ביניש ומזוז, אל תפריעו

יותר מפעם אחת, מאז תחילת משפטו של השר-לשעבר חיים רמון, המואשם בביצוע מעשה מגונה בחיילת צעירה, פרסמנו כאן מעין קריאה לעיתונאים וליח"צנים לחדול ממלאכת ה"ספינים" ולהניח לבית המשפט לבצע את מלאכתו. הצענו לעיתונאים שלא להישים עצמם שופטים. ביקרנו את מה שנראה כניסיונות של גורמים כאלה ואחרים להשפיע על דעותיהם של השופטים היושבים לדין במשפט רמון. באותה העת היה מדובר בגורמים, שנראה היה שמטרתם לסייע בזיכויו של רמון. אלה הרבו מלל בנוגע ללהט הרב, שגילו חוקרי המשטרה ואנשי הפרקליטות "להשחיל" את רמון, והכול בגלל "רק נשיקה", שהוא הדביק לשפתיה של "חיילת מפלרטטת".

מאז המשיך המשפט להתנהל, העיתונאים דיווחו, ונראה היה שגם היח"צנים הורידו פרופיל. עדי התביעה ועדי ההגנה עלו אל דוכן העדים. העדויות נשמעו. הראיות הוצגו. תם שלב ההוכחות. שלשום התקיים שלב הסיכומים. זה השלב האחרון, שבו נוטלים התביעה וההגנה חלק פעיל. זה השלב, שבו כל אחד מהם מנסה לשכנע את ביהמ"ש, כי בבואו לשלב בין הראיות לבין הדין, אין לו אלא להרשיע (כשהמסכמת היא התביעה) או לזכות (כשהמסכמת היא ההגנה) את רמון. לאחר שלב זה, נותר לבית המשפט לשבת על המדוכה, לנתח את הראיות, להעמיק בדין, ולקבוע אם רמון זכאי או אשם. עתה על בית המשפט לחרוץ את דינו של רמון.

גם בשלב זה יש להעניק לבית המשפט את אותה אפשרות לבצע את מלאכתו ללא ניסיונות השפעה חיצוניים. ונשאלת השאלה מה חשבו להם שניים מהבכירים ביותר במערכת אכיפת החוק בישראל, שהתירו את חרצובות לשונותיהם דווקא עתה. המדובר בנשיאה הטריה של בית המשפט העליון, דורית ביניש, וביועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. זו ראתה לשאת דברים טעונים במושב של לשכת עורכי הדין, שנערך בסוף השבוע האחרון ושעסק בהטרדות מיניות. זה ראה להתבטא אתמול בפני ועדת החוקה של הכנסת.

אין כמעט ספק בכך, שביניש לא התכוונה, לפחות לא במודע, להשפיע בדבריה על הכרעת הדין במשפט רמון. עם זאת, מנשיאת בית המשפט העליון ניתן לצפות לזהירות יתירה בכאלה. ניתן לצפות ממנה לשקול את כל ההשלכות האפשריות של דברים, שהיא נושאת בפומבי, לרבות את הדרך, שבה עלולים דבריה להתפרש על-ידי גורמים כאלה ואחרים. כך במיוחד כשמדובר בדברים, שלפי דיווחו של העיתונאי נועם שרביט, נאמרו במהלך דיון, שלכל אורכו ריחפה בחללו של האולם רוחו של משפט רמון. שרביט ציטט דברים, שנאמרו באותו המושב על-ידי אנשים שונים, אשר התייחסו - מי במרומז ומי באופן מפורש יותר - אל פרשת ה"רק נשיקה" של רמון. כה ברור היה, שהדברים מתייחסים למשפט רמון, עד כי חלק מן הנואמים ראו להדגיש, כי הם אינם מתייחסים לעניין אקטואלי זה או אחר. על-פי אותו הדיווח, תקפה העיתונאית בילי מוסקונה-לרמן את אלה, שמפחיתים בחשיבותה של "רק נשיקה", מצד אחד, ונציג פרקליטות המדינה הגן, ולו במרומז, על החלטתו של מזוז להעמיד את רמון לדין. ובכלל, אקט הנשיקה (שמא "רק נשיקה") כיכב באותו המושב.

