אין קול ואין עונה

איבוד הקול, באופן זמני או קבוע, אינו דבר שקורה רק לזמרות אופרה. כולנו עלולים לאבד את הקול מפעם לפעם. ישנו מגוון של סיבות שיכולות להוביל לאיבוד הקול - כאלה שתלויות בנו, כמו שימוש יתר בקול, שימוש לא נכון, שיעול, עישון או שאיפה של מזהמים; וכאלה שאינן קשורות בנו, כמו דלקת במיתרי הקול, חלילה וחס גידול על גבי מיתרי הקול, או טראומה לאזור הגרון ולמיתרים.

בדרך כלל צרידות או אובדן הקול הם מטרדים לא רציניים, שיעברו במלואם במשך הזמן. אולם, לעתים אובדן הקול או הצרידות נמשכים זמן רב ומפריעים לאורח החיים התקין של הסובלים מהם. לפעמים, צרידות יכולה להיות סימן למחלה חמורה יותר ולכן אין להתעלם ממנה אם היא מגיעה ללא סיבה או נמשכת יותר מדי זמן.

הקול מופק מן הגרון באמצעות רעד בתוך הגרון של מיתרי הקול - שני שרירים מתוחים העומדים אחד ליד השני מתחת ללשון ומעל קנה הנשימה. כשאוויר עובר דרך המיתרים הללו, הם רועדים בתדירות מסוימת וכך נוצר קול. בחלק מן המאפיינים של הקול שלנו אנחנו שולטים - ביכולתנו להגביר אותו על ידי העברת אוויר רב יותר, או להנמיכו על ידי העברת פחות אוויר דרך המיתרים. כמו כן, אנחנו יכולים להגביה או להנמיך אותו או באמצעות שינוי אורך מיתרי הקול על ידי מתיחה או כיווץ שלהם. פעילות זו של מתיחה או כיווץ מתאפשרת הודות לתזוזה של רקמה סחוסית המחוברת לקצה השריר שהוא מיתר הקול.

ישנן איכויות של הקול שלנו, אשר מבדילות בינו לבין קולות של אנשים אחרים, שאינן תלויות בנו, אלא בעובי הבסיסי של מיתרי הקול, במיקום המדויק שלהם וכן בגודלם וצורתם של החללים דרכם זורם האוויר החוצה - הגרון עצמו, תעלות האף והפה.

שפעת? זה מדליק אותי!

כשמשתמשים בקול לעתים תדירות מדי, או מתאמצים מדי כדי ליצור קול רם או בעל איכות מסוימת מאוד, יכול להיווצר לחץ על אותה רקמה סחוסית האחראית על המתיחה והכיווץ ועם הזמן תיווצר שלפוחית על מיתרי הקול, בדרך כלל באופן סימטרי על גבי שני המיתרים. הדבר דומה לשלפוחית הנוצרת כתוצאה מהלחץ של נעל על הרגל. התסמין של מצב זה הוא בדרך כלל קול שנשמע צרוד - כלומר נשמע שמעבר האוויר דרך הגרון אינו אחיד, מפני שאכן כך הוא המצב. בדרך כלל הקול יישמע גם נמוך מהרגיל, כי מיתר הקול אינו יכול להימתח כראוי. מלבד שלפוחיות של לחץ, יכולות להיווצר שלפוחיות או גידולים אחרים כתוצאה מעישון, צרבת (שהיא עלייה של חומצה מן הקיבה אל הגרון) או ירידה בפעילות בלוטת התריס. גורמים אלו יוצרים גירוי של מיתר הקול וכך נוצרת השלפוחית, בדרך כלל רק על מיתר קול אחד.

צרבת יכולה לגרום גם לכיבים קטנים על גבי מיתרי הקול (החומצה למעשה מעכלת מעט מן המיתר). חשוב לדעת כי צרבת יכולה לגרום לבעיות במיתרי הקול גם אם אין לה כל סימפטום אחר. ניתן לאבחן את כמות החומצה הנפלטת לתוך הגרון אצל רופא, וכך לאתר או לשלול בעיה זו.

