עקב האכילס של איראן: סימני מצוקה בתעשיית הנפט והגז של הרפובליקה האיסלאמית

העוצמה הפוליטית של כוהני הדת בטהראן שואבת את חיותה, במידה רבה, מאוקיינוס הנפט שקבור מתחת לאדמת איראן. זה מקור התרומות לחיזבאללה ולחמאס, לפרוייקט ההצטיידות בנשק גרעיני, לתכניות הפיתוח של טילים ארוכי טווח ולסובסידות של מוצריים בסיסיים. אבל יש סימנים שמסד הנפט האיראני אינו איתן כל כך ושהתואם בין ביטויי הכוחנות האיראנית לבין גיבויים הכלכלי רחוק מלהיות מושלם.

כתבה בגיליון החדש של ביזנסוויק חושפת עקב אכילס מפתיע של כלכלת איראן: תעשיית הנפט והגז שלה, עמוד השדרה של המשק הלאומי, מגלה סימנים של מצוקה חמורה. בעוד שצריכת האנרגיה המקומית מרקיעה לשחקים, מתקשה איראן להפיק כמויות מספיקות של נפט וגז ליצוא.

אם שלטונות איראן לא ישנו מהיסוד את מדיניות האנרגיה הממלכתית, יתחיל להידלדל מקור ההכנסה העיקרי של המדינה והבסיס למעמדה הגיאופוליטי החזק, כותב השבועון.

"היצוא נטו של נפט הגולמי מאיראן עלול לרדת לאפס בתוך עשר שנים", אומר סעיד רחים, אנליסט ב-PFC אנרג'י, חברת יעוץ בוושינגטון. "חברת הנפט הלאומית של איראן עלולה למצוא שאפילו קיום הסטטוס-קוו הוא אתגר שילך ויגדל".

בספטמבר הזהיר שר הנפט של איראן, קאזם ואזירי-חמאנה, כי אם לא יהיו השקעות חדשות בתשתיות הנפט, תפחת תפוקת שדות הנפט של איראן ב-13% בשנה, כפליים מאומדן אנליסטים מחוץ לאיראן.

העובדה שלאיראן יש משאבים אדירים של נפט וגז אינה שנויה במחלוקת. רזרבות הנפט שלה נאמדות ב-137 מיליארד חביות. רק במדבריות סעודיה קבור נפט רב יותר. כמויות הגז הטבעי של איראן נופלות רק מאלה של רוסיה. הבעיה היא, איך להעלות את האוצרות האלה אל מעל לפני האדמה. איראן הפיקה רק 3.9 מיליון חביות נפט ביום מאז תחילת 2006, כ-5% מתחת למכסה המוסכמת של אופ"ק, בגלל עיכובים במימוש פרוייקטים חדשים ומחסור בכוח אדם בעל מיומנויות טכנולוגיות. להשוואה: ב-1974, חמש שנים לפני ההפיכה האיסלמית של חומיייני, שאבה איראן 6.1 מיליון חביות ביום.

משבר האנרגיה שמתחיל לאיים על איראן נובע משנים רבות של הזנחה והעדר השקעות בתשתיות, לדברי ביזנסוויק. כ-60% מתפוקת הנפט של איראן נובעת משדות נפט בני 50 שנה ומעלה. כמו מדינות מפיקות נפט אחרות, כוונצואלה ומקסיקו, רואה הממשלה בטהראן בתעשיית הנפט פרה חולבת, שהכנסותיה משמשות למימון תכניות סוציאליות. רק שלושה מיליארד דולר בשנה מופנים להשקעות בתשתיות, פחות משליש ממה שנחוץ כדי להחזיר את תפוקת הנפט למסלול צמיחה.

מדיניות ממלכתית, שמעודדת ביקושים פנימיים לאנרגיה, מגבירה את הלחץ על תעשיית הנפט. מחיר הבנזין נקבע לכ-8.7 סנט לליטר, והדבר תרם לצמיחה שנתית של יותר מ-10% בצריכת דלק, לפי נתוני PFC. הצימאון לבנזין גדול בהרבה מנפח התפוקה של בתי הזיקוק המקומיים. לא מפליא אפוא שאיראן תייבא השנה בנזין בשווי חמישה מיליארד דולר, כ-40% מהצריכה המקומית.

הממשלה מתכננת להקים בתי-זיקוק חדשים, שיגדילו את תפוקת הבנזין ב-60%, אך אם לא יועלו מחירי הבנזין, המשמעות של הקמת המתקנים החדשים תהיה הגדלת הצריכה.

הצטמקות ההכנסות מנפט תציב בעיה קשה לפני הנשיא מחמוד אחמדיניג'אד. התמיכה החזקה שמעניקות לו שכבות רחבות נובעת ממדיניות של פיזור מענקים מכספי האוצר. תקציב ההוצאות הציבוריות באיראן עלה השנה ב-21% לרמה של 213 מיליארד דולר: מסיוע לאזורים כפריים ועד מתן הלוואות לבני-זוג שאך זה נישאו. אם מגזר הנפט לא יחלים, ההוצאות הציבוריות יפרצו את מסגרת התקציב הלאומי ואז כמובן יגיח שד האינפלציה מהבקבוק.

איראן זקוקה נואשות להשקעות זרות במתקני הנפט שלה, אך באחרונה יבש מקור ההשקעות האלה בגלל חשש של חברות אנרגיה רב-לאומיות ממתקפה אמריקנית על איראן ומורת רוח ממדיניות היד הקמוצה של האיראנים במו"מ עם משקיעים זרים. האמברגו האמריקני על איראן כמובן אינו עוזר.

כמה אנליסטים סבורים, שאיראן תצליח לשקם את תעשיית הנפט שלה, אך לא מן הנמנע שבעתיד הלא רחוק היא תמצא את עצמה במחנה אחד עם מדינות המערב שזועמות על המחירים הגבוהים של דלק מיובא.