץ, לא?"

ומה אבא היה אומר

לא רק איינשטיין ובלסר עושים ברגעים אלו ימים כלילות לפני בחינת ההסמכה החשובה. גם עידו חיטמן, שעבד בשנה האחרונה כמתמחה במשרד יגאל ארנון, שוקד כעת על הספרים. אבל עבור חיטמן, חודש אוקטובר הנוכחי לא מסמן רק את בחינת הלשכה המתקרבת. בדיוק לפני 12 חודשים איבד חיטמן את אביו, הזמר והמלחין עוזי חיטמן.

המדינה כולה התאבלה על לכתו המוקדמת של הזמר המוכשר. הבן עידו, נאלץ להתמודד בשנת האבל גם עם תקופת ההתמחות המתישה. "אני כל הזמן חושב מה אבא היה אומר, כשהוא היה רואה שסיימתי את ההתמחות ביגאל ארנון. נראה לי שהוא היה מאוד גאה בי. כשהתחלתי את השנה הזו, אבא היה מאושר שהגעתי ליגאל ארנון. אני בטוח שהוא היה שמח מאוד בשבילי ומאושר".

* לומר שהיתה לך שנה מורכבת, זה אנדרסטייטמנט.

"נכון. צריך לומר שהיא היתה קשה מאוד במישור האישי, המשפחתי. לבד מזאת, מבחינה מקצועית, אני מאוד גאה על השנה הזו. זו היתה חוויה חיובית מאוד. כמה שלמדתי, אני רק מבין שיש עוד מקום רב לשיפור. שנה מאוד מאתגרת. היא עוררה בי את היצר לחזור וללמוד עוד".

* תאר לי את חייך בשנה האחרונה.

"שנה של הרבה מאוד השקעה. אינטנסיבית, מעניינת. נחשפתי להרבה מאוד תחומים. הלכתי לבית משפט, נכנסתי לפגישות, ראיתי דברים שבעבר לא יכולתי לדמיין אותם אפילו. כל הדינמיקה בתוך המשרד היא שונה מאוד מהאקדמיה. אתה עובד סביב השעון, לפעמים לוקח חומר קריאה גם לסוף השבוע, אבל הפעם יש מאחורי זה משהו. יש חיים מאחורי העמודים הבלתי נגמרים. אתה מרגיש שלעבודה שלך יש משמעות. במישור האישי, מעבר להתמקצעות המשפטית, זה שיעור טוב לחיים. צורת העבודה היא מאוד מקצועית. בודקים דברים בציציות. איך להגדיל ראש, איך להיות מקצועי, אחראי. כל התקופה הזו פתחה לי מאוד את החשיבה".

מהי התמחות ביגאל ארנון? "מגוונת, תובענית ויחד עם זאת נעימה וחברית", מתאר עו"ד ברק טל - המרכז את נושא המתמחים במשרד - את המשרד השלישי בגודלו בארץ. "המתמחה במשרד", אומר טל, "הוא גלגל אחד במכונית גדולה". העבודה במשרד נעשית בצוותים. מתמחה ביגאל ארנון לא יכתוב טיוטה של חוזה לבדו, אך הוא חלק בלתי נפרד מצוות העבודה. "הוא יעשה את החיפוש המשפטי, יתלווה לפגישות, אפילו יחתום על טיוטות של מסמכים", מוסיף טל.

* אז מה בעצם ההבדל בהשוואה למשרד קטן?

"במשרדים קטנים יותר המתמחה מקבל הרבה סמכויות, עושה הרבה דברים לבדו. זה נתפס בטעות כיתרון. מדובר בחיסרון עצום. לאותו מתמחה אין מודל איכותי וטוב שדרכו יוכל ללמוד להפנים שיטות עבודה ודרכי חשיבה. ההתמחות, יש לזכור, היא עדיין בית ספר. ההתמקצעות מגיעה רק שנים אחרי".

