יו, אני מתעלפת!

התעלפות יכולה לנבוע מכמה גורמים, שקשורים בעיקר בהפרעה לקצב הלב או לאספקה של חמצן ודם למוח. כדי שהמוח יהיה בהכרה, הלב חייב כל הזמן להזרים אליו דם, כשההזרמה היא נגד כוח הכבידה. העילפון הוא בעצם מנגנון אבולוציוני שפועל על העיקרון הבא: אם הלב אינו מצליח להביא דם למוח נגד הגרוויטציה, נגרום למוח להיות באותו קו כמו הלב, ונקל עליו את המלאכה. זאת, על ידי נפילה. באותו זמן גם חוסכים למוח חמצן, כי שמים אותו על מצב של "סטנד-ביי", בו הוא מנצל רק את החמצן הדרוש לו להישרדות ברמה מינימלית.

ישנן סיבות רבות שבגללן המוח יכול שלא לקבל מספיק דם. המקרים החמורים הם כאשר מדממים ולחץ הדם יורד בשל כך. עוד מקרה חמור הוא התקף לב או הפרעת קצב לב. גידול סרטני במוח יכול לעתים לגרום לאובדן הכרה, כשהוא לוחץ ללא צורך על מרכזים חיוניים שמגיבים בהתעלפות או כשהוא מפריע לזרימת הדם. לעתים לחץ הדם יכול לרדת בגלל זיהום חמור בחיידקים (מצב המכונה "אלח דם" או "ספסיס" בלעז). מחסור בחמצן כמובן יגרום גם הוא להתעלפות. דוגמה לכך ראינו לאחרונה כשדווח בעיתונות על ילד אשר נמנע מלנשום זמן רב בהשראת תוכניתו של אורי גלר, ובסופו של דבר התעלף ונחבל בראשו. גם התייבשות יכולה לגרום להתעלפות שכן אובדן הנוזלים מן הדם גורם לנפח הדם לרדת וללחץ הדם לצלול בהתאם.

אולם, הסוג הנפוץ ביותר של התעלפות, האחראי על כ-80% ממקרי ההתעלפות הפתאומית ללא טראומה ידועה, הוא זה המכונה סינקופה וגאלית (Vasovagal syncope). זו ההתעלפות המאפיינת את המתעלפים הסדרתיים שאינם סובלים בהכרח מלחץ דם נמוך ביום יום, והוא המצב הרפואי בו אנחנו מעוניינים לדון בכתבה זו. זוהי ההתעלפות ה"יומיומית", שאינה נגרמת בגלל טראומה חיצונית. האדם יתעורר ממנה פחות או יותר בריא ושלם, אלא אם כן נחבל במהלך הנפילה. כ-0.5% מהאוכלוסייה בעולם המערבי סובלים מן הבעיה בדרגה זו או אחרת.

התעלפות מסוג זה נובעת מכך שגרעין מסוים במוח מגורה באופן מוטעה, ושולח לגוף הוראה לא נכונה לעבור למצב של מנוחה. מערכת הבקרה הלא-רצונית של הגוף מורכבת למעשה משתי תתי-מערכות - המערכת הסימפטטית והפרה-סימפטטית. המערכת הפרה-סימפטטית היא זו ששולחת אותות הרגעה לגוף, וניתן לראות אותה בתור דוושת הבלימה של הגוף ("ברקס"), בעוד המערכת הסימפטטית היא זו ששולחת לגוף אותות להיות דרוך ומוכן לפעולה ולתנועה, וניתן לראות אותה בתור דוושת התאוצה ("גז"). כשהמוח נותן אות להפעיל את המערכת הפרה-סימפטטית (דרך "העצב התועה" שנקרא בלעז עצב הוואגוס), הגוף בעצם נכנס למצב של שימור אנרגיה: חלה הרפיה של השרירים, קצב הלב יורד והנשימה הופכת איטית יותר. כשהמוח נותן אות להפעיל את המערכת הסימפטטית, הגוף נדרך, השרירים מתכווצים, הנשימה מואצת וקצב הלב עולה.

"סינקופה וגאלית" מתרחשת, כאמור, כאשר המוח נותן סימן מוטעה לגוף להפעיל מיד ובמלוא העוצמה את ה"ברקס" ולעצור את ה"גז". התוצאה היא ירידה מהירה בקצב הלב ובלחץ הדם, המתרחשת למרות שהאדם הולך או עומד, מה שמוביל כמובן להתעלפות.

הגורמים המגרים את התגובה המוטעה הזו יכולים להיות רבים: מראה של דם, שיעול חזק מדי, תגובה רגשית עוצמתית, הימצאות בתנאים של חום רב לאורך זמן, בליעה "חזקה", כאב חד, הקאה ועוד. עד היום לא ברור עדיין מהו ההיגיון, אבולוציוני או אחר, שגורם למוח לפרש אותם גורמים כסימנים לכך שהגיע הזמן לעבור למצב כבוי.

