מלחמות קובעות לא רק גורלות של מדינות, אלא גם של מדינאים. כך היה מאז ומעולם, כך זה ימשיך להיות, וכך זה, כמובן, גם במלחמה הנוכחית בלבנון. אולי במקרה הזה אפילו יותר מאשר בדרך כלל בגלל הנסיבות המיוחדות של ראש הממשלה הנוכחי.
זו אינה רק המלחמה הראשונה שאולמרט מנהל, זו בעצם הפעולה המשמעותית הראשונה שהוא מטפל בה כראש הממשלה. אם יצליח, הוא יהיה, כמו כמה מקודמיו, מלך ישראל. אבל אם ייכשל לא יהיו לו הצלחות עבר להישען עליהן. הוא לא יוכל לומר או.קיי., הפעם פישלתי אבל בפעמים קודמות סיפקתי את הסחורה. כי לא היו לאולמרט פעמים קודמות כראש הממשלה, לא היו כישלונות, לא היו הצלחות.
המלחמה נפלה על אולמרט עוד לפני שהספיק לחמם, אפילו חימום פושר, את כורסת ראש הממשלה. היתה לו יופי של נסיעה לארה"ב, כמו שהיתה לכל ראש ממשלה ישראלי חדש. אולמרט חזר ארצה, די מבושם ממה שדובריו תארו כהצלחה. עוד בטרם הספיק להתאושש מהחיבוקים והשטיחים האדומים, החלו החטיפות, תחילה של החמאס, לאחר מכן של החיזבאללה.
עכשיו היה על אולמרט להחליט כיצד לנהוג. הבעיה החריפה כאשר חסן נסראללה, בהופעת רהב שהוא בוודאי מתחרט עליה, כינה את אולמרט (ואת עמיר פרץ) "טירון". מה עושים? האם מבליגים וממתינים להזדמנות אחרת כדי להוכיח שאינו כזה? כאן, בנקודה הזאת, בא לידי ביטוי קיצוני ההבדל בין אולמרט לבין כמעט כל קודמיו. הם היו בחלקם גנרלים, וברובם אנשים שכבר עשו דברים במהלך חייהם. כשיש עבר של עשייה, בעיקר ביטחונית, אין הכרח להוכיח לנסראללה שהוא טועה.
אבל הדילמה האולמרטית היתה קיימת גם בלי האמירה של נסראללה. אריאל שרון, ועוד כמותו, היה יכול להרשות לעצמו לשחרר מאות אסירים תמורת אדם מפוקפק ושמו אלחנן טננבאום. במקרה של אולמרט מעשי נסראללה ודבריו נראו כניסיון לבחון את הגבולות של אולמרט. נסראללה לא הותיר הרבה ברירות לאולמרט, וזו היתה הטעות הגדולה שלו. כי יצירת תדמית של נרפות יכולה להיות מזיקה לא רק למעמדו הציבורי והפוליטי של אולמרט, אלא גם לביטחונה ועתידה של המדינה.
אולמרט החליט להגיב בתקיפות, אולי בפחות תקיפות מזו שנגרר אליה. זו היתה החלטה נכונה מבחינה לאומית, זה בוודאי היה נכון גם מבחינתו האישית, שגם היא שיקול מעין לאומי. הבעיה היא שגם השאלה כיצד מסיימים את המלחמה הזאת יש בה אלמנט אישי כבד. אם המלחמה תיתפש ככישלון, מבחינתו של אולמרט זה כנראה יהיה הסוף. כיצד נדע אם השיקול הזה, ולא השיקול הלאומי, הוא המכריע אצלו בימים אלה? ובכן, כנראה שלא נדע. לא בטוח שאולמרט עצמו יודע.
נאמנות יהודית וערבית
יהודי איראן גינו היום (ג') את התקפת חיל האוויר בכפר כנא. אצלנו מתנפלים על ערביי ישראל על שאינם נאמנים למדינה. לפי זה צריך לשבח את יהודי איראן על נאמנותם למדינתם שלהם, לא?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
