לא סופרים את עיר הכרמל

תושבי דלית אל-כרמל ועוספיה, בני העדה הדרוזית, המתפרנסים מתיירות, מרגישים היום כילדים חורגים לישראל. בסוף יולי נכללו ברשימת היישובים הזכאים לפיצוי על נזקי המלחמה, ורק כאשר תביעותיהם הושבו ריקם, הבינו כי הוצאו מהרשימה. לפיקוד העורף אין הסבר מדוע. תיירני העיר בדרך לבג"ץ > זיו קריסטל

הסיפור הבא הוא סיפור על עוול שנעשה בני לעדה הדרוזית, ונדמה כי הפעם נשבר כאן "שיא". שיא באטימות. עיר הכרמל, או בשמה המוכר יותר עוספיה ודלית אל כרמל, מוכרת למאות אלפי ישראלים כאטרקציה של סוף שבוע. השוק הצבעוני הוא מוקד משיכה מוכר המזמין טיולים, שיטוט וקניות.

המרחק בין בתיה הקיצוניים של עוספיה לאוניברסיטת חיפה אינו עולה על 3 ק"מ. השיתוק הכלכלי שאחז בחיפה בקיץ האחרון, פגע במידה שווה גם בדלית אל כרמל ובעוספיה. הפחד של אזרחי ישראל, לנוע בדרכי הצפון השפיע במישרין על העיר הדרוזית, שפרנסתה בנויה על תיירות. תחת מטר הקטיושות, נחלקה הארץ לשתיים. הדרך בואך חיפה, ועליה דלית אל כרמל ועוספיה, הפכה לארץ שוממת, גם אם הקטיושות פגעו "רק" מסביב (ואף דרומה יותר - באזור זיכרון יעקב וחדרה).

את רשות המסים כל זה לא מעניין. היא מסרבת להכליל את עיר הכרמל - דלית אל כרמל ועוספיה, ברשימת היישובים הזכאים לפיצויים על נזקיה הכלכליים של המלחמה. כך, בניגוד לחבריהם מחיפה ונשר, הגרים במרחק 5 דקות, לא יזכו בעלי העסקים בעיר הדרוזית לכל פיצוי שהוא.

קיץ הפוך

רו"ח עדואן עדואן מייצג קבוצה של כ-70 בעלי עסקים בעיר הדרוזית. "יש כאן שני ענפי תעסוקה גדולים", הוא אומר. "בעלי החנויות והמסעדות החיים מן התיירות הנכנסת. וקבוצה שנייה של תושבים, עצמאים, קבלני פיתוח ותשתית, שתעסוקתם בעיקר בחיפה ובצפון. אלה וגם אלה, הושבתו הקיץ מעבודתם וישבו בבית".

ענתר חלבי, מהדמויות הבולטות בעיר, יכול להעיד על כך ממקור ראשון. "אנחנו בעלי מסעדת 'אבו-ענתר' שבה 100 מקומות ישיבה, הפעילה 50 שנה. יש לנו עוד חמש חנויות בעיר: שתי חנויות למתנות, חנות פופ ונוי, חנות תכשיטי זהב וכסף ופלאפל-שווארמה. הקיץ לא הגיעו מבקרים לא מהמרכז ולא מהצפון, וגם לא מחו"ל - יש לנו קשר סדיר עם סוכנים שמביאים קבוצות לארץ".

"בנוסף, יש בבעלותנו מפעל שמעסיק 20 עובדות ומייצר תיקים, מפות, כריות בעבודת יד ואביזרי פולקלור שמשווקים לחנויות המזכרות בכל אתרי התיירות בארץ, בהם ירושלים, קומראן ועין גב. חלק מעובדות המפעל נשארו בבית ולא הגיעו לעבודה ולמרות זאת שילמתי להן משכורת מלאה. הייתי בטוח שאקבל פיצוי".

" עד כמה נפגעו ההכנסות בזמן המלחמה?

