קשיים במו"מ בין בנק הפועלים לרשות ני"ע על החזר שכר הבכירים

מחר צפויה רשות ני"ע לדון בעניין. עפ"י הערכות, הפרשה לא צפויה להסתיים מחר והמגעים בין הבנק לרשות יימשכו. שני הצדדים הקצינו עמדות והם מפעילים לחץ זה על זה בדרישות שונות, חלקן קשורות לסכום ההחזר וחלקן דרישות אחרות. רשות ניירות ערך והעומד בראשה, משה טרי, ובנק הפועלים, שומרים על סודיות ומסרבים להתייחס לנושא זה.

ברשות ניירות ערך כבר התקבלה ההכרעה כי יש להגדיר את השכר שקיבלו בכירי הבנק בגין 2005 כ"עסקה חריגה". עסקה חריגה מוגדרת בחוק החברות כעסקה שאינה במהלך העסקים הרגיל של החברה, עסקה שאינה בתנאי שוק או עסקה העשויה להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה. עפ"י סעיף 270 בחוק, ביצוע עסקה חריגה דורש אישור מיוחד באסיפה כללית, של שליש לפחות מבעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי בעסקה או במי שמקבל אותה (שליש לא נגוע).

כאשר אישר את סכומי התגמול העצומים לשלושת מנהליו, התייחס בנק הפועלים לעסקה כאל אירוע רגיל. בדירקטוריון שאישר את הסכומים עפ"י נוסחת תגמול שנקבעה עוד ב-1998, כלל לא התייחסו לכך שהנוסחה תביא לבונוסים גבוהים מאוד בגין תוצאות 2005. האסיפה הכללית הצביעה ברוב רגיל כדי לאשר את תנאי השכר של נחמה, והצביעה ברוב מיוחס רק לאישור תנאיו של דני דנקנר, שהוגדר בעל שליטה.

קביעת הרשות כי מדובר בעסקה חריגה תחייב את הבנק לחזור על כל הליכי האישור: דירקטוריון, ועדת ביקורת ואסיפה כללית בנוהל מיוחד. בנק הפועלים, משיקוליו הוא - ציבוריים ומשפטיים - העדיף להודיע לרשות שהוא מעדיף לבטל את העסקה החריגה ולהשיב את המצב לקדמותו, דהיינו, להחזיר את ההפרש הכספי שבין סך תגמולי שלושת המנהלים ב-2005 לאלה של 2004. אלא שבעוד הרשות דורשת להשיב לבנק את מלוא ההפרש - 36 מיליון שקל.

עלות השכר לשלושת המנהלים בשנת 2005 עומדת כאמור על 71.9 מיליון שקל - 23.2 מיליון שקל לנחמה, 15.2 מיליון שקל לדנקנר ו-33.5 מיליון שקל לזיו. חלק נכבד מהסכום ניתן כמענק בגין עסקת מכירת בנק סיגניצ'ר בארצות הברית. בסך הכל נהנו השלושה ממענק של 28.2 מיליון שקל בגין סיגניצ'ר; נחמה וזיו קיבלו כל אחד 11 מיליון, ודנקנר 6.2 מיליון.

תגמול שלושת הבכירים בגין תוצאות 2004 (בנטרול עלות אופציות הפאנטום של צבי זיו) עמד על 30.5 מיליון שקל - 9 מיליון שקל לנחמה, 6.5 מיליון שקל לדנקנר ו-15 מיליון שקל לזיו. בתגמול כלול מענק מיוחד בסך 3.5 מיליון שקל הנובע מרווחי הבנק בגין הנפקת סיגניצ'ר בארצות הברית.

לפי העמדה העקרונית המחייבת החזר שכר לפי פער בין השנים, אמורים נחמה, זיו ודנקנר להשיב לבנק 41.4 מיליון שקל. מסכום זה יש לנטרל את אופציות הפאנטום של זיו, ולכן ההפרש קטן ל-36 מיליון שקל. עם זאת, עבור השכר, בהנחה שאושר בדרך תקינה, לא צריכים הבנקאים להשיב כספים. גם לא עבור הטבות שונות המקובלות בבנק. גם בעניין הפרשות המעביד יש לפצל בין ההפרשות בין התגמול, שלגביו אין עוררין, לבין החלק שלא אושר. ואז על המנהלים להחזיר את הפער בין השניים.

אבל שאלת השאלות היא האם צריך להחזיר את הפער בין השנים הנובע ממענקים שקיבלו השלושה בגין הרווחים של הבנק. אם עלו רווחי הבנק, והם אכן עלו בשנת 2005, אז, טוען הבנק, המענקים הללו הם חלק מהנוסחה, חלק מהתמריץ למנהלים, ולכן אין להשיב אותו לבנק. מדובר בסכום של 5.4 מיליון לשלושה (זיו ונחמה 2 מיליון כל אחד, ודנקנר 1.4 מיליון).

ההערכה היא שבנק הפועלים מוכן להחזר בגובה של 30-33 מיליון שקל. אבל למחלוקת נוספה סירה של דרישות אחרות. כל צד טוען שהדרישות שלו הן שמעכבות את הסגירה ומשדר שהוא חזק מהאחר. מצד אחד יש ספק באיתנות המשפטית של דרישות משה טרי מהרשות, מצד שני יש חשש שהכרזה על מהלך שאינו תקין תפתח פתח לתביעות ייצוגיות ונגזרות נגד הבנק ומנהליו. ואולי מדובר רק בכיפוף ידיים אחרון, לקראת סיום.