הניחו לנו לנפשנו

מבחינה מעשית, הניסיון להעניק לרשויות המדינה יכולת אכיפה טוטאלית-כמעט של החוק עלול לפעול בכיוון המנוגד למגמת התקנות החדשות. הסיבה לכך היא שמי שיודע שכספים המופקדים בבנק ישראלי משמשים כלי למעקב אחר פעולותיו, ואיננו מוכן, בינו לבינו, למנוע מעצמו מראש כל אפשרות עתידית להפרת חוק (לרבות הפרה של חוקי מס עתידיים שאינם ידועים לו לפי שעה), עלול לנסות להרחיק את רכושו מעינם הפקוחה של השלטונות ולמלט את הרכוש מן המערכת הבנקאית הישראלית. אמנם, היינו שמחים לחיות בעולם שבו אין איש שוקל שיקולים כאלה, אך לצערנו לא כל האנשים מצייתים לכל החוקים כל הזמן. דרכים להסתרת רכוש יימצאו, מן הסתם, בישראל או מחוץ לה, וככל שהמחויבות הנובעת מהחזקת כספים בבנקים רבה יותר כן תגדל המוטיבציה לחפש דרכים כאלה.

במידת-מה הופכות התקנות החדשות את ההון ה"לבן", דווקא, לאטרקטיבי פחות, משום שהון "לבן" יהיה כרוך ביכולת בילוש טובה של הרשויות אחר בעל ההון. גם היום קיים, בצד הביקוש הגדול להלבנת הון, ביקוש מסוים להשחרת הון, כלומר, להפיכת כסף גלוי וחוקי לכסף סמוי ומוגן מהתערבות חוקית. לא פעם מבוצעות עסקאות כפולות של "הלבנה-השחרה" בין צדדים שאחד מהם מעוניין להלבין חלק מן ההון שברשותו והאחר מעוניין להשחיר, דווקא, חלק מהונו, כדי להסתירו. תקנות ממין אלו שאושרו מכבידות, אמנם, על דרכים מסוימות של החזקת הון שחור, אך בו-בזמן מוסיפות ביקוש להשחרה. מחוקק חכם צריך היה להתאמץ לאתר את נקודת האיזון הנכונה בין שתי המגמות הללו כדי להגביר את אכיפת החוק בחיי המעשה.

אולם הקושי העיקרי בתקנות החדשות איננו פרקטי, אלא עקרוני. התוצאה של התקנות היא שאם יתעורר אי פעם חשד שמא אני מעלים מסים, למשל, יהיו הרשויות רשאיות לחקור את החשד הזה באמצעות שימוש במאגר מידע מסועף שנוצר לשם לחימה בפשיעה חמורה, והכולל מידע באשר לזהות בעלי חשבונות בנקים, העברות כספים וכיוצא בזה. מכאן, שמאגר המידע הזה יהווה, בעצם קיומו, איום מתמיד על פרטיותי.

ובכן, מי שאין לו מה להסתיר, טוענים השלטונות, איננו צריך לחוש אי-נוחות מן החשיפה; ואילו מי שיש לו מה להסתיר - מדוע שהחוק יסייע לו? להלן אכנה את הטענה הזאת "הטיעון הנודיסטי".

הטיעון הנודיסטי חוטא באי הבנת הערך של פרטיות. כשם שאוטונומיה פיסית, כלומר, היותו של אדם אדון לגורלו ובלתי נשלט בידי אחרים, היא בעלת ערך עצמאי, המופר גם על ידי שליט שאיננו מסב נזק פיסי לנשלט, כך פרטיות היא ערך עצמאי גם לדידו של מי שאינו מסתיר דברים בלתי חוקיים. הטיעון הנודיסטי שקול לגמרי לבקשה מצד השלטונות לאזוק את כל הנשלטים באזיקי רגלים, בנימוק ששוטרים יתירו לכל אדם הגון ללכת לכל מקום שהחוק מתיר להימצא בו. "מה ממך יהלוך" - ישאלו אותי השלטונות בתמיהה חשדנית - "אם נגביל את תנועותיך באופן המונע ממך רק ביצוע פעולות בלתי חוקיות?".

פרטיות, כמו אוטונומיה פיסית, היא בעלת ערך עצמאי משום שהיא מכוננת את האישיות ומעניקה פשר לקיומו של הפרט כבן חורין. יש לכל מאתנו הזכות, שאיננה תלויה בזכויות אחרות, שהשלטונות יניחו אותנו לנפשנו, ויכבדו בכך את קיומנו הנבדל.