האוסקר של היזמים

מתוך מאות היזמים שנרשמו לתחרות "יזם השנה" של ארנסט אנד יאנג ו"גלובס", עלו לגמר 40 מועמדים בארבע קטגוריות: | טכנולוגיה, קמעונאות, מוצרי צריכה ושירותים. אחד מארבעת הזוכים יתמודד בתחרות העולמית שתתקיים במאי במונטה-קרלו. מהנדסים, רופאים, עורכי-דין, פרופסורים, יבואנים ואפילו אופים - כולם יוזמים

למעלה מ-200 יזמים נרשמו לתחרות יזם השנה הרביעית של ארנסט אנד יאנג ו"גלובס". ב-18.1.06 ייבחרו הזוכים בארבע קטגוריות: טכנולוגיה, קמעונאות, מוצרי צריכה ושירותים, ואחד מהם ייבחר כיזם השנה של ישראל ויתמודד מול מועמדים מ-35 מדינות, בתחרות הגמר העולמית במונטה-קרלו, במאי הקרוב. בנוסף יחולק פרס בקטגוריית חברה.

תחרות יזם השנה העולמי של ארנסט אנד יאנג, שנוסדה לפני 20 שנה, הוכחה ככלי זיהוי טוב לחברות בעלות פוטנציאל צמיחה גלובלי ונחשבת ל"אוסקר של המגזר העסקי". חמישים מבין מאה החברות המובילות את הנאסד"ק זכו בה בעבר.

שלושת היזמים שזכו בשנים הקודמות בתחרות בישראל הם: יורם אלרואי, יו"ר שח"ל, דב מורן מ-M-systems, יגאל רותם ואילן אטיאס מפאוור דיסיין.

הפרמטרים שנבחנים בתחרות הם: מנהיגות, יכולת פיננסית של החברה, ניהול וחשיבה אסטרטגית, תרבות ארגונית, חדשנות, התמודדות עם מצבי משבר והשפעה גלובלית. היזמים הנבחרים הם "אנשים אשר העזו לקחת סיכונים שאחרים אינם מעיזים לקחת". תנאי הסף מחייבים את המועמדים להיות בעלים או מנהלים, בעלי אחזקות מהותיות בחברה, והאחראים העיקריים להצלחתה. החברה צריכה להיות בת שלוש שנים לפחות עם מחזור מכירות של יותר מ-10 מיליון שקל.

ועדת השיפוט היא בלתי תלויה ומורכבת מאנשי עסקים, תעשיה ואקדמיה. חברים בוועדה ליאון רקנאטי, מנכ"ל גלנרוק, ישי דוידי, מנכ"ל קרן פימי, גיורא עופר, מנכ"ל בנק דיסקונט, אברהם ביגר, יו"ר רשת שופרסל, וזאב וורמברנד, מנכ"ל שירותי בריאות כללית.

"העיקר לא לזייף"

בן-עמי ברתיני-שביט - עוגות בן-עמי

עד גיל 30 ניהל בן-עמי ברתיני-שביט את משק תרנגולי ההודו של הוריו בכפר-ויתקין. כבן למשפחת חקלאים ותיקה, הוא זוכר עצמו "מגיל אפס" עובד ברפת. כתחביב אפה מדי פעם עוגות. אבל כשבתו, נעמה, חגגה יום-הולדת חמש, האורחים, שטעמו מהעוגות שהכין, "לחצו" עליו להפוך את התחביב לעיסוק מקצועי. הרעיון נראה לו מוזר, אבל הוא לא יכול היה להתכחש למחמאות והחל לאפות לפי הזמנה. אשתו, אורית, הציעה לבעלי בית הקפה "הפורום" בכפר-שמריהו לבדוק את העוגות, ומכאן כבר היה קשה לסגת לאחור. הכמויות שהוזמנו חייבו את ברתיני-שביט להיערכות שונה. מאפייה במטבח ביתו הוא עבר למבנה בחצר, גייס עובדים והגדיל את שטח הייצור.

ב-1999 החל ברתיני-שביט להפעיל שירות משלוחים לבית הלקוח, וב-2001 פתח חנות-קפה ראשונה בהרצליה-פיתוח. התקופה הייתה קשה, ביטחונית וכלכלית, אבל הוא מצא שוק חדש, במסעדות ובבתי-קפה באזור ה"יהודי" של לונדון. בשנה האחרונה פתח ברתיני-שביט חנות-קפה נוספת באמצעות זכיין, בירושלים. בקרוב הוא מתכוון לפרוץ דרך גם למעדניות ולבתי-קפה בשוק הכשר של פריז.

המיצוב של עוגות בן-עמי הוא גבוה, והן משווקות ב-200 נקודות מכירה בישראל, בבתי-קפה, במסעדות ובמעדניות. העסק, שבו מועסקים 40 עובדים, צומח ב-15%-20% לשנה ומחזור המכירות שלו יותר מ-10 מיליון שקל. "הסוד הוא בשוקולד האיכותי ובשמנת המתוקה היותר יקרה. העיקר לא לזייף בחומרי-גלם".

זיו קריסטל

"פשוט חייתי את החברה"

ענת שמש - דורנת

שמש החלה את דרכה בתחום מוצרי הנייר לפני כעשר שנים ולגמרי במקרה. במסגרת עבודתה כקניינית "גאפ" בארץ הכירה מפעל לרקמה בשם "דורה", אשר ייצר טלאים לגיהוץ בהשראת הסרט "פארק היורה", וייצא אותם לחו"ל. כאם לילד קטן מחתה שמש על כך שלא ניתן להשיג את המוצר בארץ, ומיד החליטה לפעול: "עיצבתי למוצר אריזה אטרקטיבית", אומרת שמש, "המצאתי לו שם ("גיהוצים"), ומכרתי אותו לרשת "סופרפארם" על כל סניפיה.

בעקבות ההצלחה הוקמה חברת "דורנת", בשיתוף עם בעלי חברת "דורה", כששמש היא בעלת מניות זוטרה בחברה המשותפת: "למעשה החברה הייתה אני", מספרת שמש, "ופשוט חייתי את זה. הסתובבתי מדלת לדלת, עבדתי שעות על גבי שעות, וכלל לא חשבתי על דברים כמו רואה חשבון ודו"חות כלכליים".

כעבור שנה החליטה שמש להתרחב ונכנסה לשוק כרטיסי ברכה: "באותה תקופה שלט בשוק כרטיסי הברכה בארץ מונופוליסט בשם "פלפוט". הכרטיסים שלו היו גדולים ונמכרו ב-5 שקלים לכרטיס ברשתות ציוד משרדי. החלטתי, שהמלחמה שלי בו לא תהיה חזיתית אלא להפך. פנינו לתלמידי "שנקר" ויצרנו קולקציה ייחודית של כרטיסים קטנים עם רקמות. מכרנו אותם בחנויות מתנות ב-7 שקלים לכרטיס".

בשנת 1999 "דורה" התפרקה בעקבות סכסוך של הבעלים. שמש קנתה את חלקם של השותפים, הפכה לבעלים של "דורנת", ופיתחה ליין של מוצרים הכולל מוצרי חזרה לבית הספר (יומנים, קלסרים וכו'), כרטיסי ברכה ומוצרי צריכה צבעוניים ומעוצבים (ספרי טלפונים, רשימת קניות ועוד).

הצעד הבא התרחש שלוש שנים אחר כך כשהחלה לייצר מוצרים לייצוא, כשברשותה זיכיון לשימוש במספר מותגים בינלאומיים כמו החבובות, מורדילו, בטי-בופ, ועוד.

לפני שנתיים הבינה שמש, כי עם כל הכבוד למותגים הקיימים גם היא יכולה. היא פנתה לאמנים ישראלים ופיתחה מותג חדש העונה לשם "אמנות ישראלית". "הצעתי לאמנים שיציגו את האומנות שלהם על גבי מגוון מוצרי הנייר של החברה, ובתמורה הם יקבלו תמלוגים", אומרת שמש, "יצרתי חיבור בין עולם האומנות לעולם היום-יום".

נירית צוק

"צעקתי: אתה גאון"

אילן כנר - ד"ר לייט

אילן כנר, מייסד ד"ר לייט, הבחין בפברואר 1998 שדמויות אנושיות שצייר, מרגיעות את בתו בת השנתיים שפחדה ללכת לישון בחושך.

שרבוט מקרי של דמויות אנשים ישנים וערים, הפך מהר מאוד לעסק קטן ומשגשג לייצור ולשיווק מנורות לילה לחדרי ילדים, עליהן מוטבעות דמויות עם עיניים פקוחות ועצומות.

כנר, גרפיקאי ומפיק דפוס במקצועו, שסיפורו העסקי נחשף ב"גלובס" לראשונה במאי השנה, דיבר אז על ההשראה, היוזמה וההצלחה העסקית. "תוך כדי ציור נפל לי האסימון, פתאום תפסתי שההזיה שלי כאב מתוסכל יכולה להפוך להמצאה עם פוטנציאל רווחיות. תפסתי וצעקתי בבית: אתה גאון, גאון", סיפר.

ד"ר לייט, הנמצאת בבעלות משותפת של כנר וג'פרי בייקר (בחלקים שווים) מעסיקה 4 עובדים ומגלגלת 3 מיליון דולר בשנה. החברה מייצאת למדינות אירופה, ארה"ב ואפילו לסוריה ולבנון, דרך מדינה שלישית. החברה מחזיקה בזיכיון המקנה לה את האפשרות להדפיס על גבי המנורות את הדמויות המוכרות של וולט דיסני.

כנר, 45, רואה בייצוא יעד מרכזי: "בחו"ל מכרנו יותר משמכרנו ב-4 שנים בישראל. הבנו שחו"ל זה הקטע פה, ולכן המשכנו להופיע בתערוכות בינלאומיות ולקבל עוד ועוד הזמנות. אמריקה הייתה החלום שלי. היה קשה לחדור לשוק האמריקני כי יש מוצרים דומים לשלי, אבל בסופו של דבר פרצנו את הדרך והיום אנחנו מתחילים לייצא לשם".

ספיר פרץ

"אני עדיין לא מרוצה"

עצמון ראש - שמיר תעשיות מזון

עצמון ראש, מנכ"ל משותף ב"שמיר תעשיות מזון", מקווה לזכות בתואר הנחשף של יזם השנה. "עבדתי קשה בכדי להיות ראוי לתואר".

