חכו שתראו את התמונות

טרנד טיולי הצילום הולך ומתפתח, וכך גם יעדי הטיולים: איי סיישל, מדגסקר, אתיופיה, רומניה, אוזבקיסטן, מונטנגרו או חופשת צילום על יאכטה, שכוללת צילום מודל עירום > טלי חרותי-סובר

לא מדובר בעניין חדש לגמרי, אבל בשנים האחרונות הפכו טיולי הצילום לטרנד מבוקש. עשרות קבוצות מטיילים קטנות עומסות על גבן את ציוד הצילום ויוצאות להתבונן בעולם מאחורי העדשה. "חובבי הצילום הם כל אותם 'נודניקים' שתמיד מעכבים את הקבוצה ומעלים את חמת המטיילים האחרים", אומר הצלם והמדריך ברוך גיאן. "טיולי הצילום הם הפתרון האולטימטיבי למי שרוצה לראות את העולם מזווית אחרת, ללמוד, ליהנות ולא להרגיז אף אחד".

כבר לפני שלושה עשורים החל להתגבש לאיטו קונספט טיולי הצילום בישראל. "כמה עשרות אנשים, בעיקר חברי החברה להגנת הטבע, הצטרפו לצלם הטבע הוותיק יוסי אשבול, ולמדו ממנו איך לצלם נוף ובעלי-חיים", מספר דורון הורוביץ, מנהל בית-הספר לצילום "מסע אחר". "היו אלה משוגעים לדבר שהיה להם מספיק כסף כדי לרכוש את הציוד היקר". התחום קיבל דחיפה משמעותית אחרי הירצחה הטרגי של הצלמת גייל רובין בפיגוע כביש החוף. רובין, שעסקה בצילומי טבע על חוף מעגן-מיכאל, נרצחה על-ידי חוליית המחבלים לפני שזו עלתה על הכביש וחטפה את האוטובוס. משפחתה החליטה לקדם את הנושא שבו עסקה, והקימה בקיבוץ את "בית גייל", שבו נערכו סדנאות צילום רבות.

בשטח בילו החובבים בעיקר בסופי-שבוע. "היינו יוצאים ביום שישי לאזורים שונים בארץ", מספר הורוביץ, מנהל הסדנאות דאז, "מתארגנים בשטח, ובאור ראשון של שבת מתחילים לצלם". סדנאות נוספות יצאו לימי צילום בנוף אורבני. נווה-צדק, עכו או יפו היו האתרים המועדפים.

באמצע שנות ה-90 ביקשו החובבים לפגוש נופים אחרים. "התחלנו להוציא קבוצות למקומות קרובים", מספר יואל שתרוג, מנכ"ל בית-הספר לצילום "אדמה", אף הוא מנהלו-לשעבר של מערך סדנאות הצילום בחברה להגנת הטבע ובמסגרת בית-הספר לצילום של "מסע אחר". "יוון וקפריסין היו היעדים המועדפים, ואליהם הצטרף גם סיני. הצלמים החובבים היו עסוקים במשך היום בצילום אינטנסיבי, אחרי-הצהריים צועדים לפוטו מקומי לפיתוח התמונות, ובערב עושים ניתוח עבודות. היום, כשהצילום הוא דיגיטלי, כבר לא מפתחים אלא מוציאים את הכרטיס ומקרינים את התמונות בעזרת מחשב נייד על הקיר".

טיול בהתנהלות שונה

בחלוף השנים הפכו גם היעדים לרחוקים ולאקזוטיים יותר. הטיול הראשון שהוציא הורוביץ היה דווקא לאיי סיישל הקסומים, הצלם דני בר-שחל הוציא אז טיולים לקניה ולמדגסקר. ככל שהלכה חוצלארץ והתקרבה, וטיול אל מחוץ לגבולות הארץ הפך לעניין לכל ילד, התרחבו גם גבולותיהם של טיולי הצילום. רומניה, אוזבקיסטן, מונטנגרו ופסטיבל המסכות בוונציה הם הלהיטים העכשוויים, אך בין הטיולים גם טיול בעקבות ארון-הקודש באתיופיה, טיול צילום על יאכטה ליוון שכולל צילום מודל עירום, קוסובו של אחרי המלחמה, ועוד כיד הדמיון.

מדובר בטיול או במסע?

הורוביץ: "מדובר בסדנת צילום המשולבת בטיול נינוח. אין כל קושי פיזי, אך ההתנהלות שונה מהתנהלותו של טיול רגיל. במהלך שעתיים אנחנו יכולים להתקדם 100 מטר ולא יותר, תוך לימוד, הפנמה ויישום של עקרונות צילום. כיוון שאני גם מדריך טיולים, אני לא מוותר על שילוב של הסברים שאינם קשורים לצילום. אבל הגיאוגרפיה היא עניין משני".

