מרחק נגיעה בין איכות לרייטינג

"מרחק נגיעה" משודרת, מדי יום שלישי, לא רק על מסכי הזכיינית "רשת" בערוץ 2. מרגע שקצרה את הבכורה בטבלאות הרייטינג עם ממוצע של 29%, היא משודרת בחלומותיהם של כל מפיק ושל כל זכיין בישראל. מי פילל, שסדרה שמתעסקת ברוסים ובחרדים תעקוף את "ארץ נהדרת" בעוד שסדרה הכי קולית, לכאורה, הכי סיינפלדית כמו "בשורות טובות" מסתפקת בממוצע של כ-15% בלבד?

"ההצלחה של הסדרה", אומרת השחקנית יבגניה דודינה שמופיעה בה, "קשורה גם לזה שלצופים נמאס לראות את אותם סיפורים תל-אביביים כל הזמן. מעניין להם לראות נושאים חדשים ורעננים. עצם העובדה ששני השחקנים הראשיים אלמונים, זה כבר מרענן. אבל בעיקר, הסדרה מצליחה כי היא אמיתית ונוגעת ללב. הבמאי רוני ניניו לא עשה חשבון לכסף, הוא השקיע וירד לדקויות ולפרטי פרטים. סיפור אהבה בין רוסי לבחורה חרדית, זה משהו שעוד לא העזו לעשות וברמה כזאת".

"בעקבות ההצלחה של הסדרה 'אהבה זה כואב'", מאבחן איש טלוויזיה בכיר, "נוצר איזה סייד אפקט, שגרם לכך שמיד אחריה נעשו כמה סדרות, שניסו לחקות את הצלחתה. בטח גם עכשיו אחרי ההצלחה של 'במרחק נגיעה' יהיה גל של סדרות, שינסו לרכוב על אותם אלמנטים ולהביא רייטינג גבוה. העניין הוא, שאי אפשר לשים יד על נוסחת קסם. אי אפשר לומר שעכשיו זה עידן הטרנדיות של סיפורי אהבה פריפריאליים. אולי בתוכניות בידור יש טרנדים, אבל בדרמות קשה לשעתק חומרים. מה ש'מרחק נגיעה' כן הצליחה לעשות זה שירות לדרמות. זאת הוכחה לזכיינים, שלא רק תוכניות בידור יכולות להביא 30% רייטינג".

כבר בהקרנות המוקדמות לפני שידור הסדרה בטלוויזיה, העריך המפיק צפריר קוחנובסקי, שיש לו משהו טוב ביד. כשאחד השופטים בפסטיבל חיפה רץ אחריו במסדרון כדי לשאול מה קורה בסוף, קוחנובסקי שיער שהוא יביא רייטינג שלא יבייש אותו בבתי-הקפה של הברנז'ה יום אחרי השידור.

את ליבת העלילה קוחנובסקי רקם בעצמו, חצב אותה מסיפור חייו של אדם ממוצא רוסי אשר מגלה, בוקר אחד, שבתו יוצאת עם רוסי. זהו שמואל (צחי גראד) האב החרדי, מטיל האימה, לפרקים, שמככב בסדרה.

"אני אותו אחד שבא בדבר עבירה ורץ עם הסדרה הזו שלוש שנים לעניין גופים משדרים", אומר קוחנובסקי, ומוסיף ש'רשת' הימרה עליו לצורך רכישת סדרות פריפריאליות לפני המכרז. "בהמשך" הוא לא שוכח לציין, "הם כבר התאהבו בה".

* יש הרבה מאוד מקטרגים על כך, ש'צו פיוס' לקחה את החסות על הסדרה.

"אני חייב לומר, שכל מה שכותבים על 'צו פיוס' ועל קרן 'עמיחי', מוציא אותי מדעתי. אנחנו עם כזה, שאם כבר יש סופסוף גורם שנותן לנו ליצור בשקט, אז אנחנו מתלוננים. הסדרה הזאת לא הייתה יכולה להתקיים בלי השקעה כספית - כי נסענו לרוסיה לצילומים ולא הסתפקנו בצילומים בדירה תל-אביבית עם ריהוט רוסי. השקענו באקסטרה משמרות עריכה, כדי שהסדרה תצולם בתנאים של קולנוע. בלי 'צו פיוס' לא היינו יכולים להשקיע את כל המאמץ שעכשיו נותן פרי.

"הם בכלל לא התערבו בתכנים - עובדה שיש שם בעל חרדי שמכה את אשתו. עובדה שגם הציבור הדתי אוהב את הסדרה ושכמות הרוסים שצופה בערוץ 2 הוכפלה, כמו גם כמות הצופים הצעירים בכלל. זה מוכיח שהצעירים רוצים לא רק בידור להמונים. 'מרחק נגיעה' היא סדרה נועזת באווירה של היום. זה לא סוד, שיש היום פתרונות אחרים, כמו דרמות זולות או טלנובלות משודרגות, וגם הכנסת תוכן שיווקי".

