"כולם רוצים להיות למעלה"

העבודה, שהוצגה במהלך כנס לשכת שמאי המקרקעין, אומרת את מה שכולם יודעים: שטוב לגור בקומה העליונה. החידוש הפעם הוא בכך, שהעבודה מציגה לראשונה שיטת חישוב המכמתת את הערכים הכספיים של סטטוס זה. חשוב לא פחות - היא מציעה לראשונה עילת תביעה במקרה שהסטטוס מאוים.

ומדוע בעצם לתבוע? כי, לדברי בן-שחר וסולגניק, פגיעה בסטטוס כמוה כפגיעה קניינית קשה, שאפשר לדרוש עליה פיצוי.

כך למשל, אדם רכש דירה בקומה 20 של בניין חדש, גבוה מעל לכל יתר הדיירים בשכונה. לאחר מספר שנים, ממש מולו, נבנה בניין אחר שבו 40 קומות. הבניין השכן הופך את דירתו של הדייר בקומה ה-20 לבעלת סטטוס נמוך יותר ופוגעת בכך גם בבעל הדירה. לדעת בן-שחר וסולגניק, תביעה כזו, האם תוגש, שווה פיצוי, והיא צריכה להילקח בחשבון בעת בניית הבניין החדש. לא רק זאת, על היזם של הבניין החדש לחשב בעלויות הבנייה של הבניין הגבוה שלו את הפיצוי שיידרש לשלם לדיירי הבניין הסמוך שקומתו הוקטנה והסטטוס של דייריו ירד בהתאם. לפי שעה אומנם אין חוק המאפשר תביעות פיצויים מסוג זה, אך לדעתם לא ירחק היום שחוק כזה אכן יחוקק. ומדוע קומה גבוהה היא בעלת סטטוס גבוה יותר? לבן-שחר וסולגניק יש הסבר גם לכך. הסטטוס נקבע לא רק בשל הנוף הנשקף מהקומה הגבוהה ובשל הרעש שהוא אולי נמוך יותר, אלא, כי בסופו של דבר, הכל עניין של פסיכולוגיה.

"כולם רוצים להיות למעלה", אומר בן-שחר, "אנחנו אומרים שפה גבוהה ומתכוונים לשפה משובחת יותר. אנחנו תמיד עולים לקומת ההנהלה ולעולם לא יורדים אליה. כולם מתוכנתים להאמין שמה שהוא גבוה יתר, הוא גם טוב יותר. לכן מי שגר בקומה 200, או עובד בקומה ה-200 בבניין הגבוה ביותר בעיר, במדינה או בעולם, מרגיש כמוצלח יותר וכחשוב יותר. אם ניטול ממנו תחושה זו, הרי שפגענו בסטטוס שלו".

איך מתבצע החישוב? הנוסחה שיצרו בן-שחר וסולגניק מחברת את מחיר הקרקע, את מחיר התשתיות, את מחיר העלויות המשתנות - ומחלקת אותן למספר הקומות. למספר זה מחברים את עלות כל הקומות הקודמות לקומה הגבוהה. בדרך זו מחיר הקומה השנייה בבניין נקבע לפי מחיר הקרקע, מחיר התשתיות, מחיר העלויות המשתנות ומחיר הקומה הראשונה. עלות הפנטהאוס תחושב על פי כל העלויות, כולל מחיר כל הקומות שמתחת.