כיבים קטנים במיתרי הקול יכולים להיגרם גם מחיכוך של המיתרים זה בזה, בדרך כלל אצל מי שמתאמצים מדי כשהם מנסים להפיק צליל. הסובלים מבעיה זו של הקול מתלוננים בדרך כלל כי הגרון שלהם כואב, כי הקול נוטה להיעלם בקלות וכי הם מתעייפים מהר מדיבור או משימוש אחר בקולם.

כאמור, צרידות מופיעה לפעמים בגלל דלקת של מיתרי הקול שאינה קשורה בשימוש יתר. דלקת כזו, שמקורה בהצטננות, שפעת, דלקת הברונכים ("ברונכיטיס"), זיהום בחיידקים (סטרפטוקוקים) וכדומה, יכולה לגרום להתנפחות של מיתרי הקול באופן שמפריע לזרימת האוויר סביב מיתרי הקול או מונע לחלוטין את זרימתו. התנודה של המיתרים המעובים נשמעת אחרת משל המיתרים ביום רגיל, בדרך כלל מדובר בקול עבה וצרוד יותר.

סיבה נדירה נוספת לבעיות במיתרי הקול היא שיתוק חלקי או מלא של מיתרי הקול, שהם בעצם שרירים. שיתוק כזה מופיע בדרך כלל רק אצל חולים במחלת ניוון שרירים כללית, או מי שהגרון שלהם נפגע בתאונה כלשהי או בניתוח באזור הגרון או כחלק מאירוע מוחי. לעתים רחוקות, נוצר שיתוק כזה בלי קשר למחלה אחרת, מסיבה לא ידועה.

תרופות שונות עלולות להשפיע על מצב הקול. ישנן תרופות המייבשות את הגרון ומונעות רעידה כהלכה. אלה הן תרופות משתנות, תרופות הפוגעות בייצור ליחה בגרון, תרופות אנטי דיכאוניות מסוימות שתופעות הלוואי שלהם היא ייבוש הפה, אנטי-היסטמינים (נגד אלרגיות) ואנטי-כולינרגים (נגד אסטמה) וכן חלק מהתרופות להורדת לחץ דם.

תרופות אחרות פועלות דווקא הפוך - גורמות לצבירת נוזלים והתעבות של מיתרי הקול. כאלה הן גלולות נגד היריון, טיפול באסטרוגן אחרי גיל הבלות ותרופות לטיפול במחסור בתירואיד. תרופות להורדת לחץ דם ממשפחת "מעכבי ACE" עלולות לגרום לכחכוח יתר וכך לפגיעה במיתרי הקול. תרופות מדללות דם עלולות לגרום לעלייה בסיכון להיווצרות פוליפים או התפרצויות של כלי דם על גבי מיתרי הקול. תמיד מומלץ להפנות את תשומת ליבו של רופא לתרופות שאתם לוקחים כשאתם מגיעים לאבחון. גם תרופות המוגדרות כטבעיות הן לא תמיד נטולות תופעות לוואי ויש להתייחס גם אליהן באבחון. כך למשל, ויטמין C במינון גובה עלול לגרום לצרידות. אם נוטלים אותו תוך כדי מחלה דלקתית, קל להתבלבל בין ההשפעות.

אם אתם מוצאים את עצמכם צרודים לפתע, ואתם משערים שהצרידות נובעת משימוש יתר או שימוש מאומץ מידי בקול, נסו לנוח קצת ולתת לשלפוחיות או לכיבים להירפא מעצמם. אם הבעיה נעלמת וחוזרת על עצמה, מומלץ להיוועץ ברופא. אף שצרידות והתעייפות מהירה של הקול הם כמעט תמיד סימנים לשימוש לא נכון, לעתים נדירות הם יכולים לאותת על גידול סרטני על גבי מיתרי הקול. לכן כה חשוב הביקור אצל הרופא. סרטן של מיתרי הקול הוא אופייני יותר למעשנים.