"מבחינתנו המתמחים הם עורכי דין לכל דבר. הן מבחינת העבודה והן מבחינת ההתייחסות. המתמחה איננו רק אסיסטנט. הוא שותף לכל תהליך העבודה, ברמת החשיבה, ברמת הפעילות, ברמת הכתיבה. המתמחה הוא שותף לכל דבר בישיבות חשיבה מוקדמות לפני כל תיק שבו הוא משתתף. מתמחה מכין טיוטות של מסמכים משפטיים, בין אם מדובר בתיק או מדובר בעסקה. הצד השני של העניין, הוא ברור: המתמחה לא עושה שום דבר בלי פיקוח. הוא הכוח המקצועי הכי פחות מיומן מבחינת העבודה על התיק. זה נובע גם מהשלכות שיש לאחריות מקצועית".

* מה לגבי העבודה היומיומית?

"מבחינת העבודה בשטח, המתמחה עורך את המחקר המשפטי. זו אותה ישיבה בספריה ועל המחשב, בחיפוש אחר פסיקה מתאימה בארה"ב ובאנגליה וכתיבת חוות דעת שמקיפה את כל השאלות המשפטיות שמתעוררות בתיק שעובדים עליו. זאת עבודה שבדרך כלל, עורך הדין שמטפל בתיק לא יעשה אותה מתחילתה ועד סופה. הוא ינחה את המתמחה. הוא ייפגש איתו באמצע הדרך וייתן לו דגשים לאן להמשיך ללכת. זו עבודה שהאחריות בה מוטלת כולה על המתמחה. אם יש פסק דין משמעותי בסוגייה הספציפית והמתמחה לא מצא אותו, זה יכול לגרום לתקלה מאוד גדולה בתיק".

"אני חושב שרק בחצי השנה התחלתי בעצם להבין מה אני עושה במשרד", אומר המתמחה חיטמן. בימים הראשונים, לדבריו, היה בהלם. "זה שונה מכל דבר אחר שנתקלתי בו", הוא אומר. "מקצוענות ברמה הכי גבוהה. אתה נזרק למים העמוקים וישר צריך להתחיל לשחות. בהתחלה אתה רק צף. רק אחר כך אתה מתחיל לנווט את עצמך. קבלת התודה הראשונה מלקוח, היא דבר שלא אשכח. השיא מבחינתי היה כשעורכת דין במשרד החמיאה לי על כתב בית דין שכתבתי. היא מאוד פרפקציוניסטית. לקבל ממנה מחמאה זה היה באמת דבר מיוחד".

אם הכל יילך לפי התוכניות, חיטמן עתיד לחזור בשנה הבאה ליגאל ארנון כעורך דין במשרה מלאה.

שיפור מטורף

מאפיין נוסף המבדיל בין התמחות במשרד מסחרי גדול למשרד אחר נעוץ בסוג העסקאות. המשרדים הגדולים, מטבע הדברים, מנהלים את העסקאות הגדולות במשק. ההשפעה על חיי המתמחה בלתי נמנעת: הוא מתוודע לסוגיות משפטיות מורכבות וייחודיות ונחשף בפני ישיבות דירקטוריון שונות. "מתחילת הדרך, המטרה שלנו היא שהמתמחה יהיה מעורב בכל ההליכים", אומר עו"ד מיקי ארד ממשרד גרוס. "שישתתף בכל הפגישות, שינהל את החיפוש המשפטי".

* הם הפועלים השחורים?

"ממש לא. אנחנו לא מניידים מתמחים מפה ומשם. יש לנו 18 מתמחים במשרד וזה יוצר עומק. במשרדים אחרים זה פשוט לא קיים. להוציא תורנויות מרוכזות, מתמחה לא ייצא כשליח לבית המשפט. נשתמש בכישוריים שלו לחיפוש פסיקה משפטית רלוונטית, לפיתרון של בעיות. אנו מתעקשים שכל מתמחה יכיר את מבנה העסקה שבה הוא עוסק. שיכיר את החוקים הרלוונטיים לגביה. הגיוון והדינמיות שיש במשרד גדול, לא דומות לשום דבר אחר".

לפני מספר חודשים סיימה שירן גל-אור את בחינות לשכת עורכי הדין בהצלחה. קודם לכן היא התמחתה במשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות'.

מבחינתה של גל-אור השנה האחרונה היתה השתלמות מקצועית ברמה הגבוהה ביותר. "שיפרתי את השפה המשפטית שלי בצורה מטורפת", היא אומרת. "המתמחים במשרד מעורבים בכל הפרויקטים במשרד. זה אחרת לגמרי כשאתה פותח מוסף כלכלי ומסוגל להבין מה שכתוב שם ויתרה מכך, לדעת שבעסקאות מסוימות היה לך חלק".

