פרקליטה של השופטת המודחת הילה כהן: "רק ראשי המערכת יכולים להפר את כל הכללים"

ביום חמישי האחרון נפל דבר בישראל. לראשונה, הודח מתפקידו שופט מכהן. בכבוד המפוקפק זכתה השופטת (בדימוס, צריך כבר לומר) הילה כהן. בכך, באה לקיצה הסאגה שהסעירה את המערכת המשפטית ואת הציבור כולו, במשך תקופה ארוכה. וזה לא שכהן, אישה נחושה ואמיצה, כבר הרימה ידיים. לפי שעה, היא מתכוונת להיאבק בבג"ץ על כבודה האבוד, למרות שגם היא יודעת שמדובר במאבק אבוד.

אחרי שלושה פרקליטים קודמים (מיכה קירש, יהושע רזניק ויעקב רובין), שהאחרון שבהם התפטר על-רקע סירובה של כהן להגיע להסדר פרישה עם הנהלת בתי המשפט, פנתה השופטת לאחד מבכירי הפליליסטים בישראל, עו"ד אביגדור פלדמן, בבקשה לייצגה בפני הוועדה לבחירת שופטים.

פלדמן (57), ממקימי ארגון "בצלם" ובעל עבר באגודה לזכויות האזרח, פעיל בהגנה על אנשי שמאל קיצוני שהועמדו לדין, וכן בעתירות שונות לבג"ץ, רבות מהן בענייני פלשתינים.

הוא לוחם עקשן וחסר פשרות, מתוקשר ורהוט, הזוכה לכבוד מהשופטים. כשהוא לוקח על עצמו תיק, הוא כמעט נכנס בנעליו של הלקוח. "במקרה של הילה כהן מדובר ברדיפה ושרירות-לב. כל המערכת התנפלה על אדם חלש ורדפה אותו עד חורמה. זו הסיבה שכאשר היא פנתה אליי, הסכמתי לייצג אותה ללא היסוס", הוא מסביר בראיון מיוחד ל"גלובס", שמהווה כתב אישום חמור נגד המערכת המשפטית והעומדים בראשה. טענותיו מופנות בעיקר כלפי הנשיא אהרן ברק, נציבת תלונות הציבור על שופטים, טובה שטרסברג-כהן, שרת המשפטים ציפי לבני, חברי הוועדה - ובעצם מי לא.

"אין לי ספק שחרגו פה מכללים של המשפט", הוא אומר. "זה ברור לגמרי, שהכללים נעצרים כשמדובר בשופטים. הכללים חלים על כל העולם חוץ מאשר על שופטים". אם הנציבה מוצאת ממש בתלונה שהיא בודקת, עומדות בפניה שלוש אפשרויות: להמליץ ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בהליך פלילי; להמליץ לוועדה לבחירת שופטים לפתוח בהליך הדחה; או להמליץ בפני שר המשפטים להגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי. "אחרי שהנציבה בוחרת באחת הדרכים", אומר פלדמן, "כל מי שהיה נשאל 'האם זהו סוף ההליך', היה משיב 'בוודאי'. אם היא הולכת לבית הדין, תוצאתו היא מכרעת".

לדבריו, "בית הדין המשמעתי לשופטים הוא האינסטנציה הבכירה ביותר במערכת המשפט, כולל בדין הפלילי, השומעת ראיות ועדים. יושבים בו שני שופטים מהעליון ונשיא בית משפט מחוזי. אי אפשר לטעון שהם לא מיומנים ומוכשרים ואינם בקיאים במלאכתם. לא מדובר בבית דין משמעתי לשוטרים או בבית דין צבאי, אלא בהרכב השופטים הכי בכיר ששומע ראיות, שיש במערכת המשפט שלנו. אפילו תיקי פשע חמור ורצח נידונים בפני שלושה שופטים מחוזיים. השופטים בבית הדין שומעים ראיות ומתלבטים, הם לא מחליטים בקלות ראש. הם מודעים בדיוק לאותם דברים שהוועדה מודעת אליהם, ובכלל זה שיקולים מערכתיים כמו אמון הציבור, שאלת היכולת השיפוטית, כפי שהיא נשקפת מהמעשה וכו'".

