עזאם עזאם תובע פיצוי בסך מיליוני שקלים מתפרון, בה עבד: "הפקירו אותי במצרים"

עזאם, שנשלח ע"י תפרון למצרים, תובע 2 מ' ש' בגין נזקי הגוף מהם סבל בכלא ו-5 מ' ש' בגין זכויות סוציאליות

עזאם עזאם, הישראלי שהיה כלוא במצרים באשמת ריגול, תובע פיצוי בסך מיליוני שקלים מחברת תפרון , שבשליחותה יצא למצרים, בטענה כי הפקירה אותו ולא טרחה לפעול להשבתו. עזאם הגיש למחוזי בת"א תביעה בגין נזקי הגוף מהם סבל בכלא - כ-2 מיליון שקל בגין הנזק המיוחד ופיצוי בגין כאב וסבל ואובדן הנאות החיים לפי הערכת בית המשפט; ותביעה בסך 5 מיליון שקל לבית הדין לעבודה בגין הפסד השתכרות, הפרשי שכר וזכויות סוציאליות שונות.

באמצעות עוה"ד ארז אהרוני ותומר רייף ממשרד זיסמן, אהרוני, גייר ושות', תובע עזאם גם את בעלי השליטה בחברה דאז, אריה וולפסון וזיגי רבינוביץ', ואת מיכה קורמן, שהיה נושא משרה בה ומעורב ישיר במגעים עימו.

תפרון, יצרנית הלבשה תחתונה ובגדי ספורט בטכנולוגיית אל-תפר, נסחרת בבורסות בת"א ובניו-יורק, וברבעון השני של 2006 רשמה הכנסות של 50 מיליון דולר. עזאם עבד בחברה במשך שבע שנים כטכנאי מכונות. לדבריו, ב-96' ביקשה החברה לנצל את כוח העבודה הזול במצרים ולהקים שם מפעל.

לדבריו, וולפסון ורבינוביץ' ביקשו ממנו לסייע ולנסוע לשם כדי להכשיר את צוות העובדים המצריים. במהלך אחת הנסיעות, הוא נעצר ע"י שירותי הביטחון והועמד לדין באשמת ריגול לטובת ישראל. חקירתו לוותה במכות חשמל בכל חלקי הגוף, אלימות פיסית ומילולית ומעצר בתנאים לא אנושיים. הוא הודה בריגול בשל העינויים והאיומים, ובין היתר איום שיבתרו את גופתו וישליכוה לנילוס.

עזאם נידון ל-15 שנות מאסר ועבודות פרך. לדבריו, "תקופת מאסרו היתה קשה ביותר, ורק בנס לא איבד את שפיותו ולא סיים את חייו בדרך טרגית". לאור התערבות גורמים מדיניים בכירים ופעילות אינסופית ומסורה של בני משפחתו, נטען בתביעה, שוחרר עזאם מהמאסר לאחר יותר משמונה שנים בכלא המצרי, בהן היה מנותק ממשפחתו ומחבריו - שנים קשות שהותירו בו נזק נפשי קשה וגרמו לחייו להשתנות מקצה אל קצה".

שדה מוקשים

לטענתו, תפרון ובעלי השליטה שלה שלחו אותו למצרים "כשהם עוצמים עיניהם לנוכח הסכנות להן היה חשוף, ומגלים אדישות לביטחונו ושלומו. התובע נשלח אל 'שדה מוקשים' ללא שהוזהר אודות הסכנות הצפויות לו בשליחות האמורה, כשהנתבעים מגלים זלזול וחוסר איכפתיות בכל הקשור אליו".

לפי התביעה, התגלע סכסוך בין בעלי תפרון לבין שותפיהם המצריים, אב ובן ממשפחת ערפה, הנחשבים לבעלי השפעה רבה במצרים ומקורבים לנשיא חוסני מובראק. הסכסוך הותיר משקעים וכעס רב אצל בני משפחת ערפה, ובעקבות זאת התקבלה אצל בעלי תפרון אזהרה מפורשת ביחס להמשך פעילותה העסקית במצרים ואזהרה זו לוותה באיומים.

לדברי עזאם, הוא לא ידע על כך, ורק לאחר שנעצר הגיע וולפסון לבית משפחתו בכפר מע'אר, והודה שלדעת תפרון קיים קשר ישיר בין מעצרו של עזאם לבין האיום שהושמע כלפי תפרון קודם לכן ע"י משפחת ערפה.

אך מעבר לכך, תפרון המשיכה לשלם חלק ממשכורתו, אולם "לא עשתה ולו מעט מהמאמצים הנדרשים ממנה על-מנת לפעול לשחרורו מהכלא". למעשה, נטען, "עזאם הופקר ע"י תפרון, בעלי השליטה ונושאי המשרה, הן בתקופת מעצרו, הן בתקופת כליאתו והן עם שחרורו מהכלא המצרי וחזרתו לישראל".

גם לאחר שחרורו, הוא טוען, המשיכה תפרון "בהתנהגותה הנלוזה", כשסירבה לקבל אחריות על שאירע לו בשנים הללו. "מצער לגלות כיצד תאגיד ענק שמגלגל מחזור של מאות מיליוני דולרים מחליט, בדרך לא דרך, להפקיר את מי שנפגע הוא ומשפחתו, במהלך עבודתו ובשל מחדליו של אותו תאגיד".

סיוע חברי ומוסרי

תפרון טרם הגישה כתבי הגנה, אך בין נספחי כתב התביעה, מופיע מכתב תגובה של תפרון, שעניינו נייר עמדה בלתי מחייב, ובו נאמר כי תפרון דוחה את כל טענותיו של עזאם וכי אין לה אין אחריות או קשר למאסרו.

תפרון טוענת כי נהגה בעזאם במשך שנים באופן חברי ומוסרי, והיא מזכירה לו כי השקיעה משאבים רבים בסיוע לו ולמשפחתו במשך שנים ואף הציעה - ועדיין מציעה - לשלם לו כספים לפנים משורת הדין, אולם הוא סירב לקבלם.

תפרון מציינת כי הוציאה צ'ק על סך כ-40 אלף שקל המהווה פיצויי פיטורים ותשלומים שונים עקב פרישתו של עזאם מהחברה. תפרון מדגישה כי היא חברה ציבורית, ולכן אין באפשרותה להעניק שלא כדין מכספי החברה, אפילו אם מדובר בעובד לשעבר שסבל ממצוקה. (ת.א. 2461/06, עב' 10075/06).

צרו איתנו קשר *5988