רשם הקבלנים: בלי יכולת הרתעה

התקופה הנוכחית מתאימה מאוד לעשיית סדר בתחום פרוץ למדי: רישום הקבלנים והפיקוח עליהם. לא חסרים בארץ קבלנים המוסרים לרוכשי הדירות נכסים פגומים, ולצערנו, במקרים מסוימים הקבלן גם אינו מוסר את הדירות כלל מפני שכבר פשט את הרגל. ואם השלים את בניית הדירות, לעיתים נעלם מהשטח לפני שהשלים את בניית הבריכה וחדר הכושר, שהובטחו לרוכשים ונכללו במחיר הנכס. פה ושם שומעים גם על קבלנים שאינם דואגים לבטיחות בעבודה - הזנחה הגוררת תאונות המסתיימות לפעמים במוות.

מאחר שהתקופה הנוכחית היא תקופת שפל בענף הבנייה, יש בהחלט זמן להשליט סדר בעבודת רשם הקבלנים. מבקר המדינה הקודם, אליעזר גולדברג, כבר הכין את הרקע. בדו"ח שהגיש בחודש מאי האחרון מספר המבקר, שבפנקס הקבלנים היו רשומים בסוף 2003 לא פחות מ-8,975 קבלנים, בהם 5,534 בענף הבנייה והשאר בענפי התשתית. אמנם, לא מזמן פורסם שיש בארץ 15,702 קבלנים בעלי רישיון - מספר מדהים ביותר בענף השרוי במיתון - אבל המספר מתמיה גם אם הוא קטן בהרבה, כגרסת מבקר המדינה. נכון שמדובר גם בקבלנים קטנים וקטנטנים המתמחים בתחומי עבודה צרים, אבל כמה קבלנים דרושים, כשהיקף העבודה השנתי הוא כ-30,000 דירות או סלילת כבישים חדשים באורך 150 קילומטרים?

הממצא המפתיע ביותר של מבקר המדינה, ואולי אפילו המשעשע ביותר, הוא הממצא הבא: רשם הקבלנים מוותר על הכסף שמקציבים לו. בשנת 2000, למשל, הוקצבו לרשם 2.8 מיליוני שקל, אבל הוא הסתפק בפחות מחצי הסכום: 1.3 מיליון שקל. הוא הגדיל שלא לעשות בשנת 2003: הוקצו לו אז 1.9 מיליון שקל, אבל היה לו די בחצי מיליון! אמנם, בשנת 2004 התעורר מן הסייסטה והוציא כ-900 אלף שקל מתוך 2.2 מיליון שהוקצבו לו. לעומת זאת, מאחר שאלפי אנשים רוצים להיקרא "קבלן", הם מוכנים לשלם אגרה לצורך זה. האגרה הכניסה שיא כספי דווקא בשנה הקשה 2004 :9 מיליון שקל.

כותב המבקר הנדהם: "תקציבי הרשם שנקבעו לשנים 2000-2004 היו בין 24% ל-43% מסך ההכנסות מאגרות אותן השנים". כך התקציב. והביצוע? בשנת 2004 הוציא הרשם בסך הכל פחות מ-10% מההכנסות שהיו לו. אז מי אומר שהמינהל הציבורי אינו מתייעל?

כמובן, השאלה היא ייעול מהו. כותב המבקר: "...בהיעדר עדכון מסודר ושיטתי של הנתונים, לא מן הנמנע שבפנקס הקבלנים רשומים קבלנים שבינתיים פשטו את הרגל וחברות קבלניות שפורקו, ויש בכך כדי להטעות את הציבור בדבר יכולתם הפיננסית של הקבלנים ולסכן את ההשקעות הכספיות של גופים ציבוריים ופרטיים שהתקשרו אתם".

מתברר גם, שהרשויות המקומיות שוקדות על מנוחתו של הרשם. בשלוש השנים האחרונות הגישו הרשויות המקומיות 21,580 כתבי אישום על עבירות בנייה וניתנו 20,262 גזרי דין, אבל מידע זה לא נמסר לרשם הקבלנים. אז אפשר לומר, שהרשם ישן שנת ישרים. המבקר מציין, אגב כך, כי עברו שבע שנים מאז הוכנה הצעת חוק חדשה לרישום הקבלנים, אבל איש לא טרח להביא אותה לחקיקה. ובאמת, למה למהר? האם מישהו מיהר לממש את המלצות ועדת זיילר בעקבות האסון באולמי ורסאי? רק מבקר המדינה מתרגש וכותב: "מועצת הקבלנים לא דנה בממצאי הוועדה ובהמלצותיה ולא בחנה את האמצעים להגברת האכיפה של חוקר רישום הקבלנים".

יש תאונות בחתונות ויש תאונות עבודה. עליהן כותב המבקר: "העברת נתונים בדבר עבירות על חוקי הבטיחות בעבודה הגורמות לתאונות עבודה יכולה לשפר ולייעל את פיקוחו של הרשם על מיומנותם המקצועית של קבלנים ומנהלי עבודה ועל עמידתם בתנאי הכשירות החוקיים. יש לראות בחומרה את העובדה שהסיכום שהתקבל עוד בשנת 1996 בין המפקח הראשי לרשם הקבלנים טרם יושם".

מאחר שהפיקוח על הבנייה אינו רציני, רשם הקבלנים שומע רק באיחור רב על הרשעת קבלנים בתביעות שהגישו הרשויות המקומיות, הנתונות לפיקוח משרד הפנים. המבקר מספר, שרק באוגוסט 2004 דיווחו לרשם על 35 קבלנים שהורשעו עוד ב-2002. והתוצאה היא זו: "...הדיון ביחידת הרשם בעניינם של קבלנים שהורשעו ונידונו למאסר, חלקם בשל עבירות חמורות, מתקיים זמן רב לאחר ההרשעה, דבר הפוגע ביכולת ההרתעה של הרשם".

בקיצור, הגיעה השעה להסיק אחת משתי מסקנות אפשריות: הראשונה, לסגור את משרד הרשם ולבטל את רישום הקבלנים. והשנייה, לנצל את תקופת השפל בענף הבנייה כדי להכניס בו קצת סדר.