עבדים היינו. ונשארנו

לארס פון טרייר שוב כאן, ולכאורה הוא פרובוקטיבי ושונא-אמריקה מאי-פעם. אבל אם מתבוננים היטב ב"מנדרליי", סרטו האחרון, מבינים שאין היום קולנוען ששואל שאלות קשות יותר את החברה האנושית

הוא לא טס כי הוא סובל מפחד טיסות, שחקניו פורשים מהצילומים באמצע ההפקה כי נמאס להם ממנו, ואלה שנשארים עד הסוף נוטים לסרב לעבוד אתו בסרט נוסף. הוא בטיפולים נגד חרדות באופן מתמיד. הוא פרובוקטור, סדיסט ואיש שיווק מפולפל ואופורטוניסט. הצרה הגדולה היא, שיחד עם כל זאת, לארס פון טרייר הוא גם גאון קולנועי. ולכן כל שנה הקהל נאלץ לשוב ולראות סרט חדש שלו, כי למרות שחלק גדול מהצופים מתעב את סרטיו, יש משהו חזק יותר, שמדגדג בפנים, צורב ואומר "נמאס לי מלארס פון טרייר! - אבל מעניין מה הוא עשה הפעם".

"מנדרליי", סרטו החדש של הדני, עלה למסכים בארץ השבוע וגרם, שלא בצדק, לתגובות של תסכול וזלזול מצד המבקרים. הסיפורים מאחורי ההפקה שהגיעו אל אמצעי התקשורת בשנתיים האחרונות הפכו את יציאת הסרט לאירוע. הכול החל עם פרישתה של ניקול קידמן מהפרויקט (על-פי טענתה, בעקבות עומס בלו"ז שלה) וליהוקה של שחקנית אלמונית, ברייס דלאס הווארד, בתו של הבמאי והשחקן רון הווארד ("נפלאות התבונה"). מאוחר יותר נודע, ששחקנים אפרו-אמריקנים רבים לא הסכימו להופיע בסרט בגלל האופן בו הוא מייצג שחורים. פון טרייר נאלץ ללהק צוות שמורכב ברובו משחקנים אירופיים. בנוסף, השחקן ג'ון סי. ריילי פרש באמצע הסרט כי פון טרייר הרג חמור בעת הצילומים למען הסרט. פון טרייר צילם את הסרט בשוודיה, מקום בו החוק מאפשר להרוג חיות במהלך צילומים, בתנאי שהדבר נעשה תחת פיקוח של וטרינר. ריילי האמריקאי לא רצה לשתף פעולה עם המעשה הזה, ובסופו של דבר הוחלף על ידי שחקן סלובני. ארגונים למען בעלי-חיים הציגו את תלונותיהם בפני פון טרייר, והבמאי לא הכניס את תמונות הזוועה לגרסה הסופית של הסרט, בטענה שאין זו כוונתו לזעזע את הצופים. מפיק הסרט עוד הוסיף אחר-כך בראיון טלוויזיוני, שאנשים לא א מורים לכעוס על העניין ושעדיף שיתרכזו בבעיות העולם השלישי.

הכלים השחורים

"מנדרליי" הוא החלק השני בטרילוגיה האנטי-אמריקנית של פון טרייר, שהחלה ב"דוגוויל" ותסתיים בעוד כשנה וחצי עם "ווסינטון". הטרילוגיה זכתה לשם הציני "אמריקה - ארץ האפשרויות". למעשה, בגלל חרדות הטיסה, פון טרייר מעולם לא היה בארה"ב, והידע שלו על האומה האמריקאית מבוסס בעיקר על מה שהתחקירנים שלו סיפרו לו, על החדשות ועל הספרים שהוא קרא. ההתמקדות בצד האנטי-אמריקאי והפרובוקטיבי של הסרט, היא שגרמה למבקרים ולחלק מהקהל לסלוד ממנו. למעשה, הביקורת על אמריקה הינה עבור פון טרייר רק תירוץ, או קרש קפיצה, המאפשר לו לעסוק בנושאים הקרובים אליו אישית ומתקשרים לנושאים חשובים ומרכזיים בתרבות העכשווית.

