"צנזורה היא נושא קשה מדי. בואי לא נדבר עליו"

הבמאי הסיני צ'ן קאיגה חוזר השנה לפסטיבל ירושלים, לפי בקשתו האישית. מי שקטף את פרס דקל הזהב בקאן, ובצדק, על סרטו המרהיב "שלום לפילגש", הוא אחד הכוכבים הגדולים של הקולנוע הסיני היום, החתום על סרטים פוליטיים-פיוטיים כמו "אדמה צהובה" או "מלך הילדים", ומי שגם ניסה את כוחו בסרטים יותר קטנים עם חותם אישי כמו "ביחד". הפעם הוא מגיש לנו את "ההבטחה", סרט ראווה שבמרכזו סיפור אגדה מיתולוגי, שמזכיר סרטי פעולה מזרח-אסייתים מצליחים אחרים, שמשלבים אקשן ואסתטיקה גבוהה, כמו "נמר דרקון" של אנג לי, ו"גיבור" ו"מחול הפגיונות" של ז'אנג יימו.

ואולם בפגישה איתו קאיגה מצטייר באופן כמעט הפוך מסרטו: איש מופנם שמעדיף לתקשר בדימויים גדולים מהחיים תחת ראיונות עיתונאיים. אבל כמו שיתברר משיחתנו, אי אפשר לעשות היום סרט, לארוז אותו ולצפות שהגורל כבר יעשה את שלו. אבל מאחר שזו לא פגישתנו הראשונה וכבר שוחחנו בעבר, אפשר לקשור את החוטים מחדש.

" נראה כאילו ב"ההבטחה" אתה מתכתב עם מיתוס עתיק, אך גם מנסה ליצור מיתוס חדש, חוקים משלך, דמויות משלך, אפילו צבעים וסמלים משלך, מאין זה בא?

"לפני שאענה לך, אני חייב להקדים ולומר כמה דברים על שוק הפצת הסרטים בסין. סרטי הוליווד תופסים מקום בצמרת, ומזה עשר שנים שהסינים יכולים ונוהרים לראות שוברי-קופות אמריקאיים ומצפים גם מהבמאים שלהם לעשות סרטים בנפח כזה. לכן, הרגשתי שזו דרישת השוק היום, מה עוד שחשתי צורך נפשי לעשות סרט גדול.

"שאבתי את השראתי מאגדה ישנה שנכתבה כבר לפני כשלושת אלפים שנה. היא מספרת על האדם הראשון שהיה מסוגל לרוץ מהר מאוד, כל כך מהר שניסה להשיג את השמש. לפי הסיפור הזה, מכאן נולד הגזע הסיני. המיתוס הזה, הוא גם נאיבי וגם בעל כוח. אתה מרגיש שיש עוצמה רוחנית, שנוצרה על ידי אומה צעירה מאוד. וזה הוביל אותי לנקודת הפתיחה של הסרט שלי.

"בחרתי להראות את ההתחלה, כאילו הסרט נולד הלילה, או רק אתמול, כמו עולם חדש ורענן שנברא: הצבעים הנהדרים, הדימויים המדהימים והתמונות המקסימות - כאילו מראה כזה לא נראה לפניו מעולם. זה למעשה מה שאמרתי לעצמי מהתחלה: בוא נעשה משהו עם דימויים גדולים מהחיים".

" מה שמחזיר אותך שוב ליריעה רחבה, בגדי תקופה, כאילו חיפשת משהו מעבר לסרטים הפוליטיים בני זמננו.

"אני מרגיש שאני יכול להתבטא בשתי הצורות. אני יכול לעשות סרט קטן ופוליטי, ואני יכול לספר סיפור אגדה בעל ממדים גדולים וראוותנייים. הסרט האחרון שלי היה סרט קאמרי, הסרט הזה הוא אופרה רחבת יריעה. אני יכול לומר על עצמי רק שלמרות שאף פעם לא האמנתי במהפכה התרבותית, הושפעתי ממנה לעומק, ומכיוון שכבר עסקתי בסרטי במהפכה, הרגשתי שאני מסוגל להביא לקולנוע סגנון חדש. אולי אני הולך מהר מדי או רחוק מדי, איני יודע, זו ההרגשה שלי. קרוב לודאי שהסרט הבא שלי יהיה סרט אינטימי, המתרחש בזמננו".

" יש לך עדיין צלקות מהמהפכה התרבותית?

"איני יודע איך להסביר היום את מה שאני מרגיש לגבי המהפכה. נדמה לי שלא נותר לי הרבה לומר על מה שכבר אמרתי בעבר. אולי אפילו אמרתי יותר מדי. בכל זאת אני חושב שישנם הרבה סיפורים מרתקים, לא על המהפכה עצמה, אלא על רוחם של האנשים, ועל מה שקרה להם בגלל המהפכה, סיפורים שלא סופרו עדיין, סיפורים מעניינים וסיפורים מחרידים. אלא שאני מעדיף לשמור אותם לעתיד יותר מאוחר. אם כי אני בטוח שיש עוד הרבה מה ללמוד מהם, איני יודע מתי ואיני יודע איך, אבל כנראה זמנם טרם הגיע".

עניין של סגנון חיים

" העובדה שהקהל בסין נוהה היום לראות בעיקר סרטים הוליוודיים נובעת גם היא מאסקפיזם, מאי-שביעות רצון מהשיטה, או שיש לדעתך סיבות אחרות לכך?

"אני חושב שזו תופעה שמכנים אותה היום 'גלובליזציה', מושג שגור, אבל הוליווד עושה הכל כדי להבטיח שמוצריה יהיו מספיק עשירים כדי להימכר ולספק את העולם כולו. אני חושב שזה משא ומתן כלכלי הנערך בדרגים הגבוהים ביותר. ועוד משהו: סין איננה הודו. ההודים שרים ורוקדים בסרטים שלהם, וזה יכול לשמש תחליף להוליווד. כידוע, זוהי התוצרת של בוליווד. אבל הסינים אינם דומים להודים באופי. הם סגורים ופחות גמישים".

