הישראלים מעדיפים דו-משפחתי

המגמה התחילה עוד בשנות ה-70, בפרויקטים מסוג "בנה ביתך", ונמשך עם שכונות קוטג'ים פרבריות המתאפיינות בדרך כלל בלכידות ארכיטקטונית, גג רעפים ושפריץ לבן, עם מגרשים בשטח של רבע ועד שליש דונם, ריאות ירוקות ושבילים להולכי רגל.

מנתוני לשכת שמאי המקרקעין מתברר, כי ישראל ממוקמת במקום הראשון בעולם מבחינת מספרם היחסי של הדו-משפחתיים, כ-70 אחוזים מכלל בניית צמודי הקרקע בישראל. במיוחד בולט הנתון ביחס למדינות מערביות דוגמת ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ועוד, שבשל היותן עתירות שטח, הוילות הבודדות נפוצות בהן הרבה יותר.

רן וירניק, יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, אומר כי העתודות ההולכות ואוזלות של הקרקע בישראל, ובמיוחד באזורי הביקוש, יהפכו את הדו משפחתיים לרלוונטיים עוד יותר במהלך העשור הקרוב, כולל דו משפחתיים קומפקטיים המשתרעים על שטח קרקע מצומצם יחסית של רבע דונם, ואף פחות מכך.

יתירה מכך, מבדיקת לשכת השמאים מתברר נתון מפתיע למדי: בעיני ישראלים רבים הדו משפחתי איננו בבחינת "ברירת מחדל" של תקציב מוגבל, לעומת הווילה הבודדת היקרה יותר, אלא נמצא אפילו בעדיפות.

וירניק מציין שלוש סיבות עיקריות לכך: "האחת, הישראלי הפתוח אוהב להסתחבק עם השכנים שמעבר לקיר הצמוד; השנייה, הדו משפחתי מעניק תחושת בטחון גדולה יותר לעומת הוילה הבודדת; השלישית, בעיני ישראלים רבים הדו משפחתי צנוע יותר ולא "סנובי" ומנוכר דוגמת הווילה הבודדת, המשדרת בעיני ישראלים רבים ניכור וריחוק בנוסח חו"ל".