בית הדין, אומר פלדמן, החליט שלא להדיח את כהן, בין היתר אחרי שקבע כי מדובר בשני אירועים מבודדים, וכי כהן לא התכוונה לחפות על איחוריה בפיברוק הפרוטוקולים. "אבל הנציבה אמרה, שאם זו התוצאה, אז נתחיל לשחק את המשחק מחדש. רק ראשי המערכת המשפטית יכולים להרשות לעצמם להפר את הכללים. אם לא היה מדובר בשופטים, מישהו היה מעלה על דעתו להחזיר את העניין אחורה שוב?".

לדברי פלדמן, המערכת שכחה את עניין ההסתמכות של השופטת עצמה. "מנהל בתי המשפט לשעבר, דן ארבל, והנשיא ברק הציעו לכהן לפרוש, עוד לפני שהחל הדיון המשמעתי. היא שמה נפשה בכפה ואמרה: לא, אני הולכת להליך משמעתי, שהוא הכי קשה. זה הליך של חקירות ועדויות, הליך של דיני ראיות. אם היא היתה יודעת שזו רק ההקדמה להליך של הדחה, ושמאחורי הפינה אורבת הוועדה, היא בחיים לא היתה הולכת להליך הזה".

"הנציבה", שמבחינת פלדמן היא נאשם מס' 1, "היתה צריכה לקבל את התוצאה של הדרך שבחרה בה, אבל היא המשיכה לרדוף את התיק והגישה חוות דעת לשרת המשפטים, בה הסבירה מדוע צריך להביא את עניינה של כהן לוועדה. לא היה נתון אחד או עובדה אחת בפני הוועדה, שלא היו בפני בית הדין. יותר מזה: בבית הדין אין פוליטיקאים, זה גוף עצמאי בלתי תלוי שלא פועל לפי דעת הקהל. אז אמנם ישבו בוועדה שני שופטים, אבל אז איזה יתרון יש להם על שלושת השופטים שבבית הדין? שהצטרפו אליהם פוליטיקאים?

"לכל אחד מחברי הוועדה יש אינטרס. עו"ד יורי גיא-רון למשל, מתמודד כעת על קדנציה נוספת בוועדה. שותפתו להתמודדות היא עו"ד רחל בן-ארי, שהיתה זו שהגישה את התלונה לנציבה. אז אפשר לצפות ממנו לשיקול דעת אובייקטיבי? בוועדה יושבים שלושה פוליטיקאים, שבעוד שלושה חודשים מתמודדים בבחירות לכנסת. כל אחד מהם רועד כעלה נידף מדעת הקהל, שבמקרה זה הוסתה בצורה קיצונית נגד השופטת, ע"י משרד המשפטים.

פלדמן מזכיר שבספרו האחרון, "שופט בחברה דמוקרטית", מותח ברק ביקורת על החוק, שמאפשר לוועדה להדיח שופט, וכותב ש"הליך כזה צריך להתנהל בפני שופטים (בבית הדין המשמעתי) ולא בפני פוליטיקאים". פלדמן אומר, כי "מילא זה שברק כינס את הוועדה, שמבחינתו היא האופציה הפחות טובה כדי להדיח, אלא שהוא עוד עושה כן אחרי שהגוף שהוא מביע בו אמון בספר, מחליט שלא להדיח".

* ברק לא היה הולך למהלך שהוא סבור שאינו חוקי. אתה רואה מישהו בבג"ץ שיילך בקו הפוך ממנו?

"אנחנו לא תמימים ועיוורים. הילה כהן לא פועלת משום שהיא דבקה בשיפוט כמו בקרנות המזבח. היא מסוג האנשים שאם נעשה להם עוול, הם לא מרפים במשך שנים, הם רודפים ומנסים לתקן את העוול. אנו יודעים שאין סיכוי שהעליון יפסוק נגד הנשיא הנוכחי, שמסיים את כהונתו בעוד פחות משנה. זה מאבק כוח, שבו צריך לפעול באופן שבעל הכוח יתלבט עם מצפונו ויחוש באי-נוחות. שיתייסרו עם עצמם.