בדרך כלל, מי שסובל מסינקופה וגאלית, מתחיל להתעלף כבר בגיל ילדות וממשיך גם כמבוגר. אם התחלתם להתעלף סדרתית רק כמבוגרים, הדאגה היא גדולה יותר כי ייתכן שמדובר בצרה אחרת, חמורה יותר. האבחון של סיבת ההתעלפות שנראית לכאורה ללא סיבה, הוא אחת מהאבחנות הקשות ביותר עבור רופא. בדרך כלל קודם תעברו מבחנים במטרה לשלול את הסיבות המסוכנות ביותר להתעלפות - הפרעת קצב לב, מחלת כלי דם, גידול, אנמיה חמורה ועוד. כמו כן בדרך כלל ינסה הרופא לאבחן האם אתם סובלים מהפרעת חרדה.

בכל מקרה של התעלפות שעדיין לא אובחנה כלא-מזיקה, כדאי לגשת לרופא. במיוחד כדאי לבדוק כאשר קיים אחד או יותר מהמצבים הבאים: עלייה בתדירות ההתעלפויות, אם הן הגיעו יחד עם עלייה בלחץ הדם, בבעיות לב או עם סכרת, אם הן הופיעו לראשונה בגיל 50 ומעלה, אם ההתעלפות אינה מלווה בסימנים מקדימים, אם התחלתם להתעלף אחרי שהתחלתם לקחת תרופה חדשה, אם ההתעלפות מלווה בקשיי נשימה לפני או אחרי, או אם נדרשו יותר מכמה שניות לחזור להכרה. מומלץ להגיע לבית החולים כשאתם מצוידים ביומן ובו תיאור של התקפי ההתעלפות שלכם: האם הייתם עייפים לפני ומה אכלתם לפני ההתעלפות, מה עשיתם לפני ההתעלפות, האם הרגשתם סימנים מקדימים וכמה זמן בערך עבר בין הסימן להתעלפות עצמה ואם זו אינה הפעם הראשונה - מה היה סדר הייתה התדירות של ההתעלפויות.

אם אחרי ההתעלפות אתם סובלים מקשיים בדיבור או בתנועה של אחת הגפיים - הגיעו לבית החולים במהירות האפשרית כי ייתכן שעברתם שבץ.

אדם יכול לדעת שהוא עומד להתעלף לפי הסימנים הבאים: הוא מחוויר (ומבחינה סובייקטיבית - מרגיש את הדם אוזל מפניו), חש חולשה, סחרחורת, הראייה מיטשטשת ונדמה שהעולם הולך ומתרחק, האוזניים מצלצלות והנשימה נעשית מהירה יותר. לפעמים לפני ההתעלפות מופיעים רק חלק מן הסימפטומים הללו, ולעתים התהליך הוא כה מהיר שאולי לא תבחינו בו בכלל.

מה צריך לעשות כדי לחזור להכרה? אם אכן מדובר בתופעה וגאלית ולא בהתעלפות מסיבה חמורה יותר, ההכרה תחזור מעצמה. אין באמת צורך לדחוף למעולף מלחי הרחה מתחת לאף, לשפוך מים או לסתור לאדם. ניתן להשכיבו במקום נוח ולשחרר כל בגד היוצר לחץ ורצוי להגביה את הרגליים. אם האדם אינו חוזר להכרה תוך דקה או שתיים, יש להזמין אמבולנס.

הגירוי בגרעין המוח נמשך מספר דקות ולכן אדם שהתעלף פעם אחת וניסה לקום, עלול מייד להתעלף שוב או להרגיש חולשה. לכן מומלץ לא לקום מייד אחרי ההתעלפות.

אם אתם בטוחים למדי שההתעלפות היא ממקור וגאלי ולא מאחד המקורות המסוכנים שציינו לעיל, למעשה אין סכנה בדבר. החשש היחיד הוא מן הנפילה עצמה. לעתים ימליץ הרופא על התעמלות שתשפר את זרימת הדם ברגליים כדי למנוע מהדם להצטבר בהם, לעתים ימליץ על גרבי לחץ ובמקרים נדירים - על תרופות בשם חוסמי בטא, הידועות דווקא כמורידות לחץ דם, אך במקרה שלנו גם מתערבות במנגנון דרכו שולט המוח במערכת הווגאלית, ומונע מהגירוי החיצוני ליצור גירוי פנימי שאומר לגוף "שים ברקס".

אם יש סימנים מקדימים לפני ההתעלפות, תוכלו למהר לשבת או אפילו לשכב, להוריד את הראש מטה ולהרים את הרגליים מעלה - הפעולות הללו יביאו את הדם חזרה למוח על אפו ועל חמתו. ניתן גם לעמוד ברגליים משוכלות ולחוצות זו כלפי זו, באופן המונע מן הדם לזרום מטה ולהצטבר בשוקיים ובכפות הרגליים, אך הדרך של שכיבה או ישיבה בטוחה יותר. אם אתם נוטים להתעלפויות, השתדלו ביום יום לשתות הרבה מים ולאכול מסודר (זה מגביר את לחץ הדם) וכן הימנעו ממגע עם גורמים שאתם יודעים שמביאים אתכם להתעלף, למשל מראה של דם. "

יועץ למדור: ד"ר אבי וינר, מנהל המכון לרפואה תעסוקתית וסביבתית במרכז הרפואי רמב"ם