קליטת עלייה זו רק סיסמא

עם ישראל מאוד אוהב לדבר על קליטת עלייה, ולהפליג בתיאורים נרגשים על מדינת ישראל כמקלט וכמקום הטבעי לעוד מיליוני יהודים הגרים בניכר. אלא שבפועל, כשמדובר במגורים בסמוך לשיכוני עולים, מסתבר כי המציאות הינה שונה לחלוטין.

על-פי נתוני לשכת שמאי המקרקעין, אחד הדברים הראשונים שמבקשים לדעת רוכשי הדירות הינו לא רק מי יהיו שכניהם בבניין עצמו, אלא גם האם בקרבת מקום אין "חלילה" ריכוזי עולים.

יתירה מכך - לדברי רן וירניק, יו"ר לשכת השמאים, אותן שכונות או ערים שבהן קיימים ריכוזי עולים קוטלגו על-ידי הנשאלים כפחות מבוקשות, ורמות המחירים בהן נמוכות ב-5%-15% לעומת שכונות מקבילות שבהן, או בסמוך אליהן, לא היו ריכוזי עולים.

לדברי וירניק, מעבר לפן הגזעני והסטריאוטיפי, יש בכך במקרים רבים טעות קשה מבחינת רוכשי הדירות. הטעות נובעת בעיקרה מהפן הפסיכולוגי, "מעין פחד בלתי נשלט לראות באזור מגוריך אנשים שונים".

בלשכת השמאים מדגישים, כי ההיסטוריה מלמדת שגם בארצות קולטות הגירה אחרות היתה תופעה דומה: בניו יורק קיים פחות ביקוש לשכונות עם ריכוזי מהגרים, וכך גם בדרום לונדון או ערים בצפון אנגליה, דוגמת לידס או ברדפורד, שבהן ריכוזי מהגרים גדולים.

בסך הכל, מסכם וירניק, עלינו - בעיקר כמדינת היהודים - לצאת מהפוביה הזו. לדבריו, "בסך הכל, במקרים רבים רכישת דירה מוזלת בשכנות לעולים חדשים מהווה עיסקה נדל"נית מצוינת".