* 'צו פיוס' זה לא תוכן שיווקי?

"לא. זו עמותה שפועלת למען רוסים, דתיים, וגם אתיופים. אני יודע מאיזה מקום טוב הם באים. ועובדה שהסדרה נועזת גם בכך שהבמאי רוני ניניו נתן למצלמה לנוח על פני השחקן כדי לראות מה עובר עליו ולא עשה עריכה תזזיתית כדי שיהיה קצבי יותר. היה פה שילוב של שלושה כותבים מחוננים-רונית ויס ברקוביץ, עמית ליאור וכותב חרדי, שוקי בן נעים, שהביא את הניחוח החרדי".

למרות ההרמוניה המתוארת ע"י קוחנובסקי לא מעט ויכוחים היו בין "רשת" לבין ההפקה, כאשר כל פרק של "מרחק נגיעה" דרש סכום של כ-100 אלף דולר. הוויכוח המרכזי נסוב על זהות הכוכבים הראשיים. "רשת", שהביאה את "רוקדים עם כוכבים" רצתה שני סלבס נוצצים לתפקידים הראשיים, אך ההפקה התעקשה על שחקנים אלמונים, שהיום הם כבר לא ממש אלמונים: הנרי דוד וגאיה טראוב.

"בסדר, אז היו ויכוחים", אומר קוחנובסקי בסיפוק, "אבל בסופו של דבר, שבי גביזון, האחראי על הדרמות ב'רשת' ידע לבוא ולומר בדיעבד - 'טעיתי, טוב שלקחנו שחקנים אלמונים'. אנחנו לא מעריכים עד כמה העלייה מרוסיה משפיעה עלינו, וכך גם החברה הדתית, כך שברגע שאתה לא עושה משהו סטריאוטיפי, אלא מנסה לחדור עמוק יותר, זה נוגע".

רוני ניניו, במאי הסדרה, שהצליח להוביל אותה בנחישות לכיוון שהוא האמין בו, מסביר כי אחד הגורמים להצלחת הסדרה קשור לכך שהיא חפה מציניות: "קשה להסביר את סוד ההצלחה, אבל אני חושב שזה קשור בדבר המאוד בסיסי - הסיפור של רומיאו ויוליה, שלא משנה באיזו תקופה יסופר, אם הוא מסופר היטב, הוא נוגע.

"לא תיארתי לעצמי שזה יעבוד בכזאת עוצמה. היה ברור לי, שהקו המוביל הוא סיפור האהבה העמוק והלא ציני. זאת סדרה שיש בה הרבה רומנטיקה ונפתח בה צוהר מאוד חם למילה הזאת - רומנטיקה, על כל קשייה.

* מדוע התעקשת, שהשחקנים הראשיים יהיו אלמונים?

"רציתי שהקהל ייחשף אליהם ממקום נקי וחדש, יגלה אותם ויתאהב בהם, כשם שאני התאהבתי. בכלל, הסדרה התקבלה על רקע המצב, שלקהל נמאס לקבל את מוצרי הבידור שנמצאים היום בערוץ 2, כולל הסלבס שכלולים בעסקה הזאת. אני חושב שהזכיינים הגזימו עם תוכניות הבידור. אני חושב שרוב הדרמות ששודרו פה עד עכשיו היו ברובן קומדיות, כלומר דברים קלילים, פחות דרמטיים, שזה בסדר גמור, אבל החיים מורכבים גם מדברים לא קומיים, והצופה רוצה לראות את החיים שלו ולהזדהות".

בגורמי השידור השונים כבר בודקים איך זה שהם לא תפסו בזמן, שיש להם להיט ביד, וב"רשת" חוגגים את ניצחונה של "מרחק נגיעה", כמו שרק זכיינית שרגילה להיות מספר 2 יכולה לחגוג. אבל הם לא הולכים מחר בבוקר לנתב את התקציבים הגדולים לטובת דרמות. אלה עדיין יופנו לתוכניות בסגנון "רוקדים עם כוכבים".

"לא צריך ללכת לקיצוניות", מבהיר בזהירות עמיר מאורי, סמנכ"ל התוכן של הזכיינית. "נכון ש'מרחק נגיעה' הביאה 29% רייטינג, אבל יום לפני כן 'רוקדים עם כוכבים' הביאה 26%, ו'הישראלים' הביאו 30%. בתוך התמהיל הזה של תוכניות בידור, אנחנו רואים שיש מקום להביא משהו חדש, שלא היה קיים קודם. ההצלחה הזאת לא מבטלת את הדברים האחרים.

"מה שכן, זה עשה לנו חשק להביא לפריים-טיים עוד מגזרים שלא הגיעו אליהם עד עתה כמו אתיופים וערבים. זה בהחלט מעיד על כך שקיים קהל שיכול לסייע לנו ללכת לדרך חדשה".