* ספרי על אחת כזו.

"למשל ידיעה בעיתון על כך ש'סיסקו' רכשה שתי חברות ישראליות. פתאום אתה מבין שגם אתה חלק מזה. אמנם קטן, עדיין לא מספיק משמעותי, אבל הייתי מעורבת במכירה הזו. זה סיפוק עצום".

* מה היה החלק שלך?

"הייתי מעורבת בהכל: בניסוח ההסכמים הראשונים, בעריכת המחקר המשפטי. שעות על גבי שעות הייתי יושבת מול האינטרנט, מחפשת פסיקה רלוונטית. הייתי בספרייה הרבה זמן, חקרתי גם שם. סיפקתי לעורך הדין שהיה ממונה על הנושא הזה את כל הפרוצדורות המשפטיות השונות שהיו רלוונטיות כדי להשלים את העיסקה בהצלחה. זו מבחינתי גולת הכותרת. בשאר הימים פשוט הייתי מגיעה למשרד ומתמודדת מול כל אתגר שהעמידו בפני. צריך להבין שלא מדובר על עסקאות קטנות".

* מהו בעצם ההבדל?

"מה ההבדל? שיום למחרת, למשל, אני פותחת "גלובס" ורואה דיווח על עסקה שהושלמה בהצלחה ויודעת שהייתי מעורבת בה. זה הכל. מבין?"

גל-אור סימנה לעצמה כמטרה להגיע למשרד מסחרי מוביל. "זה היה ברור לי עוד מתחילת הלימודים", היא אומרת. "אני חושבת שזה שיקול שכל סטודנט למשפטים חייב לקחת בחשבון. גם אם אתה לא ממשיך במשרד, נקודת היציאה שלך היא טובה יותר משל אחרים. זה פשוט שם טוב שרק מוסיף לרזומה. ההתחלה היא קשה מאוד. אתה נדרש להכין מסמך מסוים. אין לך שום מושג מאיפה להתחיל. אתה סוג של טכנוקרט שפשוט לומד שפה חדשה. בתחילת הדרך, ללא ליווי צמוד, מתמחה יכול לאבד את הידיים והרגליים. בחלוף הזמן הנקודה הזו הופכת ליותר ויותר ברורה. אני חושבת שעבור כל מתמחה, חצי השנה השנייה היא כבר הרבה יותר קלה. אתה צריך פחות הסברים, אתה שולט הרבה יותר טוב בשפה המשפטית. היתרון במשרד הספציפי הזה, הוא כל נושא המעורבות. בכל שלב שהוא, גם אם החלק שלך בתיק הוא מינורי באופן יחסי, אתה חש מעורב וחלק מתוך הצוות המשפטי".

סוף סוף עורך דין

כשמבקשים מעו"ד מוטי ארד, שותף במשרד מיתר, להמחיש את מהות ההתמחות במשרד מסחרי גדול, הוא מספק את האמירה הבאה. תחשוב, הוא אומר, על טיפול במכירת דירה ב-300 אלף דולר מול בנייה של קניון ב-30 מיליון דולר. "שווה בנפשך את ההבדל העצום במורכבות המשפטית. את הצוות המשפטי שאתה חייב לגייס כדי לעבוד על תיק כזה. יש בו, מן הסתם, הרבה בעיות משפטיות שצריך לדעת לפתור. דרושה עבודת צוות עמוקה. החשיבות של המתמחה היא אקוטית במקרה כזה. תחשוב לכמה תיקים גדולים הוא נחשף, כמה הרבה הוא יכול ללמוד. היתרון עצום".

* הוא לא עוסק בטכנוקרטיה?

"ממש לא. אנחנו לא נבזבז כוח אדם יקר כמו מתמחים, על עבודות זניחות. הם לא יצלמו ויהיו שליחים. יש תורנות לכל מתמחה פעם ב-20 שבועות. כל יתר הזמן מוקדם לעבודה משפטית: חיפוש פסיקה, ניסוח טיוטות, כתיבת חוזים".