ואם כך, האם נכון נהגה ביניש, שעה שבתגובה להערה שהופנתה מן הקהל על-ידי פרקליטת מחוז תל-אביב לשעבר, מרים רוזנטל, ושלפיה התביעה אינה מיישמת את חוק הטרדות מיניות כהלכה "בעיקר בדברים שאנו לא יודעים לשים עליהם את האצבע כמו נשיקה" (שוב נשיקה), היא ביקשה לעלות אל הדוכן ולהגיב על הדברים? רוזנטל "הוציאה מכליה את הנשיאה ביניש", דיווח שרביט. האם לא מוטב היה לה, לביניש, להבליג ולדחות להזדמנות אחרת את הבעת עמדתה בנוגע לאופן יישומו של החוק למניעת הטרדה מינית? תמיהות אלה מתחזקות לאור זאת שביניש (כן, גם היא) טרחה להדגיש, כי אין לקשור את דבריה "עם אקטואליה ועם דברים לא קשורים", וכי "האקטואליה" אינה עוסקת בעבירה של הטרדה מינית (האם היא התכוונה למשפט רמון, בו הוא מואשם בביצוע מעשה מגונה?)

ובכל זאת, ועל אף הקפדתה של הנשיאה להדגיש, שדבריה אינם מכוונים למשפט רמון, נשאלת השאלה אם את זהירותה המופלגת לא היה עליה ליישם באופן שונה. כיצד היה על פרקליטת המדינה לשעבר לצפות שהציבור (ואולי גם כל אחד מן השופטים, היושבים לדין במשפט רמון) יפרש את דבריה, שלפיהם "החברה מאוד גברית עם אתוס צבאי"? ומה בנוגע להבעת האמון מצדה בפרקליטות, שהובילה אותה לפסול אפשרות ש"מישהו בתביעה ישתגע" ויעמיד לדין על מחמאות גרידא. היא אפילו סיפרה בזעזוע אודות זיכויו בערכאה הראשונה של עובד מדינה, ש"שם יד" על פקידה במשרד ממשלתי, ואמרה ש"זו הטרדה, אולי זה גובל במעשה מגונה". לצד אלה היא ראתה להדגיש, כי רוב פסקי הדין של בית המשפט העליון בנושא הטרדות מיניות נכתבו על-ידיה.

את הנחיותיו לשופטי המדינה, בעניינים שאינם ענייני נוהל פנימיים של בית המשפט, מוסמך נשיא ביהמ"ש העליון לקבוע אך ורק בהחלטות, היוצאות תחת ידיו במסגרת דיון בתיק משפטי כלשהו. כך גם בנוגע לשאלה כיצד יש ליישם את החוק למניעת הטרדה מינית והאם יש להחמיר או להקל בדינו של מי ש"שם יד" או שהעניק "רק נשיקה". יכול שחוסר ניסיונה של הנשיאה הטרייה הוביל אותה לנהוג בחוסר זהירות. ומזוז? האם בדבריו בפני ועדת החוקה של הכנסת, אתמול, אף הוא לא נתכוון להשפיע על הכרעת הדין במשפט רמון? האם בכך שתקף את "המסע הציבורי בעד רמון" גם הוא לא נקט ב"ספין", כחודש לפני חריצת הדין? מזוז הוא שהחליט על הגשת כתב האישום נגד רמון. האם לא מוטב היה לו היה ממתין עוד כחודש ימים בטרם יתבטא כפי שהתבטא מחוץ לכותלי בית המשפט?

ככל שניתן היה להתייחס בסלחנות מסוימת להתנהלותם של עיתונאים ושל יח"צנים כאלה ואחרים, הרי זו הולכת ופוחתת כשמדובר בהתבטאויות של שניים בכירים כל כך בזמן רגיש כל כך. גם לעברם יש להפנות את הקריאה: הניחו לבית המשפט לבצע את תפקידו. אל תפריעו.