חלבי מפנה אותנו לרואה החשבון שלו, עדואן, ששולף את התיק ומדווח: "בחודש יוני עמד המחזור הכולל של העסקים על 297 אלף שקל. ביולי - 256 אלף שקל. באוגוסט - 142 אלף שקל ובספטמבר - 209 אלף".

יש לציין שהמלחמה פרצה ב-12 ביולי ונמשכה עד למחצית אוגוסט. הפגיעה במחזור באה לידי ביטוי בעיקר בחודש אוגוסט - ירידה של כ-50%, שאף היא לא מציגה את כל תמונת הנזק, שכן בקיץ 'נורמלי' הגרף הפוך, והמחזורים אמורים לגדול.

מחוץ ל"אזורי ההגבלה"

עמדת הרשויות, המסרבות להכיר בנזקי העיר, שמונה 26 אלף תושבים (87% דרוזים, ועשר משפחות יהודיות) מקוממת עוד יותר לאור הפרט הבא: ברשימת היישובים הזכאים לפיצוי על נזקי המלחמה כשפורסמה בסוף חודש יולי, נכללה עיר הכרמל. התושבים נשמו לרווחה, בידיעה שלא יופקרו על-ידי המדינה. כעבור עשרה ימים, החליט מי שהחליט ש"נפלה טעות", והעיר הדרוזית הוצאה מהרשימות. בעלי העסקים למדו על כך באיחור, כאשר תביעותיהם לפיצויים הושבו ריקם.

רשות המסים טוענת, שקביעותיה ביחס לזכאות לפיצויים התבססו על קביעותיה של מערכת הביטחון, והטעות הראשונית ברשימות נבעה מסימון שגוי על המפה. דוברת רשות המסים אומרת ש"הכרזות שר הביטחון שאושרו על-ידי הממשלה, הגדירו בצורה ברורה ומפורשת את האזורים אשר חל עליהם "מצב מיוחד בעורף". הכרזות אלו שימשו בסיס לקביעת "אזורי ההגבלה" אשר קבעו את הזכאות לפיצויים. נכון הדבר כי בתחילת הדרך נפלו מספר קטן של טעויות ברשימת הישובים הכלולים ב"אזורי ההגבלה" ועוספיה ודלית אל כרמל ומספר ישובים נוספים הופיעו ברשימת הזכאים לפיצויים. אולם, משהתגלתה הטעות, היא תוקנה מיד. מקור הטעות היה במפה שסומנה באופן שגוי ביחס למלל המגדיר את גבול "אזורי הגבלה". תיקון זה נעשה תוך ידיעה שלא ייתכן שנגרם נזק, הלכה למעשה, לבעל עסק, רק מהידיעה שלכאורה מגיע לו פיצוי במשך מספר ימים בודדים".

כך, בהינף יד, יוצרים רשימות, מבטלים רשימות, וקובעים שלא נגרם שום נזק. על אף פניית "גלובס" לפיקוד העורף, לא התקבלו עד לסגירת הגיליון, הנימוקים להוצאתה של עיר הכרמל ממפת אזורי "המצב המיוחד". כך או כך, יהיו אשר יהיו הנימוקים הביטחוניים, האם מפת הפיצויים הכלכליים צריכה להיות זהה למפה הביטחונית?

"הפיצוי הוא פיצוי על נזק כלכלי", מזכיר עדואן. "הוא נועד לפצות על אובדן הכנסה, ובשום אופן לא חופף את האזור הביטחוני. על-פי חוק הפיצויים גם אם העסק שלך בתל אביב, ואחד העובדים שלך הוא מחיפה, אתה זכאי לקבל פיצוי על היעדרותו".

גם שר הביטחון, עמיר פרץ, העומד במקרה בראש ועדת השרים למגזר הלא יהודי (אשר כונסה לראשונה רק בשבוע שעבר), סבור שהאוצר אינו צריך להשתמש בשיקולי הביטחון כעלה תאנה למדיניותו. "השיקולים למתן סיוע כלכלי לאוכלוסייה אינם חופפים בהכרח לשיקולים הביטחוניים", נמסר מלשכת שר הביטחון. "להכרזה על מצב מיוחד בעורף היתה משמעות המוגבלת לביטחון (מתן סמכויות לגורמי הביטחון לתת הנחיות מחייבות לאוכלוסייה). לפיכך, ככל שנגרמו נזקים כלכליים לישובים מחוץ למפת ההכרזה, הרי שבסמכות האוצר לשקול מתן פיצוי גם לישובים אלו".

