באה בעקבות בג"ץ הקרקעות

החלטה 969 בוטלה בראשית ינואר 2006 ע"י המועצה. בינתיים מוצע לחקלאים המתבקשים להשיב את הקרקע, עד לקבלת החלטה אחרת, לפנות לוועדת פיצויים או לקבל פיצוי ע"פ עקרונות 969.

969 קובעת פיצוי על-פי ההשקעה בקרקע, ללא כל קשר ליעוד החדש שיקבע לה. יחד עם זאת הסכימה המועצה שיש לפצות את החקלאים בעבור השמירה על הקרקע ועל הפסד ההכנסה.

על-פי ההחלטה, בעבור מטע יקבלו החוכרים 31.5 אלף שקל לדונם, בעבור שלחין יקבלו 22 אלף שקל לדונם ובעבור שטחי בעל 13.5 אלף שקל לדונם. בנוסף לפיצוי קובעת ההחלטה תמריצים שונים שמטרתם לעודד את החקלאים להסכים להשבה.

בעבור הסכמה לציפוף והגדלת מספר יחידות המגורים שייבנו על השטח המפונה, מציעה ההחלטה תוספת של אחוז עבור כל אחוז ציפוף. סך התוספת לא יעלה על 75%. עידוד הציפוף בא גם מתוך מטרה לעודד בנייה רוויה בשטחים החקלאים, כדי למזער את הפגיעה בשטחים הפתוחים. הפיצוי הגבוה נועד לשכנע את החקלאים להסכים לכך. אם החוכרים יסייעו בהליך שיוני הגבולות יקבלו תוספת פיצוי של 10%. תמיכה בקידום התוכנית תאפשר תוספת של עוד 10%.

ההחלטה מאפשרת גם פיצוי עבור ותק. כך למשל, חוכר המחזיק בקרקע 10-20 שנה, זכאי לקבל אחוז תוספת. מי שמחזיק בקרקע 20-40 שנה יקבל 2% תוספת.

רכיבי הפיצוי הנוסף מצטרפים לפיצוי הבסיסי. עוד נקבע, שהפיצוי הבסיסי וכן הפיצוי הנוסף לא ישולמו, אלא אם היתה הקרקע המושבת מעובדת במשך 10 שנים שקדמו ליוזמת שינוי היעוד.

עוד קובעת ההחלטה, שהפיצוי הבסיסי ישולם לחוכר בעת השבת המקרקעין ואילו הפיצוי הנוסף ישולם מתוך התקבולים הראשונים שיקבל המינהל משיווק הקרקע.

עמותת אדמתי, המייצגת רק חלק קטן מהחקלאים, טוענת שלחבריה מגיע פיצוי גבוה יותר שכן אבותיהם השקיעו בקרקע סכומים גדולים בעת רכישתה, ולכן גם הפיצוי המגיע להם צריך להיות גבוה יותר.