ראש, 37, שימש כמנהל שכיר עד שהחליט, לפני שלוש שנים, שצבר מספיק ידע וביטחון על-מנת לחצות את הקווים ולהפוך למנהל עצמאי. "פעילויות שעשיתי בשביל אחרים, יצרו אצלי את המוטיבציה והאומץ ליישם את רוח היזמות שבי".

ראש סימן מטרה: לרכוש חברה במצוקה. "גיבשתי קבוצת משקיעים וביחד רכשנו, במרץ 2004, את השליטה ב"שמיר תעשיות מזון" מידי משפחת דרייזן תמורת 7 מיליון שקל. מיד עם הרכישה, הצבנו לעצמנו יעד אסטרטגי להשתוות ככל האפשר למתחרים הגדולים בתחום. לשם כך ביצענו מספר תהליכי התייעלות ובמקביל חיפשנו שותף אסטרטגי".

שנה אחר כך, חתמו על הסכם שת"פ עם תנובה כמפיצה של המותג "סלטי שמיר". ראש מתמודד גם עם מצבה הכספי הדחוק של החברה, הנסחרת בבורסה בת"א על-פי שווי שוק של 9 מיליון שקל. הרווח הנקי של החברה הסתכם, נכון לחודש ספטמבר, ב-11.2 מיליון שקל במינוס. גם תזרים המזומנים מפעילות שוטפת של החברה שלילי ועומד על 5.2 מיליון שקל. "אני עדיין לא מרוצה ממצב החברה, אולם התהליכים שביצענו ארוכי טווח".

לדבריו, הדבר הטוב שעשה למען החברה: "הבאתי רוח צעירה ודינאמית ומחשבה חדשנית ויצירתית". והדבר הרע: "עדיין לא הכנסתי מנכ"ל מקצועי מתחום הקמעונאות. יש הבדל בין יזם לבין איש מקצוע. אני יזם".

ספיר פרץ

"לא המצאתי את הגלגל"

ג'ו מוטלואוגלו - אוטולוקס (טייר קלאב)

ג'ו מוטלואוגלו, בן למשפחה יהודית-ציונית ואמידה מאוד מאיזמיר, עלה לישראל ב-1973 ולמד כלכלה וראיית-חשבון באוניברסיטת תל-אביב. ניסיון התנקשות כושל באביו, כנראה מצד קיצונים אסלאמיים, גרם גם להורים לעלות לישראל. אביו, איש-עסקים מצליח באיזמיר שעסק בייבוא מוצרי צריכה, לא ראה ברכה דומה בעסקיו בישראל, ביניהם המיזם הקטן "אוטולוקס", לצמיגים ולחלקי-חילוף למכוניות.

בתום לימודיו, בשנת 79', נכנס ג'ו מוטולואוגלו לעסק. תחקיר קצר לימד אותו, כי אין בישראל ייצוג לחברת הצמיגים העולמית Good Year. אוטולוקס הצליחה לקבל בלעדיות, אבל "המשביר המרכזי" הצליח לאחר מאבק קצר להעביר את הזיכיון אליו.

מוטלואוגלו: "הכול הלך ביום אחד, כמעט פשטנו רגל. מחוסר ברירה, פניתי למזרח-הרחוק, אבל אז הוא לא היה פתוח לישראלים בגלל החרם הערבי האפקטיבי של אמצע שנות ה-80".

בעשור האחרון פיתח מוטלואוגלו שלושה מרכזי רווח לחברה: "אוטולוקס" לייבוא צמיגים; "טכנו טייר" לייבוא מכונות ואביזרים לצמיגאים, ו"טייר קלאב", רשת של מאה פנצ'ריות, שהתקשרו עם מוטלואוגלו בהסכם זכיינות ושמיתגו עצמן בשם טייר קלאב, "מהלך הכרחי", לדברי מוטלואוגלו, "כדי לקשור הסכמי שירות עם גופים גדולים, כמו אגד, צה"ל וחברות ליסינג.

"אין שום ייחודיות בעסק שלי", מצטנע מולטואוגלו, "ולא המצאתי את הגלגל. מי שמתמיד, מצליח. אנחנו רוצים להתחזק כמה שיותר, כי המדינה קטנה ובכל ענף יש מקום רק לכמה גדולים. המחירים ומתח הרווחים נמוכים מאוד והתחרות קשה".

זיו קריסטל

"להגדיל את סל המוצרים"

נירית ויואב גזית - בי.פור.יו

בני הזוג נירית ויואב גזית הקימו לפני כשבע שנים את חברת הקוסמטיקה בי.פור.יו. מאז הספיקה להכפיל את מימדיה, מעסיקה 65 עובדים ומגלגלת מחזור מכירות שנתי של 17 מיליון שקל.

בי.פור.יו, העוסקת בייצור וייצוא קוסמטיקה ובייבוא תכשיטי אופנה, הוקמה ב-1999 בהשקעה של 6 מיליון שקל, לאחר שמשפחת גזית החליטה למכור את חלקה (שליש) בחברת הקוסמטיקה "בלמון-נורית" לחברת אינטרקוסמא על-פי שווי של 30 מיליון שקל.

בני הזוג גזית, קלטו מבלמון-נורית לא רק מנהלי שיווק ומפיצים אלא גם את מותגי הקוסמטיקה: ז'נס קוסמטיקס וסיאטו קוסמטיקס. "בי.פור.יו הוקמה למעשה כחברה לשיווק מוצרי אינטרקוסמא. כשהסכם ההתקשרות בינינו הסתיים, החלטנו שאנחנו רוצים להיות יצרניים והקמנו מפעל לייצור קוסמטיקה באזור".

בשנה האחרונה החלה בי.פו.יו לייצא את מוצריה לאוסטריה, גרמניה, יוון, סינגפור, יפן, טייוואן והונג-קונג בהיקף 700 אלף שקל. "אני רואה ביצוא יעד אסטרטגי חשוב", אומר גזית, "ככלל, אנחנו משתדלים להתחדש כל הזמן. ענף הקוסמטיקה נשלט בארץ על-ידי מותגים ולכן הקונספט שלנו הוא להגדיל את סל המוצרים, הייצוא, ייצור פרייבט לייבל ואת מספרן של המוכרות העוסקות בהפצה ישירה".

ספיר פרץ

"הכל עניין של אמונה"

גל סלומון - דיסקרטיקס

בשנת 1999 כאשר קבוצת אינטל רכשה את חברת DSPC, תמורת 1.6 מיליארד דולר במזומן, גל סלומון, בזמנו מנהל המוצרים של DSPC, קיבל בחזרה את אותו תג-עובד שנשא ארבע שנים קודם לכן, כאשר עבד במרכז הפיתוח של אינטל בחיפה. סלומון, 40, לא התלהב לחזור לאן שעזב, וביחד עם דיוויד דיטשר, ולימור אלבז, הוא הקים את הסטראט-אפ דיסקרטיקס (Discretix), העוסקת בפיתוח פתרונות להגנה מפני וירוסים, בהצפנה ובפענוח תוכן למכשירים סלולריים. החברה מעסיקה כיום 60 עובדים, והיא גייסה מעת הקמתה 22 מיליון דולר, מהקרנות אקסל, פיטנגו, ג'נסיס, ג'רוזלם-גלובל, SFKT, פועלים-ונצ'רס ומקבוצת יורוקום.

דיסקרטיקס הצליחה לשרוד את הימים השחונים, שעברה תעשיית התקשורת בעקבות התפוצצות הבועה, ועל-פי הערכות היא צפויה לחתום את השנה עם הכנסות בסך 10 מיליון דולר. עם לקוחותיה נמנים חברות כמו סוני-אריקסון, סמסונג, LG, NEC ועוד. סלומון: "בעזרת האמונה שלנו בחברה הצלחנו לעבור את שנות המשבר. בתקופה הקשה ההיא, להאמין שיש לך מוצר טוב, זה לא היה דבר טריוויאלי. חברות קרסו בזו אחר זו, ולמשקיעים היו הרבה מאוד טענות".

סלומון מקווה, שיצליח להביא את החברה להנפקה בעוד כשנתיים. "למכור חברה זה פיתוי הכי מהיר. הרבה אנשים בארץ מתפתים לעשות אקזיט, אך חברות שנרכשות נבלעות בתוך ענק אמריקני. לדעתי, התעשייה צריכה לתמוך ביצירת חברות גדולות כמו צ'ק-פוינט".

עופר לוי

מצליבים נתונים

סיבידיה - אלון אגינסקי

אלון אגינסקי, מייסד ומנכ"ל סיבידיה (cVidya) נטוורקס, הקים את הפעילות של MTS בארה"ב, וב-1997 הוביל אותה להנפקה בנאסד"ק. לאחר מכן חזר לארץ כדי להקים את חטיבת הבילינג של MTS, שקיבלה את הנציגות הבלעדית של פורטל סופטוור, ומכרה את המערכת לבזק. במהלך ההטמעה של המערכת בבזק זיהה אגינסקי הזדמנות טכנולוגית לפיתוח תוכנה, שתצליב נתונים בין המערכות של המפעיל לרשת, כדי לאתר מנויים שאינם מקבלים חשבון, או מקבלים חשבון שלא תואם את השירות שקיבלו.

לשם כך הקים את חברת סיבידיה, שפיתחה מערכת הבטחת הכנסות ברשתות נתונים (MoneyMap), ששואבת גם נתונים מרשתות-קול.

אלא שבעקבות מתקפת הטרור בספטמבר 2001 בוטלה ההשקעה של הבנק האמריקני ורבורג-פינקוס, וסיבידיה נותרה עם קופה ריקה ושוק רעוע. אגינסקי ומר הביאו כסף מהבית, והעובדים ויתרו על שכר במשך כחצי שנה. ביוני 2002, כשנראה היה שהחברה תצטרך להיסגר, הגיע דוד רובנר, מנכ"ל אי.סי.איי לשעבר, והוביל השקעה של קרן הייפיריון. קרן סטייג'-וואן של בזק הצטרפה, ולחברה הוזרמו 3 מיליון דולר.

ביוני 2004 גייסה סיבידיה כ-9 מיליון דולר נוספים מהקרנות כרמל, סטאר היפיריון וסטייג'-וואן.

