נציבת תלונות הציבור על שופטים, השופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן, קוראת לשופטים שלא להסכים לעיין אוטומטית בחומר מודיעיני סודי שמגיש שב"ס, כשהם דנים בעתירות שמגישים האסירים. לדבריה, יש לקבל את הסכמתו של האסיר לעיין בחומר.
בעקבות תלונה שהתקבלה בנציבות, כתבה שטרסברג-כהן חוות דעת עקרונית, בה ציינה כי שיטת המשפט בישראל מחייבת לגלות לנאשם בהליך פלילי את כל החומר שנאסף בחקירה נגדו, כולל חומר מודיעיני. זאת, כחלק ממימוש זכותו להליך שיפוטי הוגן, שהוא לא רק אינטרס של הפרט אלא גם של הכלל.
לדברי הנציבה, כלל זה חל, בשינויים המתחייבים כמובן, גם בעתירות שמגישים אסירים נגד זכויות שלטענתם נשללו מהם, כאשר השב"ס מסתמך על חומר מודיעיני בהחלטתו לשלול את הזכויות מהאסיר.
"מצד אחד", קבעה הנציבה, עומד "האינטרס הציבורי שבשמירה על סודיות המידע", הנובע בין היתר מהצורך להבטיח את אלמוניותם של מוסרי ידיעות למשטרה, שיימנעו מלעשות כן אם יידעו שהם ייחשפו בפני האסיר העותר.
"מצד אחר", הוסיפה, עומד "האינטרס של העותר בגילוי המידע המודיעיני, על-מנת שיוכל לתקוף את החלטת הרשות ולהתייחס עניינית למידע המונח בבסיס ההחלטה".
במסגרת האיזון בין השניים, קבע בג"ץ בעבר שבית המשפט רשאי לעיין במידע הסודי, מבלי להעבירו לעותר, ובלבד שניתנה הסכמת העותר לכך. אם העותר אינו מסכים, על השב"ס להשיג תעודת חיסיון, ואם לא תצליח, החומר לא יהא חסוי.
גם אם ניתנה תעודת חיסיון, קובעת הנציבה, "אין בית המשפט רשאי להסתמך על המידע החסוי שלא גולה לעותר, אלא בהסכמתו". ואולם, במצב כזה, אי-הסכמת העותר תפעל לרעתו, במובן זה שבהיעדרה תחול על החלטת הרשות המינהלית חזקת החוקיות, שמשמעה שנקודת ההנחה היא שהרשות קיבלה החלטתה כדין ומי שמבקש להפריך חזקה זו, הנטל רובץ עליו.
"בעתירות אסירים", סיכמה הנציבה, "יש לתת את הדעת לצורך בקבלת הסכמת העותר לעיון בחומר סודי, בין אם הוצאה לגביו תעודת חיסיון ובין אם לאו, ולתוצאות אי-הסכמת העותר, לפי שיקול דעת בית המשפט".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
