דירקטור לשעבר בבנק למסחר: בנק ישראל יכול היה למנוע את מרבית המעילה בבנק

בכתב ההגנה שהגיש לבית המשפט המחוזי בת"א, טוען חורב כי כבר בפברואר 2002 פנה בנק ישראל לבנק למסחר בנוגע למצבו, ובפרט לגבי מצב הנזילות של הבנק, אלא שמשום מה המתין בנק ישראל כמעט חודשיים ימים בטרם שלח את המכתב. לדבריו, רק ב-25 באפריל 2002 (יום פנייתה של אתי אלון למשטרה) שלח בנק ישראל את נציגיו לערוך ביקורת בבנק, שככל הנראה הניעה את אלון להתוודות בפני המשטרה.

לפי כתב התביעה, גנבה אלון במהלך תקופת כהונתו של חורב כדירקטור בבנק כ-71 מיליון שקל. חורב טוען כי כונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר) בתפקידו כמפרק הבנק לא הצביע על עילת תביעה כלשהי שניתן ליחס לו בגין תפקודו בשלושת החודשים הסמוכים לקריסת הבנק. לטענתו, מדובר בתביעת סרק שכל כולה סיסמאות וטענות משפטיות מופרכות.

חורב מדגיש כי לא התרשל במילוי תפקידו ולא הפר כל חובה המוטלת עליו, לא כחבר בדירקטוריון ולא כחבר בוועדת האשראי של הדירקטוריון. לדבריו, בתקופת כהונתו כדירקטור השתתף בישיבות אחדות בלבד של הדירקטוריון וועדת האשראי.

חורב גם כובל על כך שחלוקת הנזק בין חברי הדירקטוריון נעשתה בשרירות לב. לדבריו, תמוהה העובדה כי הכנ"ר נמנע מלצרף כנתבע את דורון אלחנני, שהיה חבר בדירקטוריון במשך שנה תמימה ובתקופת כהונתו נגנבו כ-129 מיליון שקל.

לדברי חורב, האחריות לגילוי מעילות מוטלת על האורגנים המבקרים, בכללם מבקר הפנים של הבנק, ועדת הביקורת, המפקח על הבנקים ורוה"ח המבקרים של הבנק. חורב מציין כי אף התובע מודה כי הדירקטוריון התריע על המחדלים השונים בבנק, אולם הנהלת הבנק לא יישמה אזהרות אלה.(ת.א. 1803/05).