גיאן: "כשאני יוצא עם קבוצה, אנחנו מבקשים מהמדריך המקומי לקצר מאוד בהסבריו. הטיולים שלנו ממוקדים ואיטיים מאוד, כיוון שזווית-הראייה של צלם היא זווית-ראייה אחרת. מה שמטייל רגיל בכלל לא יראה - אנחנו נבדוק מכל הזוויות. השולי הופך למרכז. בטיולים שלי אנחנו מתמקדים בעיקר באנשים ובנופים. מוזיאונים זה לטיול אחר".

שתרוג: "חשוב להדגיש כי מעבר לעבודת הצילום והלימוד היום-יומי, אנחנו לא מוותרים על בתי-מלון טובים, ארוחות מצוינות, יין, ומפגשים עם דמויות ציוריות ובעלי-מלאכה מקומיים. מדובר בחוויה נהדרת - חו"ל כפי שאי-אפשר לחוות בשום צורה אחרת".

צ'ופר של אדם לעצמו

גודלה של קבוצת טיילי צילום נע בין 10 ל-16 איש. בכל הקבוצות צלמים מתחילים ומתקדמים, בעלי ציוד מתוחכם ובעלי ציוד בסיסי. הבדלי הידע אינם משנים לאיש. לפי שתרוג, מתחלקות הקבוצות שווה בשווה בין נשים לגברים, כולם בני המעמד הבינוני-גבוה. טווח הגילים נע בין 16 ל-74. ברוך גיאן פוגש בעיקר בני חמישים ומעלה, ובקבוצותיו של הורוביץ נע הממוצע בין 50 ל-38.

בשנים האחרונות, מעידים המדריכים, הפך טיול הצילום למעין צ'ופר שנותן אדם לעצמו. רוב המטיילים אינם מגיעים בזוג, אך זה שחיידק הצילום לא זורם בעורקיו מפרגן לצלם יציאה בבודדת. "הרבה יותר קל לשלוח את בן-הזוג לטיול צילום מאשר לטיול מאורגן סטנדרטי", אומר גיאן.

מציעים לכם להדריך גם טיולים פרטיים, לבודדים, שלא במסגרת קבוצה?

גיאן: "כרגע לא, אבל זה רק עניין של זמן. עם התפתחות הנושא תגיע, לדעתי, גם הדרישה הזו".

הורוביץ: "יש דרישה כזו, שהגיעה ממספר עשירי ישראל, אבל היא מעטה מאוד ואני לא נענה לה. לדעתי יש ערך רב לקבוצה הקטנה, שבתוכה ניתן להחליף חוויות וללמוד זה מזה. כמה וכמה אנשי עסקים מן הבכירים בארץ יצאו איתי לטיולים קבוצתיים ונהנו מאוד".

המטיילים בוחרים לצאת על-פי היעד, או על-פי המדריך?

הורוביץ: "צילום הוא אחד התחומים בו למדריך יש משקל רב, כיוון שהוא הופך לסוג של מורה. הצלם יוצא לטיול ראשון, ופעמים רבות יעדיף לצאת גם לטיול הבא עם אותו מדריך. כך נוצר מצב בו טיולים רבים נערכים בעבור קבוצות חצי-סגורות, כאלה שרוב המטיילים מכירים זה את זה מטיולים קודמים. מובן שאנחנו נקפיד על גיוון, ולכן נצא בכל פעם למדינה אחרת".

גיאן: "אחד המאפיינים של טיולי צילום הוא הנאמנות למדריך. אם יצאת פעם אחת, למדת ונהנית, תבקש לחזור על החוויה הטובה. זו תכלול יעד אחר, אבל מדריך מוכר".

כמה זה עולה? עשירונים עליונים, שמוכנים לשלם הרבה מעל הממוצע, יצאו לטיולי צילום בעקבות הדובים הלבנים בצפון-קנדה, או לאתרים מרוחקים וייחודיים מאוד כמו מאלי שבמערב אפריקה. מחירם של טיולים כאלה ינוע בין 4,000 ל-6,000 דולר. טיולי צילום בעקבות בעלי-חיים ושבטים בקניה, ביקור בהודו, במרוקו או בדרום אמריקה יעלו בין 2,000 ל-3,000 דולר. טורקיה או יוון זולות בהרבה, והטיול ינוע בין 1000 ל-1,500 דולר. "