הדס גייפמן

"צריך משהו ייחודי"

אמנון שעשוע - מובילאיי

בראיון שערכנו עם פרופ' אמנון שעשוע, ראש הפקולטה למחשבים באוניברסיטה העברית, הוא סיפר לנו שמעולם הוא לא היה שכיר בחברה. את רוב ימיו הוא עשה, ועדיין עושה, באקדמיה, עובדה שלא עצרה בעדו להקים שני סטארט-אפים מוצלחים בתחום הרכב.

בשני המיזמים, נחשב שעשוע למוח הטכנולוגי שמאחוריהם, והוא אינו נוטל תפקיד ניהולי פעיל בחברות. "אין לי הרבה היסטוריה עסקית, אלא יותר היסטוריה אקדמית", הוא מודה. לדבריו, הוא הגיע לעולם העסקי די במקרה. במהלך לימודי הדוקטורט שלו ב-MIT הצליח שעשוע להלהיב את אחד המרצים שלו ברעיון, שהפך לפרק בדוקטורט שלו. הרעיון איפשר לייצר תמונה חדשה מזוויות שונות, בהתבסס על שלוש תמונות קיימות. הפרופסור מימן את רישום הפטנט והשניים הצליחו למכור את הטכנולוגיה למשקיע יפני.

משם נפתחה הדלת לסטארט-אפ הראשון שייסד שעשוע - חברת קוגניטנס (CogniTens). הסטארט-אפ השני, והמוכר יותר, שעליו תחום שעשוע הוא מובילאיי (MobilEye), המפתח שבב המשולב במערכות עזר לנהיגה, שמטרתו להתריע מפני סכנות. השבב הזה יכול להודיע לנהגים, שהם קרובים מדי לרכב שנוסע לפניהם, שהם סוטים מהמסלול וכדומה. מאז הקמתה, גייסה מובילאיי 51 מיליון דולר מרשימה מכובדת של משקיעים. את שנת 2005 צפויה מובליאיי לחתום עם הכנסות בסך כ-8 מיליון דולר.

"אני לא חושב שאפשר לבנות חברה אמיתית בתוך שנתיים-שלוש" הוא אמר בראיון. "אמנם יש את המקרים של גוגל ושל צ'ק פוינט, אבל אלו אינם מעידים על הכלל. חברה צריכה משהו ייחודי".

עופר לוי

יזם עם תעודות

שמעון אקהויז - סינרון

ד"ר שמעון אקהויז, יו"ר ומייסד סינרון, הוא מסוג היזמים שלא נחים לרגע. גם בגיל 60, כשמאחוריו קריירה ארוכה, הוא מעדיף להמשיך ולעבוד קשה.

מעטים היזמים בתחום ההיי-טק שיכולים להתגאות בהישגים של אקהויז. הוא ייסד וניהל את אי.אס.סי (היום לומניס), הביא אותה לשווי של יותר ממיליארד דולר, אך נאלץ להיפרד ממנה באקורדים צורמים לאחר מאבק שליטה עם אריה גנגר. את סינרון הקים שנה לאחר שפרש מלומניס והיום, חמש שנים מהקמתה, סינרון, המפתחת ציוד קוסמטי לטיפולים שונים בעור, היא מהמצליחות מבין החברות הישראליות הנסחרות בנאסד"ק.

באוגוסט אשתקד, בתקופה של שפל בשוק הראשוני בארה"ב, הונפקה סינרון לפי שווי של קצת פחות מ-300 מיליון דולר. היום, שנה וארבעה חודשים אחרי, סינרון נסחרת לפי שווי של כמיליארד דולר. החברה, הממוקמת ביוקנעם ליד מתחרתה לומניס, אמורה לסיים את השנה עם מחזור הכנסות של למעלה מ-90 מיליון דולר.

שמו של אקהויז מחובר כיום בעבותות לסינרון, בה הוא מבלה את מרבית זמנו, אך בדומה ליזמים אחרים, אקהויז, ד"ר לפיזיקה בהשכלתו, מושקע כיום במספר חברות סטארט-אפ, רובן בענף הרפואה. בחלק מהן, נמנה אקהויז גם על גרעין השליטה. בין חברות סטארט-אפ הבולטות נמצאת קרדיודקס, המפתחת מכשיר לסגירת עורקים ושעל-פי ההערכות, צפוי להימכר לענק אמריקאי.כמון כן, נאנו-סייט, ונטור, קולור-צ'יפ, אורסנס, מאטריס, ווייד-מד ורפליקום.

טלי ציפורי

"רוצים לבנות מכונות"

אורגניטק - ליאור הסל

סופרמרקט בניו-יורק רוצה למכור חסה. את החסה הוא יאלץ להביא מקליפורניה וכך ההובלה תהיה יקרה על פי רוב יותר מהייצור. חברת אורגניטק, שייסד ליאור הסל במסגרת החממה של הטכניון, מנסה לענות על הפרשי העליות ולהציע פתרון מסוג אחר: למה שהסופרמרקט לא יגדל בעצמו את החסות?

אורגניטק מפתחת ומוכרת בתי גידול מיוחדים שאינם תלויי מזג אויר. כל מה שצריך אותו סופרמרקט ניו-יורקי הוא חיבור לחשמל ומים כדי לגדל באמצעות בתי הגידול הניידים של אורגניטק חסות ללא מגע יד אדם. כיצד הגיע הסל לרעיון? "אני מהנדס שבא מעולם ההיי-טק, הרובוטיקה, והמוליכים למחצה. הרעיון היה לקחת את היתרונות שיש בארץ בחומרה ותוכנה ולשלב אותם עם הביולוגיה, אגרונומיה ומדעי החיים. החלום שלנו הוא לייצר צמחים בבתי הגידול ממש כמו שמייצרים היום שבבי סיליקון במפעלים של מיליארדי דולרים. אנחנו רוצים להיות האפלייד מטיריאלס של הביו-טק, לא לייצר צמחים בעצמנו אלא לבנות מכונות".

את השנה צופה אורגניטק לסיים עם הכנסות של 2.5-3.5 מיליון דולר לאור שני הסכמים משמעותיים בצפון אמריקה ואירופה. "אורגניטק היא 100% יזמות", אומר הסל, "זו המהות שלנו".

גתית פנקס

"אנחנו לא מתפשרים"

יוסי גורן, גמאטרוניק

ברקים ורעמים ובחוץ ובבית פתאום כבה האור? עמוס גורן מגמאטרוניק יטען שזה אומר שאין לכם מוצרים שלו. גמאטרוניק מתמחה בפיתוח וייצור של מוצרים להבטחת אספקת חשמל באופן שוטף, הן לשוק הבייתי והן לשוק התעשייתי, והיא עושה זאת מאז שנות ה-70. כמו כן היא מייצרת מוצרים לתחום התקשורת. "אנחנו החברה היחידה שמייצרת מוצרי אל פסק לשוק הישראלי", הוא אומר. "היו עוד המון חברות כאלה - המון - אבל אנחנו ניצחנו את כולם".

גם לפי הקמת גמאטרוניק היה גורן איש רב פעלים. הוא לימד אלקטרוניקה ברשות השידור, שיחק כדורגל בקבוצת מכבי חיפה והיה אלוף חיל הים בריצה משולשת ("כזה אני, תמיד חייב להיות הראשון בכל דבר. נולדתי ככה", הוא מעיד). את גמאטרוניק הקים ב-20 אלף לירות בחדר קטן בירושליים. זו הייתה, לדבריו, חברת ההיי-טק הראשונה בעיר, עוד לפני שהמושג היה קיים בישראל.

ב-1994 הונפקה החברה בבורסה ומאז החלה להבין שהשוק הישראלי לא יספק את קצב הצמיחה שלה.

"ההצלחה נבעה מבניית תרבות ארגונית בלתי מתפשרת וגיוס האנשים המתאימים", הוא מוסיף. "בייצור, בתכנון, בשיווק, בשירות - בכל תחום אנחנו תמיד קצת יותר טובים, לא מתפשרים. אנחנו כמו מכבי תל אביב, אי אפשר לנצח אותנו".

גלי וינרב

"מהזווית של המכשיר"

פרופ' אבנר גל - אינטגריטי אפליקיישנס

למרות ניסיונות חוזרים ונשנים מצד מספר חברות לפתח מכשיר שמודד את רמות הסוכר בדם באופן לא פולשני, ללא צורך בנטילת דם, עדיין לא נמצא הפתרון האולטימטיבי וחולים רבים בעולם סובלים מהדקירות החוזרות ונשנות. אינטגריטי פיתחה מוצר אותו ניתן להצמיד לאוזן ובאמצעות שילוב של בדיקת קרינת אולטרהסאונד, הולכת חשמל והחום של כלי הדם, מציע אמדן מדויק למדי של רמת הסוכר.

גל החל את דרכו דווקא כמהנדס פיתוח בחיל הים, עד לפרישתו לפני כ-9-10 שנים. בתקופה שעברה עבד כיועץ לתעשיות הביטחוניות וכמנהל הנדסה בקומברס. ב-2001 החליט להקים חברה עצמאית בשיתוף עם כמה חברים. המכשור הלא-פולשני לסכרת נבחר כמוצר יעד, בעקבות מחלתו של אחד השותפים.

מה שמייחד את גל ושל החברה כולה, הוא החשיבה הלא קונבנציונאלית. "יצאנו לפתח את המכשיר מנקודת מבט של מכשירי מדידה ולא של מכשירים רפואיים. זה מה שאפשר לנו להגיע למסקנה שצריך שלוש שיטות מדידה, ולא אחת. ידענו זאת עוד לפני שהתחלנו בפיתוח, ועל התובנה הזו רשמנו את הפטנט הראשון שלנו".

גלי וינרב

"נמצאים במדע בדיוני"

משה שהם - מזור טכנולוגיות ניתוחיות

פרופ' משה שהם לא התעניין במיוחד במדע בדיוני כשהיה ילד, אך כמו יזמים טכנולוגיים רבים, גם הוא נהג לפרק ולהרכיב את מכשירי החשמל הביתיים. בשנות ה-70 היה מהראשונים שפיתחו מוצרים רובוטיים במעבדת הרובוטיקה בטכניון, אותה הוא מנהל היום.