"לזרוק את ההחלטה של בית הדין לפח, זה מעשה קיצוני ולא מתקבל על הדעת. לא מדובר בשופטת שלקחה שוחד או היטתה את הדין או שהיא מושחתת. היא עשתה מעשה חמור, שבית הדין היה מודע לו והוא קבע את הקביעות. הוועדה פעלה באופן ברור כערכאת ערעור, אבל אפילו ערכאת ערעור לא היתה מתערבת במסקנה הזו, אחרי שבית הדין שמע ראיות, ביצע חקירות נגדיות והתרשם מהשופטת בצורה הכי בלתי אמצעית.

"דווקא ההתנהלות הזו עלולה לערער את אמון הציבור במערכת המשפט. אם הם יכולים לעשות כזה זיגזג, רק כי ברק או לבני חשבו שצריך להדיח אותה ולא קיבלו מבית דין את התוצאה שקיוו לה? איך אפשר להאמין במקצועיות השופטים, כשבמכה אחת מבטלים את הכללים וקובעים כללי משחק חדשים בלי להיות מודע לפגיעה האישית בשופטת ולעקרון ההסתמכות שלה?".

* בדרך כלל, הטענה היא שהשופטים מגוננים על עצמם. אז למה כאן המצב הפוך?

"האם מדובר בשופט עם קשרים ומעמד? לא. מדובר בשופטת שיושבת בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, בפינה הכי נידחת של מערכת המשפט. אין לה קשרים, היא בקושי מכירה מישהו מהמערכת. מה הבעיה לקחת אותה, לשפד אותה על ראש התורן ולומר: הנה, אנחנו מערכת בתי המשפט יודעים היטב לדאוג לשופטים סוררים, כשברור שמי שדוחף את העניין הוא הנציבה, שיש לה עניין לחזק את מעמדה מול המשוב של הלשכה. כך היא מוכיחה שלא צריך אותו, כי יש כביכול נציבה עם שיניים וציפורניים. הנציבה לא מרפה מהטרף, גם כשהוא מצליח להיחלץ מהליך של בית דין משמעתי, היא לא מרפה עד שהוא מושלך לכלבים. כהן היא שופטת שהאפקט שלה על מערכת המשפט הוא מינימאלי. כולם יודעים שיש שופטים יותר בעייתיים, אבל הם מקושרים ואף אחד לא נוגע בהם".

* למה הילה לא מוותרת והולכת עם הראש בקיר?

"היא חושבת שנגרם לה עוול, כי אם בית הדין היה מדיח אותה, היא היתה מקבלת זאת באהבה ובאמונה. היא לא היתה נלחמת, כי מה היא היתה יכולה לעשות? הרי אין ערעור על פסק הדין המשמעתי. מקסימום, היא היתה הולכת לוועדה ואומרת 'תמנו אותי מחדש'. הרי כשופטת, היא יודעת מה משמעותו של פסק דין. אפשר לא להסכים איתו, אבל אתה חייב לקבל אותו. אז למה מה שלא אפשרי לשופטת, אם היתה מודחת, אפשרי לנציבה?

"בתחילה, כהן נלחמה נגד הדחתה והצליחה. העוול נוצר אחרי ההחלטה של בית הדין למשמעת, כשהסתבר שמחזירים אותה לנקודת ההתחלה. כאן זה כבר לא עניין של משחק לפי הכללים ושהיא חולקת על התוצאה. אם היא היתה מפסידה כשמשחקים לפי הכללים, היא היתה משלימה עם זה. אבל כששוברים את הכללים, זה משהו אחר. זו ממש רדיפה ושרירות-לב. אפשר לחשוב שצריך או לא צריך היה להדיח אותה, אבל המשפט עובד על כללים ועל עקרון סופיות הדיון. המשפט עובד על אמונה וביטחון במערכת המשפט, שעושה דין צדק ולא מפרה את הכללים".

* שורה של גורמים מעלה טענות באשר לאופי הבעייתי שלה ולהיעדר מזג שיפוטי.

"אין לה אופי בעייתי ואין לה שום בעיות נפשיות. יש שופטים מוזרים יותר ומוזרים פחות. נתקלתי בחיי בשופטים אגוצנטריים, שהביזאריות שלהם היתה מעבר לכל דימיון, אבל כל עוד הם שפטו כמו שצריך, אין עם זה בעיה. נכון שהיא אישה נחושה וחזקה, אבל היא נלחמת על עוול שנגרם לה. חוץ מהתלונות האלה, לא התלוננו עליה".

