תשעה מיליון פרסומות

ערב ההתרמה למען "ילדי וראייטי" נפתח בבלדת קיטש דביקה ותצלומי תקריב של ילדים הסובלים מסוגים שונים של נכויות. בסיום השיר, ולפני הפסקת הפרסומות הראשונה, הבטיח המנחה אבי קושניר, כי מי שיישאר לצפות בתוכנית צפוי לקבל עוד מנות גדושות של מה שראה עד לאותו רגע, הצעה שקשה לסרב לה.

קיטש דביק יש לנו די והותר, אבל מראה בעלי מוגבלויות אינו נפוץ בערוץ 2. לצד זקנים, ערבים, אתיופים, ובמידה מסוימת גם מזרחים ונשים, אוכלוסיית הנכים והמוגבלים ממודרת מהערוץ ואינה לוקחת חלק בתוכניות מן המניין המשודרות בו. ריכוזם בגטו של ערב התרמה מיוחד יתרום לעידוד שילובם בתודעה הציבורית ובחברה הישראלית פחות מאשר פיזור מראה פניהם לאורך השנה, אך איך אפשר להתווכח עם גיוס מיליונים רבים של שקלים למטרה כה נעלה?

אפשר גם אפשר אם מבחינים (ואתמול היה בלתי אפשרי שלא להבחין) כי על אף כל ההכרזות היפות והכספים שהותרמו, מהות המשדר "ילדי הזהב" לא היתה רק עזרה ל"ילדי וראייטי", אלא גם פרסום ורדיפת כבוד. עצם השאיפה המוצהרת, שחזרה מדי מספר דקות, להתרים סכום של תשעה מיליון שקלים היוותה פרסומת לחברת הביטוח הידועה בשם זה. ככל שהערב התקדם הלכה והשתלטה טפיחת השכם העצמית של הגורמים המסחריים התורמים למיזם על כל פן אחר שלו, והדבר בא לידי מיצוי סמלי כשאת פניו של הילד תומר גבעוני, שלמרות מוגבלויותיו ליווה בפסנתר את אחד הזמרים שנטלו חלק באירוע, הסתירה רצועת פרסום אלקטרונית.

לאחר שסיים גבעוני את נגינתו הודה המנחה גם למורתו לפסנתר. במשדר אחר האזכור היה נחשב יוצא דופן, אך בליל "ילדי הזהב" הקרדיט נשמע טבעי לחלוטין, ממש כמו העובדה שקושניר נאלץ להודות פעמיים על התרומה של בני הזוג נמרודי. נדמה כי בכל שנה משתלטים הפרסום השיווק ורדיפת הכבוד על עוד שטחים באירוע ומאפילים על ה"תוכן" שלו. את מקום הקריאה לעזרה וההתנדבות להוות דוגמא תופסת ההתהדרות בתרומה. אולי משום כך לא הצליחו המארגנים לאסוף את הסכום הפרסומי שאליו כיוונו.

מדייר אל-אסד באהבה

"שש", ערוץ 2, שלישי 18:00

אצל רפי רשף נהנו לצחוק על חשבונו של ראש הממשלה שכשל בלשונו באירוע המוזיקלי "מרוסיה באהבה", כשקרא לעשרות אלפי האנשים שנכחו במקום ליהנות, אבל לא להגזים בשתייה. הנפילה לסטיגמה שכזו, ועוד דווקא בזמן בו ניסה לשבות את לב הקהל, הושמה ללעג. כשעה מאוחר יותר אירח עודד בן עמי את סברין מוסא, הזוכה בתחרות ה"ערביזיון". לקראת סיום הראיון התעניין מהיכן היא בארץ, וכשסיפרה לו שהיא מדייר אל-אסד, השיב לה כי זהו מקום יפה והוסיף שיש בו חומוס מצוין. ההבדל בין שתי פליטות הסטיגמות ברור: בן עמי לא זקוק לרייטינג של הקהל הערבי. ממילא נתוני המדרוג הרלבנטיים למפרסמים מקדימים את הבחירות בישראל וכבר עתה מסתמכים על התוצאות בקרב משפחות יהודיות בלבד.

מהלא מוצדקות ביותר

"אחרי הכול", ערוץ 2, ראשון, 23:09

דבר לא קרה לתוכנית הלילה של טל ברמן מאז נכתב עליה במדור זה לפני מספר חודשים, או ביתר דיוק: שום דבר טוב לא קרה לה. זו עדיין תוכנית שאווירתה נכאים וקסמה כלל לא קיים, כישלון מכמיר לב המזכיר ברעננותו מגזין נוער רדיופוני מרשת א'. ברמן נראה אתמול עייף במיוחד, בלא שום חשק לבצע את המוטל עליו, ונדמה כי חיכה בקוצר רוח לכותרות הסיום לא פחות מהצופים. את האורחת באולפנו שאל אם יש באמת דבר כזה שנקרא תרבות אוכל בישראל, אין צורך לצטט את התשובה כדי להבהיר עד כמה משמים היה הדיון.

למרות ש"אחרי הכול" נראית זולה מאוד להפקה, קשה למצוא הצדקות להמשך שידורה, שכן היא אינה מגלה שום סימני השתפרות. הבעיה של "רשת" עם ביטול התוכנית היא, כמובן, הצורך למצוא תוכן חדש שימלא את שעת השידור. הנה פיתרון אפשרי: הקרנת שידורים חוזרים, שלוש פעמים בשבוע, של סדרת המערכונים הפופולרית "קצרים".