עולם מושלם עם המון אנשים בלתי נסבלים

כמה מעט השתנתה המציאות האנושית במאתיים וחמישים השנים האחרונות! תחליפו את שמות המלכים הקמים והנופלים, את שמות הצבאות הנלחמים על לא-כלום ואת שמותיהם של הסלונים הפריזאיים שבהם משמיצים אנשי רוח את חבריהם, ותגלו ש"קנדיד", הסאטירה של וולטר שיצאה ממכבש הדפוס בז'נבה בשנת 1759, מדברת עלינו ועל העולם שאנחנו חיים בו.

"קנדיד" הוא ספר מקסים שמציע לקורא את כל התענוגות האפשריים. גם עלילה רבת הרפתקאות ששוצפת בקצב מסחרר, וגם טון אירוני יבשושי שנוטל מהמאורעות את המימד הטלנובלי-המלודרמטי. גם תהיות פילוסופיות שעומדות בבסיס העניין, וגם חוש הומור לעגני שמחזיר הכל לקרקע המציאות. קנדיד הוא קלאסיקה שכדאי מאוד להכיר. קלאסיקה שנטולה את המימד המאובק וחמור הסבר שמזוהה באופן סטריאוטיפי עם המושג "קלאסיקה". זהו ספר משעשע ומלא חיים.

קנדיד התם והצעיר, שלא מסוגל לחשוב בכוחות עצמו, גדל בארמונו של הברון תונדר-טן-טרונקך בנסיכות וסטפליה שבגרמניה. קנדיד מאוהב בקוניגונדה, בתו היפה של הברון, והחיים נראים מתוקים וריחניים כמו גן של שושנים. בארמון מתגורר גם המורה המהולל פנגלוס, שאותו קנדיד מעריץ. פנגלוס מוכיח באופן נחרץ כי אנו חיים בטוב שבעולמות האפשריים. "עובדה מוכחת בעליל היא... שהדברים אינם יכולים להיות שונים מכפי שהם: שהרי הכל נוצר לשם תכלית מסויימת, ולכן נוצר הכל בהכרח לשם התכלית הטובה ביותר. למשל, האפים נועדו לשאת משקפיים: ולכן יש לנו משקפיים. הרגליים נוצרו בעליל לגרביים: ואכן אנו גורבים גרביים. האבנים נועדו כדי שיסתתו אותן ויבנו בהן ארמונות: והנה, להוד מעלתו יש ארמון נהדר. שהרי הברון האדיר ביותר בפלך מוכרח להתגורר במפואר שבארמונות... ומכאן שטעות בפיהם של אלו שטוענים שהכל לטובה: אדרבה, עלינו לומר שהכל מושלם" (14).

אך האופטימיות הקוסמית לא נמשכת יותר מדי. קנדיד נתפס כשהוא מנשק לקוניגונדה היפה ומגורש מגן העדן. שרשרת אסונות מחרידה ומצחיקה יוצאת לדרך. קנדיד נחטף לשירות בצבא, נמלט, חומק מרעידת אדמה ומטביעת ספינתו, נודד בכל רחבי אירופה, נשדד, מעונה על ידי האינקוויזיציה, מוצא ידידים ומאבד אותם. הוא מפליג לדרום אמריקה ומגלה שהעולם החדש איננו טוב מהישן. גם כאן מרמים אותו ומנסים לרוצחו. הוא מוצא את קוניגונדה אהובתו ומאבד אותה בשנית. הוא מגיע לאלדורדו הקסומה, מקום שבו זהב מתגולל כמו בוץ ברחובות, אך חוסר הסבלנות שלו גורם לו לעזוב את המקום המושלם ולחזור לעולם האכזרי. ושוב שודדים ומרמים אותו, והוא פוגש בסדרה של טיפוסים שמלמדים אותו לקח מר לגבי טבעו של המין האנושי.

בניגוד לקנדיד התם, שמנסה למצוא סימוכין לאמונתו האופטימית של פנגלוס, דעתו של וולטר על המתרחש בעולם הרבה יותר גרועה. בין הדפים נפרשת סאטירה חריפה, שחושפת את דעתו על מאורעות היסטוריים שהתחוללו באותן שנים. וולטר לא בוחל גם בירידות ממוקדות על יריביו ושונאיו, ובהפיכתם לדמויות מגוחכות במיוחד. אינטלקטואל צרפתי שקנדיד פוגש בפריז מבטא את עמדתו. "לדעתי הכל בעולם הזה מעוות. איש אינו יודע מה מעמדו בחברה, מהן חובותיו, מה הוא עושה ומה הוא חייב לעשות. ופרט לארוחות הערב, שהן עולצות למדי ויש בהן מידה מסויימת של אחווה, כל זמננו חולף בתגרות בלתי פוסקות ובוויכוחים של סרק: ...חברי פרלמנט נגד אנשי כנסיה, סופרים נגד סופרים, אנשי חצר נגד אנשי חצר, בעלי הון נגד דלת העם, נשים נגד בעלים, קרובים נגד קרובים: העולם הוא זירה של מאבק נצחי" (110).

אבל יחסית לספר שאמור לבטא השקפת עולם כה פסימית, "קנדיד" הוא ספר עליז ביותר. נכון שהמסרים קודרים, אבל הסיפור איננו מדכדך כלל. להיפך. הוא קליל ומבעבע. המתח שבין הטון המפוכח לבין ההנאה הבלתי-אמצעית שהספר מסב הוא בוודאי חלק מהקסם שהפך אותו לקלאסיקה. אגב, קריאה זהירה מלמדת שקנדיד איננו בדיוק האהבל טוב הלב שהוא אמור להיות. יותר מפעם אחת יוצא לו לשלוף את חרבו ולרצוח, והוא בהחלט מסוגל לסלק מתחרים מהדרך. בנקודות מסוימות הוא מיטיב להשתמש בשכלו. וולטר אמנם לא התכוון לשרטט דמויות בעלות עומק פסיכולוגי, אבל גם קנדיד איננו פשוט כפי שהוא נראה.

תרגומו של דורי מנור מוזיקלי וקולח, והערות השוליים מסייעות להתמצא בהקשר ההיסטורי.

* "קנדיד", וולטר, הוצאת ידיעות אחרונות, 167 עמ'.