הסרט הוא דיון תיאורטי מרתק בפוליטיקה בת ימינו. פון טרייר עוסק באחד הנושאים שהעסיקו אותו רבות בשנים האחרונות בקריירה שלו, והוא מהות החוקים והקונבנציות. לפני שנתיים, במקביל ל"דוגוויל", הוציא פון טרייר סרט דוקומנטרי מרתק בשם "חמשת המכשלות" בו הוא מראה כיצד החוקים והמגבלות משחררים למעשה את רוחו היצירתית של האדם וגורמים לו לאושר ופריחה. כאשר פון טרייר הקים את תנועת "דוגמה 95" יחד עם חבריו, מטרת החוקים של "דוגמה" לא הייתה להגביל את היוצרים, אלא להפך, לשחרר אותם מהצורך בציוד יקר, צילום מושלם ותקציבים גדולים. כשצופים ב"מנדרליי" כדאי לקחת בחשבון נתונים אלה.

"מנדרליי" עוסק במהות הדמוקרטיה, במהות החוקים, החופש והחינוך. כמו כן, עוסק הסרט בטבע האדם, יצור חברתי בבסיסו, ובשאלה כיצד יצור זה יכול להתקיים בשוויון, חופש והרמוניה בתוך המערכת החברתית לה הוא זקוק. אחת הבעיות המרכזיות בסרט של פון טרייר היא, שהוא מהווה למעשה תזה תיאורטית. מדובר בסרט אינטלקטואלי, שכלתני, כמעט נטול-רגש. פון טרייר בונה את הסרט צעד אחר צעד בחוכמה רבה, באיטיות ומתוך מחשבה כדי להגיע למטרתו. כמו במשחק שחמט, פון טרייר מחפש להפיל את המלך שלנו ולהשאיר אותנו ללא מוצא. לשם כך בחר פון טרייר להשתמש בכלים השחורים.

כיבוש נאור

"מנדרליי" מספר על גרייס, בתו של גנגסטר בשנות ה-30 בארה"ב, שלאחר שעזבה את דוגוויל מגיעה לעיירה הדרומית מנדרליי יחד עם אביה. במנדרליי גרייס מגלה חווה בה מתקיים עדיין משטר עבדות. היא מחליטה לשחרר את העבדים ולדאוג לרווחתם. אביה משאיר לה חבורה של גנגסטרים חמושים שתעזור לה לשמור על הסדר, וגרייס מתחילה במלוא החריצות את דרכה להקמת דמוקרטיה שוויונית ומוסרית בחוות מנדרליי.

בסרטו החדש ממשיך פון טרייר את התכסיס האסתטי שהחל ב"דוגוויל", בו הוא מצלם את הסרט ללא קירות או תפאורה מוגמרת. קווים לבנים על הרצפה מסמנים היכן מתחילים ונגמרים המבנים והשחקנים נאלצים לשחק בפנטומימה כאילו יש שם קירות ודלתות. ב"דוגוויל" המגבלה הקולנועית הזאת העצימה את תחושת חוסר האינטימיות בין הדמויות וחשפה את הסודות ואת השקרים שלהם. ב"מנדרליי" עוסק פון טרייר במגבלות הקולנועיות במקביל לחוקים והמגבלות החברתיים ושואל שאלות לגבי מהותם. העיסוק בעבדות ובשחורים הופכת במובן הזה למטאפורה - הרי כל חברה בכל תקופה יצרה תמיד מדוכאים, דחויים, נשכחים ומנוצלים. השאלה היא, כיצד מתמודדת עם כך חברה המגדירה עצמה נאורה, ומה בעצם היסוד שהופך אותה כזאת? "

צרו איתנו קשר *5988