טלית שלא כולה תכלת

דרכו של אברהמי בענף החלה לגמרי במקרה: "עבדתי בתעשייה צבאית בחיפה בתחום הפיתוח", הוא משחזר, "יום אחד צלצל אליי גיסי והציע לי לעזוב את העבודה ולפתוח יחד איתו מפעל לטליתות".

בתחילה סירב אברהמי: "תחום הטקסטיל היה שונה לגמרי מהתחום בו עסקתי עד אז" הוא אומר, "ולא הכרתי בו דבר וחצי דבר. בנוסף אני אמנם דתי אבל לא משך אותי לעבור לעולם החרדי-דתי. התלבטתי זמן רב ובסופו של דבר הרצון בשינוי הכריע".

עד מהרה מצאו השניים מקום בבאר-שבע, השקיעו הון אישי וגם קבלו מענקים מהמדינה. בשלב שלאחר מכן הם התמקצעו בתחום: "למדנו את השוק, את הטכנולוגיה, ואת שיטות העבודה דרך יועצים שונים, סוכנים ועוד. במקביל לתהליך הלימוד התחלנו להזמין ציוד, להכשיר את המקום, למצוא ספקים ועובדים".

בשנת 1996 הם החלו בייצוא לארה"ב, ובשנת 2001 הכניסו שותף נוסף: "הכנסנו שותף ב-50%. אדם חרדי שמשתייך לזרם חסידי גור, ומאז החדירה שלנו לארה"ב נעשתה קלה יותר".

כיום, לדבריו, 50% מהיקף המכירות השנתי הוא ייצוא לאוכלוסיה היהודית ברחבי העולם: "אנחנו מייצאים לארה"ב, לאירופה, לאוסטרליה, לדרום אפריקה, לדרום אמריקה, לפנמה ועוד".

* כיצד הגעתם לטליתות בעלות פסים כתומים?

"הצבע הכתום היה מאד דומיננטי בזמן תהליך ההתנתקות וחשנו שזה נכון שיהיו גם טליתות בצבע הזה. מבחינתנו הרעיון היה פחות פוליטי ויותר שיווקי. התגובות לטליתות היו מאד נלהבות ועד היום אנו ממשיכים ליצרן, למרות שכיום הביקוש דליל למדי".

* אפשר לדבר על אופנה בטליתות?

"בעולם החרדי אין אופנות אבל ניתן לחדש באיכות הבד ובהידור מצווה, כלומר הוספת אלמנטים שעונים על הדרישה ההלכתית. כמו: ציציות עבודת יד, פינות מצמר וכו'. בואי נאמר שחדשנות של ממש אין".

* מהו מצב שוק הטליתות וכיצד אתה שורד בו?

"השוק מצומצם ומוגבל, כשהקושי העיקרי שהעסק לא גדל. אין לי את הבסיס העולמי כפוטנציאל לקוחות, כיוון שאני יכול למכור רק לשוק היהודי, וגם אז המכירה מצומצמת. ההישרדות שלנו היא בעיקר בחידוש. אנחנו כל הזמן מפתחים איכויות והידורים חדשים על-פי ההלכה".

* מהו הצפי לעתיד?

"השקענו בעסק מיליוני דולרים שעדיין לא הוחזרו. אני מאמין שבשנים הקרובות נחזיר את ההשקעה, נשלב מוצרים חדשים מתחום היודאיקה ונשפר איכויות".