רובוטים מוגדרים כמכשירים שיכולים לחוש את סביבתם, לקבל החלטות ולבצע פעולה על אותה הסביבה. אין מדובר באותם רובוטים דמויי אדם אותם אנחנו מכירים מהסרטים - המכשיר של מזור הוא בערך בגודל של פחית קולה, ואין לו מאפיינים אנושיים מיוחדים. מה שהוא כן יודע לעשות הוא לקבל מידע מצילום הדמיה של גוף המנותח, עליו משרטט הרופא את מסלול הניתוח, להידבק לגבו של הפציינט, לחוש ולהבין היכן הוא נמצא ביחס לתצלום וליצור חיתוך דק וכמעט בלתי פולשני באזור עמוד השדרה. הרופא הוא שפותח וסוגר את החיתוך, אך ההיעזרות ברובוט משפרת באופן משמעותי את הדיוק, המהירות וקצב הריפוי בניתוחים מסוג זה.

"במעבדה שלנו מפותחים רובוטים מסוגים רבים שיהוו את החידושים של הדורות הבאים. אנחנו מייצרים, בין היתר, רובוט ששוחה בתוך הגוף ומתקן תקלות בכלי הדם. "אנחנו בכל זאת נמצאים קצת בתחום המדע הבדיוני", אומר שהם. "קודם כל אנחנו חולמים על עולם שיכול להיות, ואחר כך אנחנו מוצאים לו פתרון".

גלי וינרב

"ספגנו המון אכזבות"

עופר וילנסקי - מנכ"ל ג'נגו

בשנת 1998 פרש עופר וילנסקי מחברה מצליחה בשביל לממש חלום ילדות, להקים סטארט-אפ. הוא עזב את צ'ק פוינט ואת צוות הפיתוח שבאחריותו וביחד עם ידידו דרי שריבמן, הקים את ג'נגו (Jungo), המפתח תוכנה לנתבים ביתיים ועסקיים. השניים גייסו 14 מיליון דולר משורה מכובדת של משקיעים והקרנות.

וילנסקי (37), בנו של דן וילנסקי, יו"ר אפלייד מטיריאלס ישראל, מכהן כמנכ"ל ג'נגו. "עסקתי בתכנות מכיתה ג'" הוא מספר, "בצבא רציתי לעשות משהו שלא קשור למחשבים, כדי להכין עצמי למשהו שונה ממה שגדלתי עליו. תמיד ידעתי שאני אקיים חברת תוכנה, והסיבה שלא עסקתי במחשבים בצבא היא הרצון לעשות בחיים דברים שונים שיכינו אותי לניהול החברה".

"בשנתיים הראשונות להקמת החברה הייתי בדיכאון" הוא משחזר. "כל הזמן נתקלנו בכשלים חדשים. פנינו לחברות והן לא נענו לנו וספגנו המון אכזבות. צ'ק-פוינט הייתה בית ספר בעייתי, שם הכל הלך טוב ויצא שאני קיבלתי 'חינוך רע' על איך דברים יכולים לקרות".

וילנסקי מציין שבמהלך 2005 ג'נגו התאזנה בשורה התחתונה והיא מציגה כיום צמיחה שנתית של 100%. הנתונים האלה, מקווה וילנסקי, יכולים לקחת את החברה אל השוק הראשוני בנאסד"ק במהלך 2007.

עופר לוי

"הפכנו נון-אישיו לאישיו"

ד"ר מיכל חמו-לוטם - בטרם

במהלך עבודתה כמתמחה צעירה במרכז שניידר לרפואת ילדים, ראתה ד"ר מיכל חמו-לוטם מאות ילדים פגועים, שהובאו לחדר-מיון בעקבות תאונות מיותרות בבית ובסביבתו. בעקבות התובנה, כי אין די מודעות לנושא בטיחות הילדים בקרב הציבור, הקימה ד"ר חמו-לוטם את "בטרם", בשיתוף מנהל מרכז שניידר דאז, פרופ' יהודה דנון.

חמו-לוטם הקימה את "בטרם", עם חזון - לשנות את סביבת הילד לעולם בטוח יותר, תוך קידום חקיקה, מחקר, ותוכניות הדרכה והסברה. "בטרם" קבעה יעד תובעני: להפחית ב-30% את מספר הילדים הנפגעים בתאונות בכל עשור.

שלוחת "בטרם" הראשונה הוקמה במרכז שניידר ב-1995, ושלוחות נוספות קמו בבתי החולים רמב"ם, העמק, שיבא, הדסה, סורוקה, יוספטל וברזילי.

חמו-לוטם הצליחה לגייס לוועד המנהל של העמותה בכירים רבים במגזר העסקי, ביניהם דני דנקנר (יו"ר העמותה), ארז ויגודמן ויהודה וילק. התקציב השנתי של בטרם הוא 8 מיליון שקל, והוא ממומן מתמיכת משרדי ממשלה, ומתרומות מגופים ציבוריים ומחברות. "לקחנו נושא שהיה נון-אישיו, שהפך לנושא שראוי לעסוק ולהתהדר בו", אומרת ד"ר חמו-לוטם.

זיו קריסטל

כמו בהיי-טק, צבא וספורט

ניתאי שרייבר - גוונים

ניתאי שרייבר, 44, נשוי ואב לארבעה, הגיע לשדרות כבר ב-1987, אז היה ממקימי הקיבוץ העירוני הראשון. שבע שנים חלפו, ושרייבר, שעבד במקביל גם כיזם חברתי של הג'וינט, הבין כי הצלחתם של פרויקטים מחייבת הקמת גוף שיהיה מסוגל לאתר צרכים מצד אחד, ולהוציא את הפרויקט לפועל, מצד שני.

בשנת 94' הקים את עמותת "גוונים" העוסקת בפיתוח ובהפעלה של פרויקטים בשדרות, בנגב ובארץ כולה, ומטרתה: שינוי חברתי. תקציב העמותה, כ-20 מיליון שקל לשנה, שחלק נכבד ממנו מגיע מקרן סא"קטא--רש"י, והיא מעסיקה כ-200 עובדים.

בין 50 הפרויקטים שמפעילה העמותה: פיתוח דיור-מוגן לאנשים בעלי פיגור שכלי שהשתתפו בתכנון בתיהם, הפעלת מערכת תמיכה ייחודית לנכים ולבעלי מוגבלויות נפשיות המתנדבים לשירות לאומי בארץ, הקמת החצר הנשית ביפו, שהיא מרחב עבודה לנערות בסיכון, הקמת מרכז לגיל הרך העוסק באיתור ובטיפול בילדים עם בעיות אורגניות או התפתחותיות בשדרות ועוד.

לדברי שרייבר, הפעילויות נעשות על-פי מודל ייחודי, שבבסיסו שיתוף-פעולה מלא בין כל הגורמים המשיקים לפרויקט, "כמו בהיי-טק, בצבא ובספורט, שבהם הצוות הוא הגורם המוביל, כך גם בתחום החברתי. רק ניהול משאבים משותף מסייע להצלחתו של הפרויקט".

טלי חרותי-סובר

לא חייבים מוסד

נעמי סטוצ'ינר - בית איזי שפירא

בשנת 1980 נפטר אביה של נעמי סטוצ'ינר באופן פתאומי. המשפחה החליטה להמשיך את דרכו החברתית, ולהקים לזכרו מוסד שיטפל בילדים עם מוגבלויות פיסיות והתפתחותיות. הפעילות החלה בטיפול ב-16 ילדים עם פיגור שכלי, במסגרת יומית בהרצליה. היום מטופלים בבית איזי שפירא ברעננה מאות ילדים ומבוגרים בכל חודש.

כשהוקמה העמותה, בשנת 81', סבלו הילדים ומשפחותיהם ממחסור בשירותים בקהילה. נהגו אז לחשוב, שמקומם של ילדים בעלי מוגבלויות הוא במוסד. סטוצ'ינר האמינה שצריך לשנות את התייחסות החברה לאנשים עם צרכים מיוחדים, ושזכותו של כל הורה לגדל את ילדו בבית, וזכותו של ילד לגדול בקהילה.

לפני שבע שנים ביצעה סטוצ'ינר פריצת-דרך בגיוס תמיכתו של המגזר העסקי. "הכרזנו על 'הבורסה הפילנתרופית של בית איזי שפירא', ערכנו אירוע של הנפקת מניות וירטואלית, עם תשקיף וחתמים, גייסנו חברות גדולות ומנהלים ויצרנו רף חדש, של 1000 דולר לתרומה". מאז, מדי שנה נערך ערב-גאלה לקהילה העסקית. העמותה גם פתחה משרדים בארה"ב, בטורונטו ובלונדון. התקציב השנתי של הארגון הוא 24 מיליון שקל. רבע ממנו מגיע מתמיכה ממשלתית.

זיו קריסטל

לרתום את השכנים

שמעון סיאני - ידידים למען הנוער והחברה

העמותה הוקמה ב-1989 על-ידי סטודנטים, במטרה לסייע לבני-נוער עולים וללוותם בשנתם הראשונה בארץ. ב-91' הצטרף אליה שמעון סיאני, לשעבר ראש המרכז הירושלמי של עמותת גשר. סיאני הרחיב את פעילות 'ידידים', במטרה לפתח את הפעילות עבור בני-נוער בסיכון בכלל. בין התוכניות הנוספות לנוער בסיכון: "סיירת" - סיוע של סטודנטים לבני-נוער שנמצאים על סף נשירה מבית-ספר; "חוויה ידידותית" ו"סיכויים" - תוכניות לשיקום נוער עבריין, בשיתוף משטרת ישראל ושירות המבחן לנוער.

בתוכנית "מנו"ע - מנהיגות נוער"- ניתנים לבני-נוער כלים למעורבות ולפעילות חברתית. הנערים מתארגנים בקבוצות של חמישה, ויוזמים תוכניות להתערבות בקהילה. לדוגמה, איך לרתום את השכנים לשמור על שכונה נקייה.

העמותה מפעילה בכל שנה יותר מ-4,500 בני-נוער וצעירים ב-45 יישובים. גם 1800 המתנדבים הם בעיקר בני-נוער וסטודנטים, חלקם פועלים במסגרת של תוכניות 'מחויבות אישית' בבתי-ספר. 'ידידים' מעסיקה 16 עובדים קבועים, ותקציבה השנתי 12 מיליון שקל, שמתקבל ממשרדי ממשלה ומקרנות.

