עונש חמור ל"פרקליטה המדליפה" גלאט-ברקוביץ': הושעתה לשנה וחצי מעריכת דין; "במעשיה דבק קלון"

בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין דחה את ערעורה של "הפרקליטה המדליפה", עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ', שהורשעה בהדלפת מידע לעיתונאי בפרשת סיריל קרן, על הרשעתה המשמעתית ועל ההחלטה להרחיקה אותה מהלשכה למשך שנה וחצי בפועל.

גלאט-ברקוביץ' היתה פרקליטה בכירה במחוז המרכז. זמן קצר לפני הבחירות לכנסת בתחילת 2003, היא הדליפה לכתב "הארץ" דאז, ברוך קרא, את מסמך חיקור הדין בפרשת סיריל קרן ופרטים מתיק החקירה. היא הועמדה לדין בעבירות של גילוי בהפרת חובה, מירמה והפרת אמונים, אך במסגרת הסדר טיעון הורשעה רק בגילוי בהפרת חובה, ונגזרו עליה 8 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 10,000 שקל.

במקביל להליך הפלילי, קבע בית הדין המשמעתי המחוזי, כי בעבירה בה הורשעה הפרקליטה דבק קלון. הוא גזר עליה חמש שנות השעיה מעיסוק במקצוע עריכת הדין, מתוכן שנה וחצי בפועל. בית הדין דחה את טענתה, שכעו"ד בשירות הציבורי הלקוח שלה הוא הציבור ולא היועץ המשפטי לממשלה או פרקליטות המדינה, ולכן היתה עליה חובת גילוי לציבור שאותו היא משרתת במישרין.

"איננו מכירים חריג לחובת הסודיות, המתיר לכל עו"ד בשירות הציבורי להפר את חובת הסודיות הכללית, בכל עת שלדעתו קמה לציבור הזכות לדעת על המידע החסוי", נקבע. חברת בית הדין, יעל אילני (שבינתיים מונתה לשופטת שלום בת"א), ציינה כי "התערבות כזו בהליך דמוקרטי של בחירת ראש ממשלה, באופן שבו נעשה ובנסיבות אלה, דבק בה קלון".

באמצעות עוה"ד יהושע רזניק וז'ק חן ערערה גלאט-ברקוביץ' לבית הדין הארצי. לטענתה, חובת הסודיות של עו"ד כלפי לקוחו אינה מוחלטת, ויש לה חריגים בנסיבות מסויימות, כמו במקרה שלה. בנקודת הזמן שבו הפרה את החובה, הוסיפה, היה למידע שנחשף משמעות חיונית מאין כמותה לציבור בלכתו לקלפי. לכן, לכל הפחות, מסיר העניין הציבורי מהחשיפה את נושא הקלון.

בית הדין הארצי, בו ישבו עוה"ד אליהו שבלסקי (אב"ד), צבי רפפורט ושלמה הלר, קבע כי "את המושג 'קלון', כשהוא מופיע בחוק לשכת עוה"ד, יש לגזור מהציפיות שיש לציבור, לרשויות האכיפה ולמערכת המשפטית מעורך דין, והכל בהתאם לתפיסות העולם ואמות המידה הרווחות בחברה בתקופתנו".

"כלל הציבור", הוסיפו הדיינים, "מצפה ודורש ממשטרת ישראל ומעורכי הדין המשרתים בפרקליטות ומלווים את רשויות החקירה, שינהלו את חקירותיהם במקצועיות, בסודיות וללא הדלפות, באופן שהחקירה תוכל לזרום לה בחופשיות וביעילות".

עוד נקבע, כי "הציבור מצפה דווקא מעורכי דין, שיצייתו להוראות החוק, לא יעברו עליהם ויבצעו את הוראותיהם... עצם החשיפה הציבורית של פרטי החקירה הרגישה, המורכבת והסודית, מהווה סטייה חריגה ומהותית ביותר מרמת הסודיות הנדרשת מעו"ד כלפי לקוחו, סטייה ברמה כזאת שיש בה כדי להמיט קלון על מקצוע עריכת הדין בכלל, ועל פרקליטות המדינה בפרט".

בית הדין אף ביקר את גלאט-ברקוביץ', על שכאשר נחקרה באופן רשמי, ניסתה להעליל מיוזמתה את האחריות להדלפה על בכירים במשרד המשפטים. "התנהגות זאת", קבעו הדיינים, "אין בה כדי להוסיף כבוד, אם לנקוט לשון המעטה, למקצוע עריכת הדין, ולאמון הציבור במקצוע זה". (בד"א 97/05).