חרדים לאלמוניותם

תיק אזרחי 44885/06, המתנהל בבית משפט השלום בת"א, נקרא ישראל אקרמן נ' פלוני אלמוני. מדובר לכאורה בעוד תביעת לשון הרע שגרתית, המתנהלת אצל השופטת דליה מארק-הורנצ'יק. אלא, שהנתבע כאן אינו ידוע. שמו אינו חסוי, ובכל זאת הוא קרוי פלוני משום שהוא גולש אינטרנט עלום. ככל הידוע, מדובר בפעם היחידה עד כה, שבה נקט בית משפט ישראלי בהליך "פלוני אלמוני" (John Doe Legal Process) המקובל בארה"ב.

הסיפור מתחיל במרץ 2004, כאשר ישראל אקרמן, חרדי ממשפחה מיוחסת בחסידות גור, הופתע לשמוע שבפורום החרדי "בחצרות חסידים" של פורום "בחדרי חרדים" המסונף לאתר "הייד פארק", מופיעה הודעה שכותרתה: "שוב מכות רצח בגור: אקרמן נגד לוין", ובה נאמר: "מאות חסידים התאספו לראות במחזה איך אקרמן משכיב ארצה את לוין ומפליא בו את מכותיו מכות רצח! ואף אחד לא קם לסייע. מדהים עד לאן זה מגיע. מדובר באברך משי שנחשד ע"י הבריון אקרמן כאוהב תורה וכאוהב השם וכאוהב הפנ"מ (בצדק)".

לבקשתו של אקרמן, הסיר "הייד פארק" את האשכול ושמר אותו כדי לאפשר לו לתבוע בעתיד את הכותב, שכונה "אנקדוטה". באמצעות עו"ד חן לבנת, ביקש אקרמן מהמחוזי בירושלים להורות לבעלת האתר לחשוף את כתובת ה-IP וכתובת הדוא"ל של המפרסם, וכן להורות לספקית האינטרנט, בזק בינלאומי, לחשוף את שמו, מענו ותעודת הזהות שלו.

בזק בינלאומי והייד פארק לא התנגדו, אך בעל הפורום הציע, באמצעות עו"ד אביב אילון, לפנות לאותו גולש כדי לקבל את תגובתו לבקשה, במסגרת הליך "פלוני אלמוני" המקובל בארה"ב, בעיקר בתביעות שמגישה התאחדות חברות המוזיקה (RIAA) נגד גולשים משתפי קבצים.

הייד פארק שלחה לגולש הודעה בדוא"ל שמתנהל נגדו הליך, שעשוי להוביל לחשיפתו. הגולש שכר את שירותי עו"ד דוד שוב ממשרד וירניק-מושקוביץ, והוא צורף להליך תחת השם "פלוני אלמוני". הצדדים אימצו את ההסדר הדיוני שהציע השופט בעז אוקון, שלפיו אקרמן יוכל להגיש תביעת דיבה או כל תביעה אחרת נגד הנתבע, תחת השם פלוני אלמוני, מבלי שיהא צורך לציין את שמו, מספר זהותו ומקום מגוריו; הכתובת לכתבי בי-דין תהיה עו"ד שוב; הייד פארק ובזק בינלאומי יהיו רק צד פורמאלי להליך, ו"אם בית משפט יורה להם לבצע את הבדיקה (של הפרטים), הם יבצעו את הבדיקה, בכפוף כמובן לזכות ערעור של כל אחד מהצדדים".

אקרמן החליף פרקליטים, ובאמצעות עוה"ד ירון קוסטליץ ויחיאל וינרוט ממשרד ד"ר י.וינרוט ושות', מיהר להגיש לבית משפט השלום בת"א תביעת דיבה בסך 120 אלף שקל, בה טען כי הקהילה החסידית-חרדית בירושלים, אליה הוא משתייך, היא קהילה סגורה ומטבע הלשון השגור "כולם מכירים את כולם" הולם אותה ביותר. "בקהילה זו", הוסיף, "הרמת יד הינה אסורה ופסולה במיוחד. לכן, פרסום על מעשה אלימות חמור, דוגמת זה שיוחס לתובע, עשוי להתפשט כאש בשדה קוצים, ויש לו השלכות חמורות, כפי שלמרבה הצער אכן אירע".

אקרמן הודה, אגב, שיומיים לפני פרסום ההודעה בפורום, הוא נפגש עם אותו "לוין" שבהודעה בפתח אולם חתונות, וכי הם החליפו "דברים שאינם דברי ידידות". אבל, לדבריו, לא היתה שם הרמת קול ובוודאי שלא הרמת יד.