זיו קריסטל

לא מסורתיים

אירית רוזנבלום - משפחה חדשה

עו"ד אירית רוזנבלום, נשואה פלוס שלושה, עבדה יותר מעשר שנים כיועצת המשפטית של ויצ"ו. במהלך עבודתה נחשפה לעובדה, כי 42% מן התאים המשפחתיים בישראל אינם עונים על הקריטריונים של "משפחה מסורתית", ואינן חלק מן השיח הציבורי. בין המשפחות החדשות: חד-הוריות, חד-מיניות, נישואים אזרחיים, ידועים בציבור ועוד.

בשנת 2000 הקימה את עמותת "משפחה חדשה", ששמה לה למטרה לשים את זכויות המשפחה, באשר היא, על מפת זכויות האדם. מאז, עסוקים רוזנבלום ועובדיה - 30 עורכי-דין מתנדבים, 4 עובדים-סוציאליים, פסיכולוגים, אנשי-חינוך ועוד - בקידום חוק יסוד המשפחה.

בין פעילויותיה גם קמפיין למען נישואים אזרחיים, הקמת בנק זרע לחיילים, סיוע לרווקות בנושאי פונדקאות והקפאת ביציות, עתירה לבג"ץ בשם שני גברים שאימצו כחוק ילד בארה"ב, אך האימוץ אינו מוכר בארץ, ועתירה בשמם של ידועים בציבור, שביקשו לקבל טיפול פוריות למרות שהגבר היה מסורב גט ועוד.

יותר מ-15,000 איש מסתייעים במרכז הסיוע שהקימה בכל שנה. כל פנייה נענית ומטופלת. תקציב העמותה מגיע לכ-1.5 מיליון שקל בשנה, כשחלקו ממומן על-ידי המדינה ורובו מגורמים פרטיים, מקרנות ומחברות מסחריות גדולות.

רוזנבלום גאה בעובדה, שהנושא נמצא על סדר היום הציבורי. לדעתה, העתיד צופן גם סוגיות מעניינות ומורכבות בנושא הפריון הטכנולוגי, שלהן יידרשו "משפחה חדשה", הכנסת ובתי-המשפט בישראל.

טלי חרותי-סובר

המעגל השני

ברברה אפשטיין - סינגור קהילתי

ברברה אפשטיין, עובדת-סוציאלית קהילתית, גדלה בארה"ב, בתרבות המודעת לחיוניות הזכויות של המעגל השני - קהילה ומיעוטים. אפשטיין עלתה לישראל ב-1975, עבדה בחברת המתנ"סים וב-92' הצטרפה לגרעין המייסד של עמותת "סינגור קהילתי" העוסקת בהעצמת הקהילה, ובסיוע לאנשים החיים בשולי החברה, תושבי שכונות, קשישים, עולים וחד-הוריות.

סינגור קהילתי מפעילה ארבעה מרכזי מידע, המכונים "חנויות זכויות", בשכונה ד' בבאר-שבע, בקטמון בירושלים, בלוד ובפזורה הבדואית בנגב. מתנדבי העמותה מסייעים לתושבים לתבוע את זכויותיהם, ומלווים אותם בפניותיהם למשרדי הממשלה, בערעור על אחוזי נכות, בקבלת קצבה, בקבלת סיוע בשכר-דירה ועוד.

ביוזמת העמותה הוקמו קואופרטיבי מזון, שבמסגרתם מתארגנים מאות תושבים לקניית מזון משותפת ישירות מסיטונאים. הם מתנדבים להפעלת מרכז קמעונאי, שבו נמכרים המוצרים במחירי הקרן, מה שמבטיח לתושבים ביטחון תזונתי.

התקציב השנתי של סינגור קהילתי הוא כ-700 אלף דולר, שמקורם במעט תמיכה ממשלתית ובתרומת קרנות בארץ ובחו"ל, בהן הקרן החדשה לישראל וקרן ירושלים. לעמותה 27 מקבלי שכר ויותר מ-200 מתנדבים.

זיו קריסטל

מצוקה מוכחשת

נח קורמן - בת מלך

נח קורמן הוא טוען רבני במקצועו. כמי שייצג זוגות בהליכי גירושין בבתי-דין רבניים, הוא נחשף לאחת המצוקות המוכחשות ביותר בעולם החרדי, של נשים שהוכו בידי בעליהן. "יום אחד הגיעה אלי אישה עם תינוק, וביקשה שאייצג אותה. שאלתי 'איפה את גרה?' והיא אמרה, 'ברחוב'. מיד טילפנתי לארגונים שונים, וגיליתי שאין פתרון".

השנה הייתה 1996, וקורמן, רק בן 25, החליט לעשות מעשה נחשוני ונועז בחברה שבה הוא חי. לפעול למציאת מקומות מחסה לנשים שנמלטו מהבית. הוא ביקש לגייס אישי ציבור וארגוני חסד בעולם החרדי, אבל נתקל בקשיים. "כשאתה מסייע לילד חולה, כולם מוחאים כפיים. בעזרה לאישה מוכה, אתה מסתבך. צד אחד אוהב אותך, וצד שני שונא".

כעבור שנה, הצליח קורמן לגייס תורמת מארה"ב, שביקרה בארץ. בסיועה הוא שכר דירה בשכונת הר-נוף בירושלים, ושיכן בה שלוש נשים. משרד הרווחה סייע לעמותה במימון דירות נוספות, ובשנת 2000 נפתח בירושלים המקלט הראשון לנשים חרדיות. לפני חצי שנה נפתח, בסיוע הקרן לידידות ו-uja המקלט השני, במרכז הארץ. רבות מהנשים הן ברוכות ילדים, ושני המקלטים מספקים מקום ל-14 נשים ול-70 ילדים. לפני שנתיים נפתח הוסטל יחיד מסוגו, לנערות בסיכון ממשפחות דתיות, שחוו נטישה וזכו למסגרת מגוננת.

בעמותת 'בת-מלך', שייסד קורמן, עובדים היום 50 איש, ויש לה 40 מתנדבים. תקציב העמותה כ-1.5 מיליון דולר לשנה, מחציתו ממשרד הרווחה והיתר מתרומות.

זיו קריסטל

תמיכה מאורגנת

ציון אבוטבול - גדולים מהחיים

בנו הבכור של ציון אבוטבול חלה בסרטן בגיל שנה ושבעה חודשים, ונזקק לניתוח מסובך בגזע המוח להסרת הגידול. בתקופת השיקום של בנו, נחשף אבוטבול לילדים חולים אחרים ולמצוקה הרבה של בני משפחותיהם. הוא הצליח ללכד אותם ולארגן עבורם טיול משותף. החיבור הזה יצר המשכיות, שבעקבותיה הוקמה העמותה, שכל חברי הנהלתה הם הורים לילדים חולי סרטן.

"גדולים מהחיים" מוציאה שלוש קבוצות ילדים בשנה לארה"ב, עורכת מחנה קיץ ונופש משפחות, ומסייעת בהקמת תשתיות בבתי-חולים.

אבוטבול, בעבר חשב בחברות בורסאיות, יצר נורמות של שיווק העמותה ושל חשיפתה. "גדולים מהחיים" מנוהלת כעסק לכל דבר, החל מהגדרת האסטרטגיה והחזון, דרך אמות-מידה ניהוליות, ושיתופי-פעולה עם גופים כ"גזית גלוב" ו"טלעד". כדי להגיע לתודעה, אתה חייב למתג עצמך כמו כל מוצר אחר", מסביר אבוטבול. לדוגמה, נמכרו תקליטורים של "גדולים מהחיים" ברשתות השיווק, ופותח "מבצע שקל", שבו מוסיפים הלקוחות שקל לחשבון, כתרומה לעמותה.

היום עובדים בעמותה שבעה אנשים, ויש לה 1,100 מתנדבים. פרסום בערוץ הישראלי בארה"ב, סייע בפיתוח 12 סניפים מקומיים, המניבים לעמותה 40% מסך התרומות. התקציב השנתי הוא כ-7 מיליון שקל.

זיו קריסטל

נאבקים לעזור

ד"ר בלהה פיאמנטה - קו אור

במסגרת תפקידה כסגנית-מנהל מכללת דוד ילין להכשרת מורים בירושלים, ריכזה ד"ר בלהה פיאמנטה תוכניות התנדבות של תלמידי המכללה. אחד הרעיונות היה לסייע לילדים המאושפזים בבתי-חולים, באמצעות הוראת מחשבים וסיוע בשיעורי-בית. תרומה של מגבית קנדה בישראל הוציאה את הרעיון אל הפועל בבתי-חולים קפלן ושערי-צדק ב-1993. ארבע שנים אחר-כך פרשה פיאמנטה לגמלאות, התגייסה לפרויקט בהתנדבות מלאה והקימה את עמותת "קו אור", שנשיאה הוא ד"ר אמנון שנער, מנכ"ל מגבית קנדה בעבר.

"קו אור" מביאה אור ל-120 אלף ילדים מאושפזים בשנה, במאה מחלקות ילדים, ב-27 בתי-חולים. הילדים מקבלים באמצעות מחשב-אישי, תוכניות למידה מרחוק, מגוון רחב של משחקים ושל תוכניות העשרה, קשר לחברים בחוץ, ופורומים שבהם יוכלו לתקשר זה עם זה. בחודש שעבר השתתפה קו אור במשלחת הרשמית של ישראל לפסגת המידע של האו"ם בתוניס.

תקציב העמותה כמיליון דולר בשנה, שמגיעים ממשרדי החינוך והרווחה, מקרנות ומתורמים פרטיים, וכן מתרומת חברות כמיקרוסופט ו-י.ב.מ בשווה-כסף. פיאמנטה: "אנחנו עדיין נאבקים כדי לחיות ופועלים תחת מצוקה. התקציב הדרוש לנו הוא כמעט כפליים".

זיו קריסטל

שמחת הנותן

ג'יל דרמון - לתת

ג'יל דרמון, איש כלכלה ופיננסים, עלה מצרפת לישראל ב-1995. "חיפשתי איך להשתלב בפרויקט הציוני. רציתי להיות חלוץ ולהקים ארגון שמבוסס על יוזמה אזרחית". דרמון הקים את "לתת" וניהל אותה בשנתיים הראשונות. מאז, המשיך לעמוד בראש העמותה כיו"ר ובמקביל התמנה לסמנכ"ל בחברה לפיתוח עסקי. ב-2002 הקים את חברת ההשקעות 'קורוניס פרטנרס'.

