צדק חלוקתי

בין היתר, לחלק מהנאשמים מיוחסת קבלת דלקים במירמה מחברת "דלק" בסך של כ-1.5 מיליון שקל, תוך הצגת מצג שווא לפיו בכוונתם לשלם על הדלק שסופק. ראשי הארגון מואשמים שגנבו 28 אלף ליטר סולר מצנרת בז"ן וכ-4,500 ליטר דלק מתחנת דלק בקציעות, עבור ארגון הפשיעה שהקימו.

הארגון גם הקים מערך חשבוניות פיקטיביות, שהוצאו באמצעות מערך הקש שבנה, בסכום כולל של כ-302 מיליון שקל, כאשר סכום המס הגלום בהן הוא כ-44.5 מיליון שקל. לטענת הפרקליטות, בארגון הפשיעה היתה היררכיה מסודרת וברורה, ואנשים משכו ממנו שכר כבכל תאגיד אחר.

כתב האישום החמור כולל שלל עבירות מגוונות, כלכליות ואחרות, ובהן פעילות בארגון פשיעה, קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, עבירה על צו הבלו על הדלק, גניבה, סחיטה באיומים, תקיפה, כליאת שווא, שיבוש הליכי חקירה, השמדת ראיות, הדחה בחקירה, עבירות שונות על פקודת מס הכנסה ועל חוק מס ערך מוסף, רישום כוזב במסמכי תאגיד, ועבירות על החוק לאיסור הלבנת הון.

כתב האישום הוגש ביולי 2005, בתום חקירה בת כמה חודשים של המשטרה ורשות המיסים. מאחר שרוב החשבונות והנכסים של הנאשמים הוקפאו, לרובם לא היה כסף כדי לשכור עו"ד טוב. לכן, חלק גדול מהם מיוצג ע"י עורכי דין מהסניגוריה הציבורית. גם לדברי נציגי התביעה, מדובר בתיק "בעל מימדים מפלצתיים", שחומר הראיות בו עולה על 100 אלף עמודים, ובנוסף ישנן כ-500 קלטות וידאו ואודיו של האזנות. עלות צילום החומר, לדברי אחד הסניגורים, היתה יותר מ-40 אלף שקל. בתיק ישנם כ-300 עדי תביעה, ובהם שני עדי מדינה.

עו"ד אבי אודיז, שייצג בישיבת ההקראה את בני הזוג שי ואורלי קסוטו, מהנאשמים המרכזיים בפרשה, אמר ש"ייצוג פרטי משמעו כאן כמעט סגירת משרד של עורך דין". גם סניגורים אחרים הצטרפו לדבריו, שרק לשם לימוד חומר החקירה, הם ייאלצו לסגור את משרדם ולהקדיש לכך את כל זמנם. כמה מהפליליסטים הבכירים, כמו עוה"ד משה שרמן ומוטי כץ, אף התעקשו על שחרורם מהייצוג, בעיקר משום שלא יכלו להשתלט על כמויות החומר במועדים שקבע בית המשפט.

בשבוע שעבר כתב הרכב השופטים משה רביד, אורית אפעל-גבאי ואהרן פרקש, החלטה הקובעת את סדרי הדין במשפט, שייפתח בספטמבר הקרוב. בין היתר, קבעו השופטים כי "הסניגורים יחלקו ביניהם מראש את רשימת הנושאים שבהם ייחקר כל עד תביעה. כל סניגור יהיה רשאי לחקור עד תביעה רק באותו נושא, זולת אם קיבל אישור מבית משפט, וזאת מסיבות מיוחדות".

"תיק זה איננו תיק רגיל", הסבירו בהחלטתם. "כפי שהצדדים מתארים אותו, מדובר ב'תיק מפלצתי'. לאור זאת, ובהתחשב בהיקף החומר הרב ומספר הנאשמים, אין מנוס ממציאת איזון בין שמירה על זכויות הנאשמים ומתן הגנה ראויה ונאותה להם לבין אינטרס הציבור ואינטרס הנאשמים, שמשפטים יימשכו ויסתיימו תוך פרק זמן סביר, על-מנת למנוע עינוי דין". ארבעה מהנאשמים, אגב, נתונים במעצר עד תום ההליכים.

בהודעה שהגישו לבית המשפט ארבעה מהנאשמים בתיק הם טוענים, כי מדובר בהחלטה תמוהה. ראשית, הם אומרים, בין הנאשמים השונים בתיק קיים ניגוד עניינים ממשי, ואין כל דרך לשתף פעולה בין הסניגורים השונים בכל הנוגע לחקירות העדים, מבלי שהדבר יפגע אנושות בזכות הנאשמים להגנה ראויה, ומבלי שהדבר יביא לחשיפת קו ההגנה שלהם בפני הנאשמים האחרים. כך למשל, "מרבית האירועים שבכתב האישום מיוחסים למספר נאשמים בו-זמנית, מצב המעורר ניגוד ענייניים מובנה, שכן לכל נאשם אינטרס להפחית את חלקו בפרשה, גם אם (הדבר בא) על חשבון נאשמים אחרים".

שנית, לדבריהם, כל נאשם בחר לפנות לעו"ד מסוים, בו שם מבטחו כי ייצגו נאמנה. אך פתאום, לטענתם, כופה הרכב השופטים על הנאשמים לסמוך על חקירתו של עו"ד אחר שיבצע את העבודה. זאת, כאשר אין חולק כי החקירה הנגדית היא בגדר כלי מרכזי, וכמעט הכלי הבלעדי, העומד לרשות הנאשמים להפרכת האישומים נגדם.

עוה"ד מרינה גורדין וקרן חן-סופר טוענות עוד בהודעה, כי ההחלטה אף פוגעת בהן, משום שהיא תביא אותן להפר את כללי האתיקה של הלשכה, האוסרים לייצג נאשמים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו עניין, ומשום שלכל סניגור טקטיקת חקירה משלו, ואין לכבול אותו להאציל מסמכותו לסנגורים אחרים, אותם הוא אפילו לא מכיר.

השתיים טוענות עוד, כי בשיטת המשפט האדברסרית, נטל הבאת חומר החקירה בפני השופט מוטל על הצדדים עצמם. הן מצטטות מדברי נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, שאמר כי "אין חקר לתבונת סניגור מוכשר, ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא בפניו". (תפ"ח 856/05).