עוה"ד קוסטליץ ווינרוט ביקשו מבית המשפט, שלאחר שייקבע כי פלוני אלמוני אחראי לפרסום המשמיץ לכאורה, הוא יורה לחשוף את זהותו. "ברי", טענו, "שהאנונימיות ברשת האינטרנט לא נועדה לאפשר ביצוע עוולות או עבירות. המפרסם לשון הרע באינטרנט אינו יכול לעשות כן תחת מסווה; אין לאפשר לאדם להשתמש בטכנולוגיה של רשת האינטרנט, המאפשרת אנונימיות, כדי לעוול כלפי אחרים".

כתב ההגנה שהגיש עו"ד שוב בשם פלוני אלמוני העלה סוגיה מעניינת. "לשם מה זקוק המשיב לחשוף את זהותו של פלוני, אם הוא יכול לקבל את כל הסעדים הנדרשים על ידו ללא חשיפתו", תהה שוב. התשובה, לדבריו, נעוצה בכך ש"תביעה זו היא קצה קרחון של מאבק עז רווי יצרים המתנהל בתוך חסידות גור, עליה נמנה אקרמן. הליך זה, בו משקיע אקרמן אנרגיות בלתי נתפסות, נועד למטרה אחת ויחידה: לחשוף את פלוני שנדמה לאקרמן כאויבו הפוליטי, לרדיפות, התעמרויות והתנכלויות, תוך סיכון חמור וממשי לפגיעות בגופו, במשפחתו, בבריאותו, בפרנסתו, בקשריו החברתיים, בשמו הטוב ולמעשה בכל תחום מתחומי החיים".

עוד טען, כי סעד לחשיפת "ניק" (כינוי) וירטואלי אינו נתון לסמכות בית המשפט, ולכן מדובר ב"הטרדה לשמה של מערכת המשפט". לטענתו, גם השופט אוקון קבע במפורש שאקרמן יוכל להגיש תביעה, אך זאת ללא חשיפת זהותו של הנתבע. "אלא", הוסיף, "שאקרמן לא מוכן להשלים עם קביעות בית המשפט, ובסטריפטיז משפטי נפסד טוען כי יש לבטלן ולחשוף את זהותו של פלוני".

לדברי שוב, אוקון אף אמר במהלך הדיון (אך מחוץ לפרוטוקול), שאף אם יחייב בית המשפט את פלוני להכחיש את ההודעה או להתנצל עליה, יבוצעו הדברים תחת ה"ניק" בו פורסמה. "פלוני אלמוני לא היה מעלה בדעתו להסכים להסדר הדיוני, לולא התנאי המרכזי שגובש בפסק הדין, כי זהותו לא תיחשף לעולם, יהיה אשר יהיה, שכן מדובר מבחינתו ב'דיני נפשות'". לכן, הוא ביקש למחוק את התביעה על הסף, מחוסר סמכות ענייניות ומעשה בית דין.

עד היום, אגב, ידוע על לפחות שני מקרים בהם הורה בית משפט לחשוף פרטי גולש. מנגד, גם היו לפחות שני מקרים בהם נקבע שאין מקום לחשוף את פרטי הגולש, משום שנסיבות המקרה לא הצדיקו זאת.

שלשום התקיים דיון קדם-משפט בפני השופטת מארק-הורנצ'יק, הדנה בתביעות הדיבה המוגשות לשלום בת"א. עו"ד שוב טען, כי אפילו יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ יעקב ליצמן, שלח לו הצעות פשרה בתיק. לטענתו, מדובר ב"מלחמת חצרות בתוך חסידות גור, והתביעה היא של הפלג הרשמי של חסידות גור מול ניסיונות הבעת דעה של אנשים המתנגדים לו".

לגופם של דברים טען, כי בחברה החרדית "הכאה על-בסיס של מלחמת קודש היא המחמאה הכי גדולה שיש. זה כמו שיגידו על מתאבק סומו בזירה שהרביץ מכות, שזה לשון הרע. אני מודה שטענתנו נשמעת חריגה ולא טובה, אבל זה המצב". הצדדים קיבלו לבסוף את המלצת השופטת מארק-הורנצ'יק, לפנות לגישור אצל הרב הראשי לשעבר, ישראל מאיר לאו, ובנו משה לאו מנתניה. בינתיים, עוכבו ההליכים לשלושה חודשים (ת.א. 44885/06). "