אנחנו צברים

העיר הדרוזית היא כנראה הנפגעת העיקרית בעניין הפיצויים, אך היא לא לבד: בשבוע האחרון עתרו לבג"ץ בעלי חוות סוסים מקיבוץ בית אורן. לטענתם, גילו אף הם כי מפת אזורי ההגבלה שונתה רטרואקטיבית, והקיבוץ, הסמוך לעוספיה, לדלית אל כרמל ולחיפה, הוצא ממנה.

גם ראש עיריית הכרמל, אכרם חסון, שוקל לעתור לבג"ץ. הוא ממתין, לפני כן, לתשובות סופיות מכל הגורמים. "בינתיים מערכת הביטחון מפנה אותי לרשות המסים ורשות המסים מחזירה אותי למערכת הביטחון. כתבתי מכתבים לראש הממשלה, למנכ"ל משרדו, לשר הביטחון ולמנהל רשות המסים. קיבלתי תגובות מתחמקות ולא מכובדות.

"העיר שלנו היא עיר תיירותית, אין אצלנו תעשייה", אומר חסון. "10,000 מבקרים מגיעים כל שבת. עם ישראל אוהב את דלית אל כרמל ואנחנו מקבלים את האנשים נפלא, אבל בזמן המלחמה הכל נעצר. אני זוכר שהוזמנתי לדיון מיוחד של ועדת הכספים בחיפה, שהשתתפו בו גם נציגיו של רה"מ וג'קי מצא. עיר הכרמל קיבלה שם כבוד ובסוף מתברר שהכל ריק מתוכן.

"אתה מתחיל לחשוב, האם בגלל שאתה דרוזי, אז אתה לא בראש של אף אחד. אולי אנחנו יותר מדי מנומסים, או יותר מדי טובים? כולם אומרים, אתם אחים שלנו, אחים לנשק. אבל אנחנו אחים רק במלחמות ובחובות, לא כשזה מגיע לדברים אחרים. הדיבורים היפים כבר לא משפיעים עלינו, אנחנו צברים, לא הגוורדיה הישנה, ואנחנו מכירים את כל התירוצים במדינה. מתייחסים רק למי שיש לו מנדטים והרבה כוח. מי שמתעסק בכוחנות - הוא זה שזוכה".

המונולוג של חסון נעשה נרגש יותר מרגע לרגע: "אנחנו ומגדל העמק אותו מספר תושבים, והם מקבלים 7 מיליון שקל יותר מאיתנו מענקי איזון. תבדוק את הרווחה, תבדוק הכל. אנחנו עדה קטנה, ילדים טובים ומסורים ומטבענו לא עושים רעש. לכן מצפצפים עלינו.

"אני לא אדם קיצוני, אני איש ממסד 20 שנה. הייתי חבר מרכז ליכוד, ייצגתי את המדינה באירועים בעולם, אבל החבר'ה האלה מקלקלים הכל. לא משאירים לנו מקום לתקווה. למה אתם מחכים? שהדרוזים יסטו מהמסלול? שיבוא עזמי בשארה אחד כדי לייצג אותנו? אנחנו מחנכים את הילדים שלנו לשרת בגאווה.

"רק שלשום אירחתי בביה"ס התיכון את מפקד חיל הים. אמרתי לתלמידים, תתנדבו, תשרתו בסטי"לים, בצוללות. שיעור המשרתים בצבא אצל הדרוזים גבוה ב-5% מאשר אצל היהודים, והמדינה תוקעת לנו סכין בגב. כמה זמן זה יחזיק מעמד? הצעירים האלה הם צעירים חכמים. יום אחד הם יקומו ויצפצפו עלינו, ועל כל הממסד ביחד". "