דו"ח של מרכז אדווה: מ-2002 חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית ירד ל-70% מ-76%

לעומת גידול בחלקם של המעסיקים שעלה ל-10% מ-4% * בעוד שהשכר הממוצע לשעת עבודה שמר על יציבות, עלות שכר המנהלים הבכירים במשק, קפץ ב-2005 ל-1.73 מיליון שקל

דו"ח חדש של מרכז "אדווה", שחובר על ידי ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס, מצביע על גידול בחלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסה הלאומית ועל ירידה בחלקם של העובדים. מאז 2002, חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית ירד מ-76% ל-70%, בשעה שחלקם של המעסיקים עלה מ-4% ל-10%.

על פי המחקר, אילו חלקם של העובדים בעוגה של 2005 היה נשאר ברמה של 2002, 76%, היו העובדים מקבלים, בסך הכל, 27.6 מיליארד שקל נוספים. עוד קובע המחקר, כי אם מחלקים את הסכום הנ"ל במספר העובדים בישראל ב-2005 - כ-2.5 מיליון (ללא עובדים זרים) - נמצא, כי באותה שנה הפסיד כל עובד, בממוצע, כ-11,000 שקל, או כ-900 שקל לחודש.

הדו"ח מתמקד בשינויים שחלו מאז 2000 בעוגת ההכנסה הלאומית, בשכר ובתעסוקה, ובעיקר בתוצאות הצמיחה של שלוש השנים האחרונות. הדו"ח מציין כי בעוד שהשכר הממוצע לשעת עבודה שמר על יציבות (ירד מעט אצל גברים, עלה מעט אצל נשים), הרי שעלות שכר המנהלים הבכירים במשק, שעמדה בשנת 2000, בממוצע, על 1.47 מיליון שקל, קפץ ב-2005 ל-1.73 מיליון שקל.

עובדים נבדלים זה מזה לא רק בגובה השכר, אלא בטיב התנאים הסוציאליים שהם מקבלים מן המעסיקים. ב-2004, מעסיקים בתעשיות טכנולוגיה מסורתית שילמו עבור תנאים סוציאליים של עובדיהם סכום שהיה שווה ל-15.9% מכלל תשלומי השכר במגזר זה של התעשייה. בתעשיות טכנולוגיה עילית, השיעור המקביל היה 21.4%.

ניתוח של נתוני ההכנסות מעלה, כי מאז 1988 גדלו ההבדלים בין מקבלי שכר נמוך ובין שכירי המאיון העליון. בעוד שהשכר הנמוך עלה אך במעט - מ-3,200 שקל לחודש ל-3,435 שקל לחודש (גידול של 7.3%), הרי שהשכר המהווה את הרף התחתון של המאיון העליון עלה מ-21,324 שקל ל-29,711 שקל (גידול של 39.3%).

גל הצמיחה של השנים האחרונות אינו מיטיב עם כל העובדים באותה מידה, כך על פי הדו"ח: רוב המועסקים החדשים מועסקים במשרות חלקיות; לפחות רבע מהם מעדיף משרות מלאות; חלק נכבד מהמועסקים החדשים עובדים בעיסוקים יצירי אינתיפאדה ונמוכי שכר, כדוגמת אבטחה, או בעיסוקים נמוכי שכר אחרים, כדוגמת ניקיון; ההיי טק אינו מהווה פתרון עבור רוב הישראלים; האבטלה אמנם בירידה, אולם רק מיעוט מהמובטלים זוכה לדמי אבטלה, וגם זאת בסכומים נמוכים מבעבר; מובטלים במספר גדל והולך מתייאשים ונוטשים את שוק העבודה.