עובדי חברת הנמלים יחויבו לכמת תביעה לסעד הצהרתי שהגישו נגד הרשות

ביה"ד הארצי לעבודה קבע, כי 721 עובדי רשות הנמלים יחויבו לכמת תביעה לסעד הצהרתי, שעשויה להסתכם במיליונים, שהגישו נגד הרשות.

בין טענות העובדים: שכר מולן, תוספת לפיצויים, שעות נוספות, עבודת לילה והפליה בתנאים. לדבריהם, מיד לאחר פסה"ד ההצהרתי, הם יעתרו לביה"ד בבקשה לפצותם.

רשות הנמלים טענה, באמצעות עו"ד יעקב מלישקביץ ממשרד נחום פינברג, שיש לסלק התביעה על הסף, כיוון שלא כומתה. ביה"ד הורה לתובעים לכמת חמש תביעות לדוגמה, אך הם הצליחו לכמת רק חלק מהרכיבים.

השווי הכולל של חמש התביעות בנובמבר 2004 היה מעל 2.8 מיליון שקל. התובעים טענו, שכימות התביעות יחסל אפשרות לבירור התביעה, לאור עלויות הכימות, והעובדה שרוב החומר מצוי בידי הרשות.

לדברי השופט סטיב אדלר, לא יידרש ביה"ד לתביעה לסעד הצהרתי, כשהתובע יכול לכמת את תביעתו. בנוסף, בנמלים יש עשרות סקטורים שונים, ולכל מחלקה - הסכמים קיבוציים והסדרים קיבוציים משלה (זאת, לפני הפסקת פעילות הרשות דאז - א.ב), והרשות רשאית לדעת בפני מה עליה להתגונן.

לא חוסר היכולת לכמת את התביעות הוא בשורש הבקשה להימנע מהכימות, אלא עלות הכנת התביעות המכומתות, נקבע. התובעים משתכרים הרבה מעל לשכר הממוצע, ולאחרונה נדונו תשלומים נדיבים בגין המעבר לחברות הנמל.

למעשה, כתב אדלר, מבקשים המערערים להוסיף לתנאי העבודה המוסכמים. "חזקה על עובד בשכר גבוה המגיש תביעה העולה על מיליון שקל, שיש בידו גם לממן את הכנתה.

"ייתכן שיש בהליך מידה של חוסר תום לב לגבי שעות העבודה של העובדים: הם השיגו תנאים בהסכמים הקיבוציים המבוססים על עבודה בשעות העולות על הקבוע בחוק ובצווי ההרחבה, ומאידך, למרות שהרוויחו מכך, הם מגישים תביעות, ומבקשים תוספות על-סמך ההסדר בחוק, שהם חרגו ממנו ביודעין".

השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין, בדעת מיעוט, חלקה על אדלר, וקבעה, כי פס"ד הצהרתי הוא חלק מההליכים בהם נוקטים בתיהמ"ש כשהנסיבות מתאימות. לדעתה, העובדה שהמערערים הם במצב כספי טוב, כי זכו להטבות בעת ההפרטה - אינה רלוונטית לשאלה המשפטית (ע"ע 220/03).