"לתת" מעסיקה 19 עובדים ו-3000 מתנדבים. העמותה שמיצבה את עצמה כמערכת מסייעת המזוהה עם טיפול במצוקה, מפעילה שני פרויקטים מרכזיים: הראשון, הוא "מזון לחיים" - איסוף מזון (1500 טון בשנה) לנזקקים, בסניפי רשתות השיווק ובמקומות עבודה. "לתת" מאחסנת את המזון ומפיצה אותו ליעדיה, תוך שיתופי-פעולה עם כמאה עמותות מקומיות בארץ.

הפרויקט השני, "אני בשבילך", מתמקד בחינוך הדור הצעיר בבתי-ספר לערכי התנדבות ותרומה לקהילה. בשלוש השנים האחרונות פרסמה העמותה את "דו"ח העוני האלטרנטיבי", המסכם מחקר עצמאי מהשטח, המציג לציבור ולמקבלי ההחלטות תמונת-מצב עדכנית של העוני בישראל.

אחד העקרונות הבסיסיים שקבע דרמון לעמותה הוא אי-תלות בשלטון. תקציב העמותה, כ-22.5 מיליון שקל השנה (14 מיליון שקל מתוכו למזון), ממומן כולו על-ידי גופים עסקיים, תורמים פרטיים וקרנות. הצבא דחף

אשר בהרב - טלדור

אשר בהרב הקים בשנת 1986 את חברת טלדור, שהפכה להיות אחת מחברות שירותי המחשוב הגדולות בישראל. קודם לכן הספיק בהרב להקים את חברת המחשוב MTI, ולהשתחרר מהצבא בדרגת רב-סרן ביחידת 8200 של חיל המודיעין.

טלדור הונפקה בשנת 1993 וביצעה בשנתיים האחרונות סדרה ארוכה של רכישות, שהגדילו את מצבת כוח האדם שלה ל-1,500 עובדים. בהרב מחזיק ערב פרישתו ב-6% ממניות טלדור, בשווי של 7 מיליון שקל. הוא הרים את טלדור מעסק קטן לחברה המעסיקה 1,500 עובדים, ומתבססת בעיקר על השוק הציבורי. את הרבעון השלישי של שנת 2005, חתמה טלדור עם רווח בסך 2 מיליון שקל על הכנסות בסך 138 מיליון שקל. את תשעת החודשים הראשונים של השנה היא סיימה עם רווח בסך 5.5 מיליון שקל, על הכנסות של 394 מיליון שקל.

בהרב: "העיסוק במחשוב ובמציאת פתרונות מודיעיניים דחפה את כולנו להיות יזמים. מערכות מודיעין אי-אפשר לקנות בשוק, כאשר יש איום, צריך למצוא פתרון. זו הסיבה שיש כל-כך הרבה אנשים מודיעין בתעשיית הסטארט-אפים. התקופה הצבאית הכניסה לי את היזמות לראש".

כיזם בעל ניסיון ורקורד מוכח, בהרב ממליץ ליזמים צעירים בעיקר להתמיד. "הצעירים צריכים להבין, שרק בסרטים עושים מיליון דולר ביומיים. בחיים אוספים דולר לדולר, עד שמגיעים למיליון דולר. אני ממליץ ליזמים צעירים לא למכור אוויר. שימכרו רק מוצרים ראויים".

עופר לוי

גיבוי תחת שמירה

אנתוני האריס ואוון לבר - דאטה בנק

בשנת 2002 עשו אנתוני האריס (37) ואוון לבר (29) עלייה מאוסטרליה לישראל. השניים, שעסקו בארץ הולדתם בנושאי DRP - ( Disaster Recovery Planning) רצו להביא לישראל את הידע שרכשו, ולהקים פה עסק עצמאי.

במהלך סקר שוק שערכו התברר כי בישראל, בניגוד לכל מדינה מערבית אחרת, חסר פורמט קבוע לשמירת קלטות הגיבוי של מערכות המידע בחברות וארגונים שונים.

הגיבוי, שנעשה כדי לשמר את המידע גם במקרים בו נפגע הבניין בו פועלת החברה, נשמר בדרך כלל בביתו של מנהל מערכות המידע או גרוע מכך, במשרדו.

נפילת מגדלי התאומים הסבו את תשומת הלב לצורך בשמירה נבונה של הגיבויים. שני היזמים, שזיהו פוטנציאל עסקי רחב הקימו (במימון משקיעים ישראלים), חברה המציעה שינוע קלטות הגיבוי מן הארגון במכוניות משוריינות לכספת תת קרקעית, שם נשמר החומר בתנאי בטיחות ואחזקה גבוהים במיוחד, למשך יום, שבוע או לטווח ארוך יותר, הכל על פי הסכם הנחתם עם הלקוח.

בין 350 הלקוחות הרשומים בדאטה בנק : טבע, נורטל, מכתשים אגן, סאן , קבוצת אפריקה-ישראל ועוד. לדברי היזמים 80% מן החברות הישראליות הרשומות בנסד"ק משתמשות בשירותיהן. בחברה עובדים 15 איש וקצב צמיחתה כ-70% בשנה.

"אנחנו שמחים להיות דוגמה לעולים שקליטתם העסקית והחברתית הצליחה" אומרים השניים.

טלי חרותי-סובר

"הכה" את הצרכן

עופר גל - הדיה

עופר גל צמח בעולם המוספים הפרסומיים הנושאיים, בחברה לוויינית של "מעריב". הוא היה שותף ב-1988 של קבוצת סיגנלור, בייצוג חברת "הדיה" הבלגית, שהתמחתה בפרסום חוצות. ב-95' הוא רכש את חלקם של שותפיו ופיתח את הדיה-ישראל כחברת מדיה מתמחה לפתרונות פרסום בנקודות מכירה, אף שהחברה הבלגית המקורית כבר חלפה מהעולם.

גל: "יצרנו שפה חדשה של נראות קמעונאית עם שלל אמצעי תצוגה ש'היכו' את עיני הצרכנים בכל פינה וגובה: ארגזי אור, פרסום על עגלות המצרכים, שילוט רצפתי, שילוט מדפים ועמודי נראות". הדיה התקשרה בהסכמי זיכיון בלעדיים עם רשתות שיווק, רשתות פארם, בנקים ותחנות דלק.

ב-2003 רכשה "מקסימדיה" מגל, 50% מהמניות, וזמן קצר אחר-כך רכשה הדיה זיכיון לייצוג של "News America marketing", חברת ענק הפועלת ב-70 מדינות בכל תחומי הפרסום. "הזיכיון איפשר לנו לקבל ניתוחים של קמפיינים שמבוצעים בכל העולם", אומר גל. "כשאני ניגש להשקה של מוצר חלב, אני מקבל מידע וחוות-דעת על פעילויות שהתבצעו בעשרות מדינות". הדבר הבא, על-פי גל, הוא שילוב אמצעים מתוחכמים של קול ושל ריח, כדי ליצור פרסום התוקף את כל חמשת החושים בו-זמנית.

להדיה 40 עובדים קבועים ומחזור מכירות של יותר מ-30 מיליון שקל.

זיו קריסטל

כל יום חלום חדש

דליה מנטבר - מנטבר פילאטיס

בגיל 24 היא לקחה משכנתא וקנתה זכויות לשיטה בינלאומית, שהיום היא טרנד לוהט. דליה מנטבר, מנחת "שעת כושר" המיתולוגית, הייתה למייסדת הפילאטיס בארץ ומהראשונות בעולם. היום בגיל 54 היא אימפריה של אישה אחת.

עם 10 מכוני פילאטיס הידועים כרשת מנטבר פילאטיס, 5,000 תלמידים, 100 עובדים, וכן ייצור וייצוא של מכשירי פילאטיס לספרד ובלגיה, שהמח היזמי שלה לא מפסיק לפתח.

מדי יום ניתן לראות את מנטבר בתוכנית "אימון אישי" בערוץ "החיים הטובים". כל שעור שלה, הוא אתגר פיזי, שמחייב ערנות וגמישות מחשבתית, לכן הפכה למאמנת אישית וכמעט גורו, של סלבריטאים רבים.

אותם כמו אחרים, היא מעודדת להשיג תוצאות ולממש יעדים בחיים. רק בשנה האחרונה רשמה שורת הישגים בניהם: הקמת סניף ראשון למגזר הנשי החרדי בבני-ברק, וסרטוני פילאטיס במטוסים (אל-על) לרווחת הנוסעים, שיעורי פילאטיס בקלטת אודיו להגברת ערנות בנהיגה ופילאטיס יומי בכל בסיסי צה"ל.

במקביל, פועל בית הספר להכשרת מורים שהקימה. מנטבר מגלגלת מחזור של 4.5 מליון דולר בשנה. חריצות, יכולת המצאה שחושבת צעד אחד לפני המתחרים ובעיקר הביטחון שכל תפקיד בעסק, מוכר לה מכל זווית אפשרית, מאפשר למנטבר לקום כל בוקר ולממש רעיון שחלמה לילה קודם.

* גילי מצא-למפל

קם ונופל עם הלקוח

תמיר כרמל - תן ביס

"תן ביס" היא דוגמה לתמורה העוברת על שוק הצרכנות והשירותים בארץ ובעולם, עם צמיחתן של חברות המבססות פעילות של מכירה דרך האינטרנט, בעזרת יישומים של אמצעי שכנוע, ונוחות למשתמש.

תמיר כרמל זיהה בישראל צורך אמיתי, לספק ארוחות לקהל גדול שזמנו יקר. האינטרנט מאפשר שירות משלוחים יעיל, המושתת על קשר מקוון עם המסעדות: המזמין מעביר את פרטי כרטיס האשראי שלו ומקבל סיסמה. בכל כניסה נוספת הוא יכול לצפות ברשימת המסעדות באזור, ובתפריטיהן.

שירות נוסף מתבצע באמצעות כרטיס מגנטי, שמספק 10bis לצורך תשלום במסעדות, ומחליף את השוברים שמספקות חברות לעובדיהן. היום מתבצעות דרך 10bis כ-10,000 עסקאות ביום, שמגיעות מ-400 לקוחות, בעיקר חברות היי-טק במגזר העסקי וכן לקוחות פרטיים.

