המחוזי: עו"ד המשמיץ חברו בדיון משפטי מתוך "זדון ורשעות" - אינו מוגן מלשון הרע

עד כה היו פסיקות סותרות בנושא, כשהשופטים חלוקים אם החיסיון בחוק הוא מוחלט

הרכב של שלושה שופטי בית המשפט המחוזי בת"א קבע היום (ד'), כי עו"ד המטיח בחברו דברי דיבה מתוך "זדון ורשעות", אינו מוגן בלשון הרע, גם אם הדברים נאמרו במסגרת הליך משפטי. בכך, קיבל המחוזי את ערעורו של עו"ד עודד גיל, שהושמץ בדיון ע"י עו"ד פואד חיר, והחזיר את התיק לשלום לקביעת גובה הפיצוי.

עד כה היו פסיקות סותרות בנושא, הן בבתי משפט השלום והן במחוזי, כשהשופטים חלוקים בדעותיהם האם החיסיון בחוק הוא מוחלט או לא.

עוה"ד גיל וחיר ייצגו צדדים בהליך שהתנהל בבית הדין לעבודה. באחד הדיונים אמר חיר לגיל, בפני השופטת והנוכחים במקום: "קיימת חקירה משטרתית נגד עודד גיל ומוכן נגדו כתב אישום בפרקליטות. כנגד גיל מתנהלים הליכים משמעתיים להוצאתו מהלשכה". במסגרת הליך אחר, טען חיר בכתב הגנה להודעת צד ג' שהוגשה נגדו, שגיל עומד לדין משמעתי בלשכה ומתנהלת נגדו חקירה פלילית.

בשלב אמירת הדברים בדיון הם היו שקריים: נגד גיל נפתחה חקירה, בסיומה הוחלט שלא להעמידו לדין; ההליכים המשמעתיים שפתח חיר נגדו הושעו עד לתום החקירה, כך שלא התקיים דיון כלשהו.

גיל תבע את חיר בגין הוצאת לשון הרע ותביעתו נדחתה. שופטת השלום שושנה אלמגור קבעה, שההגנה בחוק על דברים שנאמרו ונכתבו במסגרת דיון משפטי כוללת "כל אמירה שנאמרה ע"י פרקליט במהלך הדיון, לרבות מסמכי בית הדין והסעיף אינו מבחין בין אמירה שנאמרה לצורך הדיון המשפטי לבין זו החורגת ממסגרתו". לדעתה, הסעיף נוסח במכוון בצורה גורפת, כדי לאפשר לפרקליטים להתבטא בדיון ללא מורא.

סגן נשיא המחוזי, השופט יהושע גרוס, ציין שעד היום הוא דן בשאלת היקף החיסיון רק במסגרת הליכים פליליים נגד המשמיצים. "הניסיון מלמדנו כי בדיון לא ניתן תמיד להתייחס ליריב בכפפות של משי ולא אחת מבצבצים 'אותות האמת' דווקא בעקבות התנהגות בוטה של צד זה או אחר". ואולם, "ישנם מקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם לא יכול פרקליט או בעל דין להסתתר מאחורי החיסיון, מקרים שבהם הזדון והרשעות בהטחת דברי העלבון הם גלויים לעיני כל".

גרוס הוסיף, ש"הדעת אינה סובלת שתובע או נתבע יוכל לכתוב בכתב טענתו, או בתצהיר, גילוי מסמכים, שאלון וכד', דברי נאצה על יריבו, ואגב כך לגרום לפרסומים בעיתונות, ללא חשש מפני חיוב בפיצויים".

במקרה זה, אימץ גרוס את קביעת שופטת השלום, לפיהם "הדברים האמורים לא הופרחו סתם מתוך רשעות וזדון", וציין שלא ניתן להתעלם מהמתיחות שהיתה בין הצדדים בדיון וכי גם גיל אינו "טלית שכולה תכלת", משום שכינה את חיר "שקרן פתולוגי".

השופטות אסתר קובו ומיכל רובינשטיין הסכימו לעיקרון של גרוס, אך קבעו בדעת רוב שבמקרה זה אין ספק שהיה בדברים "זדון ורשעות לשמם, והם לא נדרשו לגופו של התיק אלא לצורך הכפשת הפרקליט בלבד". רובינשטיין אף קראה לתקן את החוק ולצמצם את החיסיון. (ע"א 1506/02).

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988