" כשבחרת לעשות את הסרט, ניסית לנחש את כיוון הרוח בשוק הסיני?

"קשה היום לנחש ולהעריך את הקפריזות שלו, כי השוק מגיב בצורה מפתיעה ביותר. אני הייתי בר מזל ובוודאי שאני מאושר לראות שהסרט הזה שבר את כל שיאי הצפייה בסין, בה בשעה אני גם מודאג מכך. כי עדיין איני יכול להיות בטוח שהמפיצים יגיבו באותה שמחה גם לסרט הבא שלי, אם לא יהיה גדול כמו זה. עדין קשה למצוא הפצה להרבה סרטים בסין, אולי משום שהמפיצים חושבים שהם קטנים מדי. לכן אני סבור שאנחנו עדיין בתהליך של מציאת השיטה, מציאת הנוסחה הנכונה להראות גם סרטי איכות קטנים כמו הסרטים האירופאים הטובים, ולמצוא גם להם את הנישה הנכונה, אפילו אם יש להם שוק מוגבל".

" דיברנו קודם על גלובליזציה. האם זו ברכה או קללה? כסיני, יש לך דבר חד-משמעי לומר בנושא?

"אני אומר: אל תהרסו תרבות אחת כדי להביא תחתיה אחרת. כל תרבות עם היופי שלה ועם הייחוד שלה. בואו נגלה את היופי של התרבות עתיקת יומין. בבייג'ין עצמה ישנם עדיין בתים רבים בסגנון הישן עם החצרות הפנימיות - פעם אנשים בעלי ממון נהגו לחשוב שעדיף לבנות מגדלים רבי-קומות וחדרי אמבטיה פרטיים בסגנון החדש והרסו רבים מהבתים המסורתיים. היום ישנם כבר אחרים המסתכלים אחרת על החיים. הם מנסים לפנות להם זמן כדי לעסוק בתרבות ולא רק בעסקים והם אפילו חוזרים להתלבש אחרת וליהנות מבגדי משי מסורתיים במקום החליפה הסטנדרטית".

" אתה מדבר על בייג'ין בלבד או גם על שנחאי?

"שנחאי ובייג'ין שונות זו מזו ולכל אחת מהן מסורת משלה. שנחאי הייתה תמיד יותר מערבית, אבל שונה משהיא היום. אני שואל את עצמי מה זו תרבות ועונה: תרבות זה סגנון חיים. אנחנו צריכים שיהיה לנו סגנון חיים משלנו. זה מה שהייתי מאחל לנו, הסינים. האסיתיים לומדים יותר מדי דברים מן המערב, בעשרים השנים האחרונות בעיקר. איני רוצה לראות תרבות אחת משתלטת על אחרת, אני מאמין גדול בכל תרבות לעצמה ובכל תרבות ישנו היופי שלה. אני חושב שיופי אסתטי הוא אחת מעוצמותיה של תרבות באשר היא. אני חושב שהיופי האסתטי הוא שהביא רבים לגלות את הסרטים האסייתיים.

"אך יש גם קולנוע סיני מסוג אחר. אני חושב שהבמאים הצעירים עושים סרטים שונים מאלה שאנחנו, הדור החמישי, עשינו. הם לא רוצים לסגוד ליופי. לפעמים אני מביט בסרטיהם של אלה וחושש שכנראה הם חושבים שהחיים באמת מכוערים. ואולי הם פשוט רוצים להראות איך אנשים מצליחים לשרוד. אני חושב שהסרט הוא תמיד השתקפות הלב של הבמאי, של מה שהוא חושב ובמה שהוא מאמין. אני מקווה שבכל זאת יעשו גם הם משהו רחב ונדיב יותר בעתיד. אולי יש להם מעצורים אחרים מאלה שהיו לנו, היותר וותיקים".

" אתה מתכוון לצנזורה, האם היא עדיין פעילה כמו שהייתה? פחות? יותר?

"צנזורה היא נושא קשה מדי. בואי לא נדבר עליו".

עושים שוק

" אילו ניתן לך לבחור לעשות את סרטך הראשון בזמן כלשהו, היית מעדיף את שנות השמונים, בהן הוא נעשה, או שהיית מעדיף את היום?

"אני חושב שהייתי מעדיף את הזמן ההוא, כשעשיתי את סרטי הראשון".

" באמת? מדוע?

"לא היו אז בכלל חישובים של שיווק. לא הצטרכת לחשוב בכלל על ההיבט המסחרי. כל מה שידעת בא מלבך ולא היית צריך להתחשב במה שאמרו לך שהשוק צריך. אבל אני צריך להתרגל לזה, לפעמים עולם בלתי ידוע הוא מקסים יותר מאשר העולם שאתה מכיר, זה המפתח. אבל זה כבר שייך לבודהיזם".

" כלומר, אתה מגנה בעצם את שיטת השיווק הסטנדרטית שאומרת שסרט טוב הוא סרט שישווקו אותו נכון.

"אני חושב ששיווק יכול לגרום לך להרוויח, אבל גם עשוי להוביל אותך להפסד גדול. לא תמיד ההפסד או הרווח נמדדים ישירות בקופה. אני מאמין בגורלו של כל אדם, ובעיקר ביכולתו לשפר את גורלו לפי בחירה. והבחירה היא כבר ראי לבו של האמן". "

"ההבטחה" יוקרן בפסטיבל ירושלים ביום שבת הקרוב. הקרנה נוספת תיערך ביום ב'.