השירות הושק בשנת 2000 בהשקעה של 400 אלף דולר, שגייס כרמל מחברים. שנתיים אחר-כך נקלע העסק למשבר תזרימי, שאיים למוטטו. כרמל: "הייתה תקופה בלתי אפשרית לגייס כסף לחברה כזו. קרנות הון סיכון שפניתי אליהן טרקו את הדלת". אבל החברה, שמעסיקה 30 עובדים, התאוששה והגיעה למחזור שנתי של קרוב ל-15 מיליון דולר.

עכשיו מתכונן כרמל ליעד הבא: בספטמבר האחרון הוא יצא לפעילות מחוץ לישראל, כאשר השיק במטרופולין ניו-יורק שירות זהה, תחת הכתובת gogeteat.com, בהשקעה ראשונית של 200 אלף דולר. "התגובה עד כה טובה מאוד. התוכנית האסטרטגית שלנו ל-2006 היא להתרחב טריטוריאלית ולכבוש ערים חדשות, וליישם את הידע שצברנו בישראל. בתחילת השנה נתרחב לשיקגו, לבוסטון ולאטלנטה, ובהמשך ניכנס למדינות נוספות דוברות אנגלית, כמו אנגליה, קנדה וסינגפור".

זיו קריסטל

התמחות בשיקום

מימי הלוי - קהילה טיפולית בריאה

בשנת 1997 החליט משרד הבריאות לאפשר חלופות אשפוז לחולי-נפש. ההתקדמות בתחום הטיפול התרופתי פתחה פתח להוצאת מטופלים מבתי-חולים פסיכיאטריים, ולשילובם בקהילה במסגרת פנימייתית מוגנת. מימי הלוי, שהייתה מפקחת בשירות למפגר שבמשרד הרווחה, הקימה הוסטל ראשון מסוגו בישראל, בסבסוד ממשלתי, שהיה בית לפגועי-נפש, עם כל הציוד הדרוש, הנחיה וסיוע של עובדים סוציאליים.

מאז הקימה ק.ט.ב שבעה הוסטלים נוספים, שבהם משוכנים חולים כרוניים בני-שיקום. איכות החיים של הדיירים השתנתה לבלי היכר, וחלקם אף עובדים. עבור הקופה הציבורית, מדובר בחיסכון כספי ניכר. המדינה משלמת לק.ט.ב כ-150 שקל ליום עבור כל דייר, כרבע ואף פחות מעלות האשפוז במוסד סגור.

כיום מטופלים בהוסטלים של החברה, כ-400 פגועי-נפש. לעמותה יש גם יועץ רפואי, דר' אמיר שוורץ. המממנים הם משרד הבריאות, משרד הביטחון, משרד השיכון, והמוסד לביטוח לאומי. ההכנסות של ק.ט.ב הן יותר מ-10 מיליון שקל בשנה.

תחת המנכ"ל מימי הלוי, עובדים היום בק.ט.ב 100 איש, ויש לה תוכניות שאפתניות לשנים הקרובות: שיקום אסירים קשים שאושפזו במסגרות פסיכיאטריות, ופיתוח שירותי שיקום במדינות מזרח אירופה.

זיו קריסטל

גם מורה אוהב שכר

יואל גבע - בית-הספר יואל גבע

יואל גבע, 54, נשוי ואב לשלושה, היה מורה למתמטיקה בבית-הספר תיכון עירוני ה'. אחרי שנתיים במערכת החינוך הרגילה, החל ללמד ברשת "אנקורי" ותוך זמן קצר הפך לשותף ברווחי הקורסים שהעביר. בשנת 1991, אחרי 13 שנות שותפות, החליט לצאת לדרך עצמאית. בתחילה פתח בית-ספר למקצועות הבגרות, ובשנת 97' החל ללמד גם קורסי הכנה לפסיכומטרי. בית-הספר נמצא בבעלותו הפרטית והמלאה.

השנה לומדים בבית-הספר כ-18,000 תלמידים בשלושה מרכזים ללימודי בגרות (תל-אביב, ראשון-לציון והרצליה) ובעוד שבעה ללימודי בחינות פסיכומטריות בארץ. עד היום למדו בבית-הספר כ-100,000 תלמידים. 120 מורים נמנים עם סגל עובדיו. התשלום הממוצע לקורס עומד על 5,000 שקל.

את סוד ההצלחה מייחס גבע למספר גורמים, שבראשם עומדות המשכורות הגבוהות שאותן הוא משלם למוריו. לטענתו, שכר גבוה מביא אנשים טובים למקצוע, ואלה - ביניהם עורכי-דין ורופאים העוזבים את עיסוקם המקורי והופכים למורים בבית-ספרו - "משקיעים את נשמתם, ונותנים יותר לתלמיד".

לדברי גבע, להצלחה מסייעות גם שיטות-לימוד ייחודיות, כמו "מרתון" לימודי שהפך למקובל גם בבתי-ספר אחרים, וכן העובדה שלמרות האוריינטציה המסחרית, גבע אינו מלמד תלמידי תיכון ש"מקומם בדרך-כלל בבית-הספר", אלא רוב תלמידיו הם בוגרי צבא או חיילים בשנתם האחרונה. "יושר, שירות מצוין והרבה אהבה לתלמידים ולמקצוע. אם שומרים על כל אלה, אפשר להרוויח גם ממיזם חינוכי".

טלי חרותי-סובר

"הצמיחה בנשמת אפינו"

בן פסטרנק - אמן מחשבים

לפני כשנה וחצי נכנס בן פסטרנק הצעיר, 33, לתפקיד מנכ"ל חברת שירותי המחשוב הפרטית, אמן מחשבים, שנמצאת בבעלות מלאה של משפחתו. בתקופה הזאת התרחבה אמן משמעותית במזרח אירופה, התמודדה על רכישת נכסי היזם גד זאבי בחברת מלם הציבורית, וגם הציגה שיעורי צמיחה אורגניים.

החברה מעסיקה כיום 450 עובדים, והיא צפויה לחתום את השנה עם הכנסות של 130 מיליון שקל, לא כולל הכנסות מהפעילות במזרח אירופה, שצפויה להסתכם בכ-4 מיליון דולר. "יש לנו צבר הזמנות משמעותי, ואת 2006 אנחנו עשויים לסיים עם הכנסות של 200 מיליון שקל" הוא מעריך. "הצמיחה היא נשמת-אפה של החברה. אנחנו חייבים את הצמיחה הזאת עבור לקוחות ועבור עובדים, ואם לא נצליח להציג צמיחה פנימית, אנחנו צריכים לבצע רכישות".

פסטרנק מתמודד בשוק רווי תחרות בישראל, מול חברות ענק כמו נס-טכנולוגיות, מטריקס, IBM, טלדור ואחרות. לדבריו, הוא מנהל אבל גם מנוהל על-ידי האנשים שכפופים אליו. "אנשים מנחים אותי מה לעשות, ואני מקבל את ההחלטות.

אני ממשיל את התפקיד שלי לאדם שצריך להסיר את האבנים מדרכה של המרכבה, כדי שזאת תוכל לנוע קדימה. לפעמים, יזם צריך להתמודד עם החלטות קשות ולא פופולריות, כמו פיטורי עובדים, או החלטות שמתקבלות בניגוד לדעת הרוב. יזם טוב צריך להוביל את החברה לצמיחה ולשמור על אנשים טובים".

עופר לוי

"הכל ממנו עצמו"

אלדד הלוי - second opinion

רפואה מרחוק היא אחד התחומים הצומחים ביותר בתחום הרפואה, ו-Second Opinion, שהוקמה ב-1996, ממצבת את עצמה כאחת המובילות בתחום.

כדי לאפשר תקשורת בין צוותים רפואיים בכל נקודה לבין חולים ומתייעצים בכל מקום בעולם, חייב הרשת של Second Opinion להיות מהירה, מדויקת, מאובטחת, אלחוטית במקומות הנכונים ובעלת יכולת להתחבר לכל מכשיר רפואי, כדי לתקשר תוצאות מעבדה, צילומים ומדידות.

המשימה הטכנולוגית אינה פשוטה. אך היום החברה כבר פעילה ביותר מעשר מדינות בעולם וחתומה על הסכמים מול גופי הביטוח והרפואה הגדולים.

Second Opinion היא החברה השניה שהקים הלוי, לאחר שבסוף שנות השמונים ייסד את חברת "שחר" לשרותי סיוע במקרי חירום. אביו ושותפו של אלדד, יהושע הלוי, מסביר כי היתרון העיקרי של אלדד הלוי הוא החשיבה ההמצאתית שלו: "המוח שלו עובד 24 שעות ביממה וכל הזמן מפיק רעיונות חדשים. אין שום דבר שהוא יזם והגיע כהעתקה ממישהו. הכל ממנו עצמו".

בדיוק על-פי המידה

רוני יגרמן - ווימן אונלי

רשת "ווימן אונלי" (Women Only), היא ככל הידוע הרשת הקמעונאית הראשונה בעולם שפיתחה שיטה להתאמה חזיות לנשים עם חזה גדול. בדיקת השוק מצאה, כי מדובר בפלח שוק רחב של לקוחות מתוסכלות, שנבצר מהן להשיג הלבשה תחתונה אופנתית בהתאמה מלאה למידותיהן.

דגמים מעטים מידי, בשיטת מכירה קולבית ומיושנת ופתרונות מימי הסבתא, אפיינו את השוק.

העובדה, כי הרשת שקמה ב-2003, עם שתי חנויות קונספט, מונה היום, שלוש שנים אחרי 19 חנויות יש בה כדי להעיד על הצורך שהיה קיים ולא טופל.

רוני יגרמן, המייסד, התנסה בעבודה כשכיר כשש שנים, ואת העסק הראשון שלו הקים בתחום הדפוס הרציף - לטפסים ותלושי שכר חסויים. שלוש שנים מאוחר יותר קנה סטארט-אפ לבקרת איכות של עדשות משקפיים. החברה, פרולייזר, הונפקה ונמכרה ב-2001.

יגרמן לקח פסק זמן וחיפש תחום חדש. חבר שייבא הלבשה תחתונה חשף אוות לשוק. יגרמן בדק והגיע למסקנה שכל הקונספט הקיים שגוי, וכי קיים חלל בפלח שוק גדול מימדים, שאינו מקבל תשומת לב. השניים פנו לחברת "Eveden" האנגלית, שהציגה בפניהם קולקציה אופנתית

ומגוונת המיוצרת בעבודת יד, ומשם נפרצה הדרך.

