בוררת מחדל

ואולם, בסוף השבוע היתה זו דווקא השופטת בדימוס שקיבלה שיעור בסמכויות בורר מהשופט המכהן רמי אמיר, המלמד באוניברסיטה העברית קורס בסדר דין אזרחי. על פניו, צריך להקדים ולומר, השיעור לא ממש עלה בקנה אחד עם עמדת בית המשפט המחוזי בסוגיה.

פריש מונתה לבוררת בסכסוך שבו תבעה רונית כהן את עמית ואטי חלמי (אם ובנה). במסגרת הבוררות, שמעה פריש את הראיות וקיבלה את הסיכומים של שני הצדדים. אלא שבכל הנוגע לשכר הטרחה שלה, הדברים לא התנהלו על מי מנוחות. תחילה היא ביקשה מקדמה של 3,000 שקל מע"מ מכל צד, ושכרה זה שולם במלואו. בהמשך דרשה את יתרת השכר, בסך 7,000 שקל מע"מ, מכל צד.

בשלב זה, נמנעו שני הצדדים מתשלום חלקם. פריש שיגרה להם מספר התראות, אך לשווא. בין היתר, היא הזהירה שאם התובעת לא תשלם את חלקה - היא תדחה את תביעתה, ואם הנתבעים לא ישלמו את חלקם, היא תמחק את כתב ההגנה שלהם ותיתן פסק דין בהיעדר הגנה.

לאחר מספר חודשים שילמה התובעת כהן את חלקה, אולם הנתבעים ביקשו ארכות ודחיות ופריסת תשלומים, עקב מצב כלכלי קשה שנקלעה אליו האם ובשל סכסוך בינה לבין בנה. אגב, השניים לא טענו שהשכר גבוה מדי, והשופט אמיר אף ציין שבצדק עשו כן, "כיוון שהשכר שנקבע ונדרש הוא שכר צנוע ביותר, בשים לב לנסיבות העניין".

בסופו של דבר לפריש נמאס להמתין לשכר, והיא הפעילה את הסנקציה בה איימה. היא מחקה את הגנת הנתבעים ונתנה פסק בוררות המקבל את התביעה כמות שהיא, ומחייב את הנתבעים לשלם לכהן 800 אלף שקל וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

הנתבע "נענש"

מדובר בצעד נדיר ביותר, משום שבדרך כלל, אם אחד הצדדים אינו משלם את חלקו בשכר הבורר, הצד שמעוניין בפסק משלם זאת בשבילו. גם אם הוא לא עושה זאת, בדרך כלל הבורר פשוט מעכב את הפסק בידיו מכוח סמכותו בחוק. לעיתים, הבורר מודיע שלא ימשיך בהליכי הבוררות עד שלא ישולם שכרו, ולעיתים נדירות הוא אף תובע את אחד הצדדים בגין החוב.

פריש ציינה בפסק הבורר, שכאשר בעל דין אינו מקיים את הוראת הבורר לשלם את שכרו ללא הצדקה - הוא עלול "להיענש" על כך ע"י הבורר בדחיית תביעתו או במחיקת הגנתו. זאת, מכוח סמכות הבורר שבסעיף ט' לתוספת לחוק הבוררות.

סעיף ט' קובע, ש"ציווה הבורר על בעל דין דבר הכרוך בניהול הבוררות, וללא סיבה מוצדקת לא מילא בעל הדין אחרי הצו, רשאי הבורר, לאחר שהתרה בבעל הדין, לדחות את התביעה, אם ניתן הצו נגד תובע, או למחוק את ההגנה ולפסוק בסכסוך כאילו לא התגונן הנתבע, אם ניתן הצו נגד נתבע".

הנתבעים ביקשו מבית משפט השלום בכפר-סבא לבטל את פסק הבורר מחוסר סמכות. באמצעות עו"ד איתן בן-דוד טענו, שהבוררת אינה מוסמכת למחוק כתבי טענות ולתת פסק דין בהיעדר הגנה, רק משום ששכרה לא שולם.

שאלת הסמכות האמורה נדונה רק פעם אחת, במסגרת סכסוך בין שתי חברות אלקטרוניקה, בה הורה הבורר לנתבעת להפקיד ערבות להבטחת שכרו, ומשסירבה ביקשה התובעת למחוק את הגנתה. הבורר סירב משום שסבר שאין לו סמכות. נשיא המחוזי דאז, ד"ר אליהו וינוגרד, פסק שהבורר מוסמך מכוח סעיף ט' האמור, והחזיר את העניין לבורר, לשם מתן החלטה תוך הפעלת שיקול דעתו. הבורר סבר שבנסיבות העניין אין זה ראוי למחוק את ההגנה, ושוב הדבר הגיע לבית המשפט, הפעם לשופט ד"ר גבי קלינג.