מבין כל המתמחים שהשתתפו בפרויקט המיוחד, יואב פרידמן הוא היחיד שסיים את בחינות הלשכה בהצלחה וחזר למשרדו כעו"ד במשרה מלאה. אם תחייגו היום למשרד מיתר ותבקשו את עו"ד יואב פרידמן, תועברו אחר כבוד לחדרו. בניגוד לכל היתר, חשוב לציין, עו"ד פרידמן ייעד את עצמו לרגע הזה עוד בתחילתה של תקופת ההתמחות.

פרידמן הוא עוף שונה במעט בקרב המתמחים במשרדי עורכי הדין הגדולים. בניגוד לכל היתר, הוא כבר חצה את גיל ה-30. "אני מסתכל על הטווח הארוך יותר ולכן אני מוכן בטווח הקצר לעשות את מה שצריך, גם אם זה כולל להתפשר מבחינת השכר לשנה אחת", אמר בתחילת הדרך.

* ואיך עושים את זה כשיש לך מחויבות למשפחה?

"אתה מדבר איתי עכשיו אחרי שנה. החוויה הזו של השנה הזו היא מיוחדת. לא הייתי מחליף אותה בשום דבר. אני סגור על זה שזה התחום שלי ובזה אני שונה מכל שאר החבר'ה שלומדים כיום. אני מוכן להתפשר על שנה אחת קצת יותר לחוצה, תמורת רווח בטווח הארוך יותר".

* תאר את תחילת הדרך.

"אתה נכנס ופשוט מתחיל ללמוד. אתה נזרק לתוך עולם של מושגים ועסקאות שבכלל לא היית מודע לו בעבר. לפחות בחצי שנה הראשונה, אתה פשוט צריך ללמוד ולהפנים כי מדובר במושגים שלא הכרת בעבר. בגדול, אתה לומד לראות את הדברים במיקרו ולא במקרו. עסקאות גדולות, מעורבות בפעילויות יותר גדולות, אתה טועם את הצד האחר של החיים הכלכליים. בתור אחד שעשה טרום סטאז' במשרד קטן, אתה בא ועושה דברים גדולים. אתה מעורב בעסקאות גדולות, שיש להן השלכות מאוד משמעותיות לפעמים. באופן אישי היה לי המזל לטעום מהרבה תחומים".

* בכמה תיקים היית מעורב בשנה האחרונה?

"יש תיקים שוטפים, שזה חברות בשוטף אז אני לא סופר אותם. אבל בגדול הייתי מעורב בשש-שבע עסקאות גדולות, וגם בתיקים. בין היתר נתנו לי לכתוב טיוטות של הסכמים. מהיום הראשון השתתפתי בישיבות, עם לקוחות, ישיבות צוות, מעורבות מקסימלית כמעט בכל תיק".

* לא עדיף בעצם לעשות התמחות במשרד קטן?

"ממש לא. אני חושב שכאן זה המקום האידיאלי לבצע התמחות. זה יתרון מבחינתי, במיוחד בתקופה הזו של הקריירה שלי, לעסוק בכמה שיותר נושאים. בשנה הזו נחשפתי לכל כך הרבה וזה רק גרם לי להבין ששנת סטאז' אחת לא מספיקה. זה מעט מדי זמן לדעתי. אלה השלבים הכי חשובים בקריירה שלנו כמשפטנים ואסור לחפף בהם. צריך לעשות זה בצורה טובה, מלאה. אני לא רואה את זה כתחנה בדרך בלבד. המחשבה על משרד קטן בכלל לא עלתה על הפרק. בחיים לא הייתי מצליח ללמוד שם את מה שקיבלתי כאן".

* מה היתה המטרה שלך בשנה הזו? לקבל חוזה לשנה הבאה?

"לא התעסקתי בזה. אתה לא נכנס לסטאז', לפחות לא אני, לעשות הכל כדי שזו תהיה המטרה הסופית. אני חושב שברגע שאתה מגיע למשרד כזה, ואין הרבה משרדים כאלה בארץ, עצם זה שהיית כאן ועשית כמו שצריך מה שביקשו והעבודה שלך היא טובה, אז אתה כבר באיזו שהיא דרגה אחת מעל. אתה כבר נמצא בשוק, אחר כך, באיזו שהיא נקודה טובה יותר. בכל מקרה זה מצב טוב". *