תוך שנתיים הוקמו 21 סניפים עבור נשים ממידה C ומעלה, על בסיס שיטת מדידה מיוחדת. הסניפים מאופיינים בעיצוב ייחודי עם תאי הלבשה גדולים ומרווחים, פינות ישיבה, דגמי חזיות על קיר קטיפה באדום לבחירה. עתה מתכננת החברה עתה את כניסתה לשוק האנגלי.

ורד שרון-ריבלין

הפרארי של האיפור

אופק ורם קאירי - מאדינה מילנו ישראל

התאומים אופק ורם קאירי הקימו בעבר את איל-מקיאג' יחד עם הזוג חנוך רידר וגלית וורטהיים. כעבור חמש שנים השותפות התפרקה והאחים קאירי אופק נותרו עם מחציתה - שתי חנויות לאיפור שמותגו מחדש תחת השם ארט מייק-אפ.

הדוגמנית שלי גפני, אשתו של אופק, הציעה לנסות להחדיר לשוק הישראלי את מוצרי מאדינה מילנו האיטלקית המתמחה באיפור מקצועי. מאדינה מילנו נקראת על שמה של מאדינה פרארי, בת למשפחת פרארי, שהתפרסמה הודות למפעל הרכב המייצר מכוניות מרוץ וספורט. חברת האיפור מאדינה מילאנו היא חברת בת של אינטרקוס איטליה, יצרנית הקוסמטיקה המייצרת את התמציות וחומרי הבסיס לחברות ידועות בעולם.

למרות שלא מצאו בישראל שוק גדול, הסכימו האיטלקים לתת לאחים קאירי את הייצוג של החברה בארץ. כל המשפחה גויסה למשימה: האחות נירית כמאפרת הראשית, שלי כפרזנטורית של החברה בכל הפרסומים, קידום המכירות וההרצאות המקצועיות, והתאומים - במכירות ובניהול.

מאדינה מילנו הציעה לצרכניות הישראליות עמדות איפור לשירות עצמי, ושירות של מאפרת מקצועית. תמהיל מוצרים מגוון ואופנתי המונה 900 פריטים במארזים חדשניים וצעירים.

כבר בשנה הראשונה העפילו המכירות - פי חמש מהיעד שקבעו. הביצועים הובילו לפתיחת שישה סניפים נוספים לאיפור מקצועי. במאי 2005 הקימה הרשת עשרה סניפים של חנות בתוך חנות ברשת "אפריל". עתה היעד הוא כניסה למזרח אירופה באישורה של מאדינה מילאנו.

ורד שרון-ריבלין

כשסלון היה חנות חשמל

שאול זילברשטיין - טרקלין חשמל

שאול זילברשטיין, הבעלים של טרקלין חשמל, הוא דור שני לסוחרי חשמל. ב-1950 הקים אביו חנות בשם "זילברשטיין הזדמנויות". שני עשורים מאוחר יותר הוא החליף את השם ל"טרקלין חשמל", בתקופה שלחנויות החשמל קראו "סלון".

שאול כנער, שימש טכנאי תיקונים בחנות וכשהשתחרר מהצבא עבד בה כאיש מכירות. ב-1982, בגיל 26 בלבד, העביר אליו אביו את מושכות הניהול.

ההחלטה הראשונה של זילברשטיין כמנהל הייתה לרכוש את כל הבניין בו שכנה החנות. ההחלטה השנייה הייתה למכור בסיטונאות למגזר הערבי. הצעד הבא היה הקמת סניף גדול באזור התעשייה הסמוך לצומת הצ'ק-פוסט. החנות הראשונה מסוגה בישראל באזור תעשייה.

בשנת 1985, יזם מהלך חדשני נוסף: הוא פתח מחלקות למוצרי חשמל בחנויות המזון של רשת ההיפרשוק. הוא המשיך ופתח חנויות וסניפים בקניונים שהחלו לצמוח בשנות השמונים והתשעים. כיום יש לטרקלין חשמל 40 סניפים.

ב-1993 ביצע זילברשטיין צעד אסטרטגי להעצמת כושר התחרות שלו ורכש את סוכנות הייבוא של קנווד בישראל. מאז הוא ממשיך להרחיב את הסוכנויות וכיום הרשימה מונה גם את גרץ, אקאי, המוצרים הלבנים של LG ובקו.

גולת הכותרת של הפעילות הקמעונאית שלו, היא ההקמה של אולם מכירות בן 2,500 מ"ר, בקניון לב-המפרץ בחיפה. זהו מיזם ראשון לקראת הקמה של עוד 4 סניפי ענק מסוג זה.

ורד שרון-ריבלין

הכי מתוק שיש

אורן שבח ואילון שבח - קנדילנד

רשת חנויות קנדלינד מבוססת על קונספט ייחודי המציע מגוון רב של ממתקים וגימיקים לילדים, לצד מוצרי שוקולד איכותי, כאשר רוב ההיצע הוא בתפזורת. הקונספט הפך פופולארי בשוק הישראלי, הרבה מאוד בשל האפשרות לענות על ביקוש ב-5 שקלים ובאותה מידה ביקוש של מאות שקלים.

מי שעומד מאחורי הרשת הם שני מושבניקים מהצפון, אורן ואילון שבח מניר יפה. כניסתם לעולם העסקים החלה במינימרקט במושב יודפת, כסטארט-אפ ראשוני וצנוע בתחום המזון. זו הייתה היכרותם הראשונה עם עולם הממתקים.

כשנכנסה רשת חנויות הממתקים הבינלאומית "קנדילנד" לשוק הישראלי ופתחה סניף ראשון בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב, זכה הקונספט להצלחה רבה, מה שהביא לפריחת הקטגוריה. חנויות רבות נפתחו, וביניהם הרשת הקטנה של שני המושבניקים, "מותק".

רשת קנדילנד קרסה לאחר תקופה, והאחים שבח רכשו אותה, אימצו את השם וסימנו את המטרה הבאה: רכישת רשת חנויות הממתקים של "עלית".

קנדילנד עברה שינוי קוסמטי, מותגה והועשרה בתמהיל המוצרים שלה, אך עדיין לא היה בה שוקולד. לעומת זאת, החנויות של עלית מוקמו ברובן מחוץ לקניונים, ולא הצליחו כמו מותגי המוצרים של עלית.

בשנת 2001 נמכרה לקנדילנד רשת חנויות הממתקים של עלית. כיום מפעילה הרשת 21 חנויות, מתוכן רק שלוש בזכיינות. קנדילנד משווקת מוצרים הממותגים תחת שמה המסחרי, לקראת פריצה עתידית להקמת רשת בחו"ל.

ורד שרון-ריבלין

יוצרות חוויית קניה

רויטל לוי ומירב כהן - ללין

מאחורי רשת ללין עומדות בני דודות: רויטל לוי ומירב כהן. מירב הקימה את "נרות בשיינקין", החנות הראשונה בישראל לנרות דקורטיביים וריחניים אולם מסיבות אישיות מכרה את חלקה. זמן קצר לאחר מכן הפכה החנות השיינקינאית לראשונה ברשת שהקים ירון קופל - זוכה בתואר היזם הצעיר לשנת 2003.

ב-1999 החליטה מירב לחבור לרויטל ולהקים שוב קונספט של חנות למוצרי טיפוח מחומרים טבעיים, ומוצרי אווירה, נרות וסבונים ללין.

הסניף הראשון בכיכר המדינה לא הביא את הפריצה. נקודת המפנה הייתה רק שנה לאחר מכן כשהקימו חנות בשיינקין ואחר כך בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה. אלמנט מרכזי בייחודו של הקונספט נעוץ בעיצוב וביצירת חוויית הקניה דרך בחירת המוצרים והריחות.

אסטרטגיית הפיתוח העסקי בללין הייתה להרחיב את קהל היעד וליצור נגישות מקסימלית למותג. הרשת הלכה וגדלה וכיום היא מונה 13 חנויות ו-70 עובדים. כל החנויות בבעלות מלאה, למעט זכיינית יחידה באילת.

הסניפים, הממוקמים באזורים אסטרטגיים, משתרעים על פני שטח ממוצע של 50-60 מ"ר. הסניפים מציעים מגוון רחב של מוצרים טבעיים בקטגוריות שונות, החל ממוצרי טיפוח לגוף ולפנים ועד סבונים טבעיים לסוגיהם, מלחי אמבט, שמני מסג', פצצות אמבט ריחניות ממינרלים טבעיים וגושי מסג' צבעוניים.

ורד שרון-ריבלין

להפוך 25 חנויות לרשת

ירון דור - ניו-פארם

בסוף שנות השבעים הקים ליאון קופלר את רשת סופר פארם שחוללה שינוי עמוק בדפוסי הצריכה של מוצרי הדרגסטור, הקוסמטיקה והתרופות בשילוב חווית קניה שלא הייתה מוכרת בארץ. קופלר הטמיע שיטת קמעונאות חדשנית בנישה שבין בתי-המרקחת לרשתות השיווק הגדולות.

שנים מאוחר יותר, הקים קונצרן כלל רשת שניסתה ללכת במתווה שסללה סופר פארם. כלל-פארם הוקמה על-ידי החטיבה הקמעונאית של כלל, אך זו לא הצליחה להשיג הישגים משמעותיים בשוק. הרשת החליפה בעלים ומנהלים ולא ראתה רווחים, בשוק קשה בו מתח הרווחים נמוך במיוחד.

ב-1998 הגיע לחברה ירון דור. הוא החל את דרכו בחברה כסמנכ"ל לשיווק, כשמטרתו הייתה למתג את 25 סניפי הרשת, שסבלו מהעדר תדמית אחידה וזהות תאגידית. במקביל לתהליך המיתוג השקיע דור בצמצום עלויות, בעיקר בהוצאות המטה.

במשך השנים האחרונות הצליחה ניו-פארם לצמוח ולהוסיף עוד 17 חנויות להגיע למחזור מכירות של 120 מיליון דולר בשנה, ולעבור לרווחיות. ובנוסף - להקים סניף ראשון ברומניה.

ורד שרון-ריבלין