מה ניתן לעשות כדי לטפל בצרידות או אובדן הקול שנובעים מהסיבות הנפוצות יותר? אם הוגדר כי הבעיה היא שימוש יתר או משימוש לא נכון בקול, עשוי הרופא לשלוח אתכם לקלינאי תקשורת שילמד אתכם להשתמש בקול בצורה פחות מאמצת. דיבור מאומץ יכול להיות קשור בנשימה לא נכונה, כשהאוויר נכנס ויוצא עד רמת הגרון בלבד, במקום שליצירת הקול תתלווה נשימה עמוקה, פנימה עד קצה הריאות וחזרה החוצה מתוכן. כמו כן, אדם המדבר בטון שאינו טבעי לו - למשל מנסה להציג קול גבוה או נמוך ממה שייעד לו הטבע - יוצר עומס מיותר על מיתרי הקול שלו. גורם אחר, שרובנו לא מודעים אליו הוא דיבור בטלפון תוך החזקתו באמצעות האוזן והכתף, בהטיה של הראש. הדבר גורם ללחץ מיותר על צד אחד של מיתרי הקול, וכשמדברים תוך כדי כך המצב אף מחמיר.

ישנם מקצועות בהם לא ניתן להימנע משימוש יתר בקול כמו למשל הוראה, בידור או מכירות. בהנחה שאין אפשרות להפחית בדיבור או להיעזר ברמקול, ניתן ללמוד כיצד להשתמש במיתרי הקול כך שייפגעו כמה שפחות. לילדים קשה יותר להתמיד בלימוד שיטות חדשות לשימוש בקול אצל קלינאי תקשורת, אך לעתים קרובות בעיות הצרידות עוברות אצלם עם ההתבגרות, עת נסיבות סביבתיות משפיעות עליהם לדבר בקול חלש יותר וגם הגרון משנה צורה והופך את המשימה לקלה יותר.

אם מקור הבעיה הוא דלקת, הטיפול הוא בדלקת עצמה. אם הדלקת היא ממקור חיידקי, הטיפול יהיה באנטיביוטיקה. אם מקורה הוא נגיפי (ויראלי), הטיפול הוא בנוגדי דלקת ובמנוחה, ואם הדלקת נובעת מאלרגיה הטיפול יהיה בתרופות נוגדות אלרגיה. כאמור, אחרי הטיפול בדלקת יידרשו למיתרי הקול בדרך כלל עוד כמה ימי מנוחה. בתקופת המחלה מומלץ להמעיט בדיבור כדי למנוע מצב שבו המיתרים הנפוחים יפעילו לחץ זה על זה או על הרקמה הסחוסים האחראית למתיחתם, באופן שייצור את השלפוחיות שתוארו לעיל.

בזמן המחלה, מומלץ לשתות הרבה ולהימנע מקפה וחומרים משתנים, כדי לוודא שיש מספיק לחות סביב המיתר הדלקתי. הלחות מגינה על המיתר מפגיעה במצבו הרגיש. למעשה, לחות מספקת היא תנאי חשוב לשמירה על מיתרי הקול גם כשאין מצב דלקתי. המיתרים הנעים מהר גורמים להתאדות של הלחות סביבם. מיתר יבש רגיש יותר ללחץ או לחיכוך. גם אם מצטברת לחות בגרון, מומלץ לא לכחכח. אקט הכחכוח עצמו יכול להפעיל לחץ לא רצוי על מיתרי הקול.

אחרי שהסתיימה המחלה, ייתכן שעדיין תצטרכו לתת לקול לנוח כדי שיחזור למצבו הטבעי, שכן ככל ששמרנו עליהם, מיתרי הקול בדרך כלל בכל זאת התאמצו והתעייפו בזמן המחלה.

אם הבעיה נוצרה בגלל צרבת, יש צורך לברר מדוע היא קיימת כדי לא להחמיץ אבחון של בעיות רפואיות חמורות בוושט ובקיבה. בכל מקרה של צרבת ניתן להקל על החולה במתן תרופה המונעת צרבת. לסובלים מצרבת מומלץ גם להימנע ממזון חריף. אם מקור הבעיה הוא שיתוק והוא אינו נעלם מעצמו תוך כמה חודשים, ניתן במקרים נדירים לתקן את הבעיה בעזרת ניתוח לשיפור התפקוד של המיתר המשותק. כאמור, זהו מצב די נדיר. "

יועץ למדור: ד"ר אבי וינר, מנהל המכון לרפואה תעסוקתית וסביבתית במרכז הרפואי רמב"ם