* זימנתם לוועדה את נשיא השלום בחיפה, אורי קיטאי, אבל הוא לא בא.

"המכתב של קיטאי, שהופץ בין חברי הוועדה, הוא בזוי. זו תרשומת שיחה בינו לבין הנציבה, בה הוא אומר שיש לכהן בעיות נפשיות. האם קיטאי הוא פסיכולוג או פסיכיאטר? הוא לא הופיע בוועדה, בנימוק שרק חזר מחו"ל והוא תשוש. לא היה לו נוח לבוא, כי בשיחה פרטית עם כהן הוא הכחיש שאמר את הדברים שבתרשומת. מה גם, ששיש מכתב מאוחר ממנו שהעביר לבית הדין, ממנו ברור שהוא מרוצה מתפקודה. ובכלל, איפה אותם עורכי דין שאומרים שהיא מתנהגת כמו בקרקס? הגשנו לוועדה חמישה מכתבים של עו"ד שהופיעו הרבה בפניה. הם אמרו שהתנהלותה תקינה ושהיא פעלה בתנאים בלתי אפשריים, במערכת שבה העיריה חשבה שהיא בעלת הבית שלה.

"הפצת התרשומת בין חברי הוועדה נועדה רק כדי להשפיל את השופטת. הנציבה מצאה לנכון לצרף מיוזמתה את התרשומת לפנייה שהגישה ללבני, בניגוד לחוק. יש חיסיון על החומר שאוספת הנציבה, והיחידים שיכולים לקבלו לפי דרישה הם ברק ולבני, אבל הנציבה מסרה את החומר מבלי שנתבקשה לכך".

* מה הלאה?

"היא מאוד מאוכזבת מהמערכת ועדיין לא משלימה עם העוול שנגרם לה. לפי שעה, בכוונתנו לעדכן את העתירה שהיא הגישה לבג"ץ, אחרי שנקבל את פרוטוקול הוועדה ואת ההחלטה שהתקבלה שם.

"בסופו של דבר, כנגד מי יצא כל הקצף? שופטת של בית משפט מקומי, שאני מעריץ את האומץ שלה לצאת מול מערכת שלמה - מנשיא העליון ועד אחרון השופטים. היא נאבקת נגדם והיתה יכולה לקבל את הצעות הפרישה הכספיות, אבל היא לקחה את הסיכון. לפחות חלק מחברי הוועדה הבינו שזה מהלך לא תקין ושתיקונו הוא באמצעים כספיים ולכן אישרו לה גימלה גבוהה משהיה מגיע לה. מדובר באישה שנזרקת לשוק עבודה עם פגימה שהוועדה הטילה בה. אבל זה משקיט את המצפון של לפחות חלק מהם, שכנראה לא היו שלמים עם זה".

* היא תישאר בתחום עריכת הדין?

"בגיל 49 זה בעייתי מאוד למצוא מקצוע חדש, ואני מניח שהיא תמצא את דרכה בעריכת דין. נדמה לי שכבר היו מקרים כאלה, שאדם יצא למלחמה נגד מערכת כוחנית ונחושה לדרוס אותו, ובכל זאת הצליח. או אולי זה רק בסדרות טלוויזיה וסיפורי אגדה?".

מלשכת הנציבה נמסר בתגובה: "צר לנו על דברי הבלע חסרי השחר שמצא מר פלדמן לנכון להטיח בנציבה, במסגרת ההגנה על מרשתו. דברים אלו אינם ראויים להתייחסות, אולם נציין רק, כי הנציבה פעלה בכל הנוגע לשופטת הילה כהן, כחוק, ללא פניות ובאופן ענייני. הנציבה לא מסרה לוועדה חומר כלשהו. היא מסרה לשרה את החומר שבתיק לפי דרישת השרה, מתוקף סמכותה על-פי סעיף 13(ב) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים".

הנהלת בתי המשפט מסרה בתגובה: "הטענות הללו הושמעו בפני הוועדה לבחירת שופטים ונדחו. בכל הנוגע לטענה בדבר קשרים כביכול, הדברים אינם ראויים לתגובה".