קלינג סבר אף הוא שהבורר מוסמך לעשות כן, אך לא מצא מקום להתערב בשיקול דעתו של הבורר. השופט טירקל בעליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטתו, וציין שהעניין מעלה "שאלות עקרוניות וחשובות", שאינו נדרש להכריע בהן במקרה זה.

השופט אמיר ציין, שהפעם "אין מנוס מלהכריע באותן 'שאלות עקרוניות וחשובות'", הנוגעות למילים "דבר הכרוך בניהול הבוררות" שבסעיף ט'. לדבריו, הקושי אינו לשוני, שהרי ברור ששכר הבורר יכול להיכלל במילים אלו ויכול שלא להיכלל, אלא מדובר בקושי פרשני, כאשר תכלית הסעיף תילמד מה"גיאוגרפיה המשפטית" שלו.

אמיר קבע, שסעיף ט' קובע את הסנקציות על סעיף ח'. "בסעיף ח' מדובר בסמכות הבורר ליתן צווים בדבר שאלונים וגילוי ועיון במסמכים, ולעשות כל דבר אחר 'הכרוך בניהול הבוררות', כפי שרשאי היה ביהמ"ש לעשות בתובענה שבפניו. בסעיף ט', הסמוך לאחריו, ניתנת הסנקציה על הפרת ציווי של הבורר ב'דבר הכרוך בניהול הבוררות'. סעיף ח' קובע את תחום ההוראות - וסעיף ט' קובע את הסנקציה על הפרתן". זאת, בדומה להסדר שבתקנות סדר הדין האזרחי.

"אך מה בין מנגנון להבטחת קיומם של הליכים מקדמיים לבין גביית שכ"ט הבורר", תהה אמיר. "כאשר צד איננו מגלה מסמכים או אינו משיב לשאלון של יריבו - הוא מונע מהיריב את ניהול ההליך המשפטי, באופן שיביא לגלוי האמת ולעשיית צדק. לכן, יש הצדקה למנוע את אותו צד 'סרבן' מלנצל לרעה את ההליך המשפטי נגד יריבו - ונמנעת זכות הטיעון שלו במשפט, ע"י מחיקת כתב טענותיו. ואולם, מדובר בחזית שבין הצדדים לסכסוך והיא רלוונטית להפרות הדיוניות ביחסים שביניהם. אך מה בין חזית זו והאינטרס המוגן בה - לבין סוגיית גבייתו של שכ"ט הבורר? הרי תיקון 'הפרה' של צד א' כלפי הבורר - לא תמצא את תיקונה במתן 'עזרה' לצד ב'!".

פסק הבוררות בוטל

מעבר לכך, הוסיף, גם לפי "עקרונות כלליים של צדק דיוני ושל כללי צדק טבעי", הבורר - כמו השופט - "אינו דן בעניין של עצמו". אם נקבל את עמדתה של פריש, ציין, "נמצאנו מכניסים את הבורר לתוך זירת הבוררות". אמנם "מדובר בחזית שבין הבורר לבין מי מהצדדים, אבל אין בהסדר הסטטוטורי לעניין שכר הבורר כל סנקציות שחורגות ונכנסות לתחום החזית שבין הצדדים לבין עצמם. שתי חזיתות נפרדות הן. זו ממלכתה שלה, וזו ממלכתה שלה". לדבריו, לא רק שפסיקתו אינה מרתיעה צדדים מלהגיע לבוררות אלא להיפך.

אמיר סיכם וקבע, ש"סעיף ט' לתוספת לחוק איננו עוסק בסנקציה על הפרת חיוב של מי מהצדדים כלפי הבורר, בעניין תשלום שכרו". הוא ביטל את הפסק של פריש והורה לה לתת פסק מנומק "על-פי הראיות שנשמעו והסיכומים שהוגשו בפניה". הוא ציין, שהיא רשאית כמובן לעכב את הפסק עד לתשלום שכרה, אולם גם עניין זה כבר סודר, אחרי שהנתבעים שילמו את חלקם.

הוא חייב את רונית כהן, שיוצגה ע"י עו"ד אסף כהן, בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקל, משום שהתעקשה שלא להסכים לביטול הפסק (ה"פ 306/06).