הטרנספר של ליברמן

דמות המעניינת ביותר בבחירות אלה הוא לא אהוד אולמרט שנראה ונשמע, לפחות בפומבי, כמו בובת פיתום המדברת מבטנם של אנשי יחסי ציבור; גם לא, כבר לא, עמיר פרץ, שאינו מצליח להעניק למסרים שלו, החשובים כשלעצמם, השראה ועניין; בטח לא בנימין נתניהו שהגיבנת הימנית שהוא סוחב על גבו מקשה עליו להתרומם על גבי הצלחותיו כשר האוצר. האדם המעניין והמסקרן ביותר, אולי היחיד, הוא אביגדור ליברמן.

המוני מילים נכתבו ונאמרו על הטרנספורמציה שעברו אריאל שרון ואהוד אולמרט, מימניים די קיצוניים לשמאלנים מתונים. לא מספיק תשומת לב ניתנה לדרך שעשה ליברמן. הוא היה ונחשב לאחד הקיצונים ביותר בצד הימני של המפה הפוליטית. מה הוא היום, בעצם כבר כמה חודשים? - ובכן, לא שמאלן, בהחלט לא ימני. ליברמן עשה לעצמו טרנספר ממחנה דוגמטי למחנה חושב.

כשאומרים לאדם שהוא שמאלי או ימני, לדעתי זה עלבון. כי מה המשמעות? שאתה אדם לא חושב, שדעתך נקבעת על-פי השתייכות מחנאית, על-פי תוויות ודוגמות, ולא משנה אם הם ריאליים וברי ביצוע. למעשה, אם אתה שמאלי או ימני, אתה בכלל לא צריך לחשוב. יש שאלה, דילמה? - הולכים לשטאנץ של המחנה, יוצקים לתוכו את הסוגיה ומוציאים את הדעה המחנאית.

הדברים שמשמיע ליברמן חוצים מחנות. הוא לא אומר גבולות 67', הוא לא אומר אף שעל, הוא לא אומר לא לפרק אף התנחלות, הוא אומר את הדבר הבא: הסכנה הגדולה ביותר למדינה היא לא הפלשתינים שמעבר לקו הירוק, אלא אלה הנמצאים בתוכו, בתוכנו.

אין כמעט פוליטיקאי ישראלי שלא מקבל את התפישה הזאת, אבל אף אחד בינתיים, חוץ מליברמן, לא מעז לבוא ולומר זאת בריש גלי. לא אולמרט, לא לבני, לא פרץ. אף אחד מהמנהיגים אינו אומר את האמת: הנה, זו הבעיה, לא פשוטה, מאוד רגישה, אבל זה העניין. עכשיו בואו נראה מה אנחנו יכולים לעשות.

לליברמן יש גם פיתרון: להחליף שטחים. כלומר, להעביר לריבונות פלשתינית את היישובים הערביים הסמוכים לקו הירוק, ולקבל בתמורה שטחים בהם יש התנחלויות מאוכלסות. נכון שערביי ישראל מתנגדים בכל נפשם ומאודם. הם אומרים שהם אזרחי המדינה. נכון, אבל הם גם מודים שבראש וראשונה הם פלשתינים, והם גם מתנהגים ומדברים בהתאם.

הדגש ברעיון של ליברמן הוא שלא מדובר בטרנספר. כולם נשארים במקומותיהם ובבתיהם. הדבר היחיד שזז הוא הגבול. כלומר, לא מדובר בהצעה שהיא בלתי הומנית; להיפך: התוצאה היא איחוד משפחות ועמים. לו הייתי יהודי בין ערבים, לא הייתי מעדיף לעבור לריבונות יהודית, מבלי לעזוב את ביתי?

כולם יודעים את הסיבה האמיתית לכך שערביי ישראל מתנגדים להצעה: הם מאמינים שתחת הריבונות הישראלית השנואה, חייהם טובים בהרבה מכפי שיהיו במסגרת הריבונות הפלשתינית האהובה. אבל הם אינם אומרים זאת, מטעמים מובנים. הם רוצים גם לאכול את העוגה הישראלית, וגם להשאיר שלמה את העוגה הפלשתינית.

מתנגדי ההצעה אומרים ש"העולם לא יתן". אבל העולם אף פעם לא נותן. צריך לקחת, לקבוע עובדה, ואת זה העולם כן מקבל.