דיבורים לחוד ומעשים לחוד: כספים שהוקצו לנושאי הסביבה מימנו פרויקטים הפוגעים בה

מהדו"ח עולה, שלמרות שמשרד התשתיות קבע שקיים פוטנציאל של 20% לשימור אנרגיה, וכי 5% מייצור החשמל יהיה באמצעות אנרגיות מתחדשות עד 2016, בפועל נמשכת העדפת האנרגיות המזהמות.

כך למשל, פרויקט הגז תקוע בשל מחלקות בירוקרטית; אין התקדמות מעשית בהקמת תחנת כוח סולארית; ההשקעות בייעול השימוש באנרגיה בשש השנים האחרונות הן פחות מ-500 אלף שקל בשנה; התקציב לפיתוח אנרגיות חלופיות היה 3.4 מיליון שקל בלבד ב-2005 והתקציב ל-2006 מתוכנן להיות 2.9 מיליון שקל.

עוד עולה מהדו"ח, שלמרות שהנציבות הצהירה שיש להשקיע בהגדלת היצע המים ובהקטנת הביקושים, חלק מרכזי מתקציבה מוקדש להתפלת מי ים, שהוא פתרון בעייתי מבחינה סביבתית. מהדו"ח עולה, שרק 12.7 מיליון שקל הוקצו לחיסכון וייעול השימוש במים, שיפור מי השתייה ובטיפול בזיהומי מי תהום על-ידי התעשייה.

באשר למינהל מקרקעי ישראל קובע הדו"ח, שהעקרונות המרכזיים על פיהם פועל המנהל סותרים במהותם עקרונות סביבתיים. כך למשל, המינהל פועל להגביר את קצב שיווק הקרקעות, משווק קרקעות בלתי מתוכננות ומעניק הנחות בקרקע ללא מכרזים. כך למשל, בתקציב 2005 מוקצים לסעיף זה 202 מיליון שקל, למרות החלטת ממשלה לבטלן.

במשרד התמ"ת נושאי סביבה אינם קריטריון להעדפה במרכז ההשקעות או בתקציבי המחקר והפיתוח. המשרד אינו מעניק תמריצים כלכליים להשקעות סביבתיות בתעשייה, ומנגד לא נוקט באמצעי הרתעה נגד מפעלים הזוכים לסיוע ממשלתי, אך מזהמים את הסביבה ומסכנים את בריאות הציבור.

משרד השיכון ממשיך לעודד ולקדם הקמת יישובים וממעט להשקיע בערים, למרות שמבחינה חברתית וסביבתית יש לחזק יישובים קיימים, בעיקר באיזורי הפריפריה.

לדברי מנכ"ל חיים וסביבה, עו"ד אלונה שפר (קארו), הפרדוקס הוא, שגם כאשר הדרג המקצועי בממשלה מאמץ מדיניות נכונה וארוכת טווח, הממשלה עצמה מגבשת מדיניות הפוכה בשל שיקולים פוליטיים קצרי טווח.