אוהבים רכילות? הבלוגים הרכילותיים יספקו לכם את הסחורה - ללא קרדיט, ללא דד ליין ובלי לדפוק חשבון

קשה למצוא מישהו שיזיל דמעה על סבלם של הפאפארצי, אך עובדה היא שהבלוגר המכנה עצמו פרז הילטון, שאינו קרוב משפחה של פריס הילטון, לא רק שאינו משלם עבור התמונות הללו, הוא אינו מזכה את הצלמים בקרדיט ומלגלג על כולם בשם חופש העיתונות.

זמנים חדשים במדיה האמריקנית. זה לא סוד שהעיתונות הכתובה מאבדת בהתמדה כוח וקוראים לטובת האינטרנט. די אם נזכיר שאת הסקנדל של העשור הקודם, פרשית מוניקה לווינסקי, חשף מאט דראדג', בעל אתר החדשות (והקישורים) drudgereport.com, ולא "ניו-יורק טיימס".

דראדג' יש לומר, מתבסס על קישורים ממקורות מהימנים (המדיה האמריקנית) ומעט מידע בלעדי שהוא חושף בעצמו. האתר שלו הפך כבר לאורים ותומים של עורכי החדשות במדיה האמריקנית, שמציצים בו בתדירות קרובה יותר מכל אתר חדשות אחר, כולל זה שלהם.

אתרי הרכילות והצהובונים לעומת זאת, נאלצים להתבסס על חומר מקורי בלבד, שאמיתותו לא אחת מוטלת בספק, כיאה לפלח בענף שתמיד מתבסס על שמועות, הלשנות ופרשנות לא לגמרי מבוססת, שלא תמיד נתמכת בתמונות או במסמכים משפטיים.

כמובן שכל זמן שיש רעב לתוצרת הזו, והוא מניב די הכנסות ורווחים (בניכוי הוצאות ותביעות דיבה), הכלל ש'סלבריטאים הם לא רק אנשים אלא גם עסקים', תופס כאן בכל עוזו.

אם בעבר היו אלה צהובונים כמו "ניישיונל אינקווייר" ו"סטאר מגזין" שיצרו חדשות רכילות ונשענו על הפאפארצי, הרי בעידן המקוון, מרכז הכובד וההשפעה עובר אל האינטרנט, אל אתרי הרכילות, אתרי youtube למיניהם והבלוגים, שמייצרים בעצמם חדשות שלא על-פי המסורת המערכתית המקובלת.

עדכון צילומים און-ליין

זה לא שהפאפארצי מתקשים למצוא קונים למרכולתם. להפך, הביקוש כיום גדול מתמיד. רק שמטבע הדברים, מגזינים שצורכים תמונות אחת לשבוע מאבדים מחיוניותם מול האתרים והבלוגים שמתעדכנים אחת לשעה, אחת לדקה ובעצם בכל פעם שיש חדשות (מבוססות או לא) ללא "דד ליינים" כלשהם.

במציאות הנוכחית, לא רק הפאפארצי מספקים את החומר, אלא גם הגולשים בעצמם והבלוגרים שצדים בעצמם סקופים ומגיבים עליהם. המקרה של פרז הילטון חשף תופעה חדשה של "השגת" תמונות בלי רשות ושימוש בהן לצורך סאטירי ותגובה על התרחשויות.

למי שעדיין לא הציץ בבלוג של הילטון (www.perezhilton.com) נספר, כי מדובר באתר רכילות חובבני למראה שנכתב בנימה אישית. לא בדיוק בלוג טהור אך גם לא עוד אתר רכילות. ייחודו בהומור ילדותי למדי שבו הילטון עצמו מחווה דעתו על הסלבריטאים ומשרבט הערות (לרוב מעליבות) ורישומים בצבע לבן (שמזכירים יותר טיפקס) על תמונותיהם. הוא מוסיף להם קרניים, עקבות קוקאין על נחיריהם, ריר הזולג בצד פיהם וכיוב'.

הילטון לא היה שווה אזכור ולא כל שכן תביעה, אם לא היה מדובר בהצלחה חריגה בכל קנה מידה. נכון לסוף השנה שעברה, נרשמו באתר שלו 3.4 מיליון כניסות ביום ו-2.6 מיליון מבקרים ייחודיים - פי שישה ממספרם בתחילת 2006.

הילטון במקור הוא צעיר ממוצא קובני, בן 29, העונה דווקא לשם מריו לאבאנדיירה. הוא החל את הקריירה שלו כיחצ"ן וכתב זוטר בצהובון "In Touch" עד שיצא לקריירה עצמאית כעוד בלוגר עם מקורות וקשרים טיפוסיים לענף: מקורבים, עובדים, משרתים ואפילו בני משפחה של הידוענים.

הוא גילה מהר מאד שקהל הגולשים מעדיף את ההומור הילדותי, הצבעוני, הארסי והדעתני שלו, על פני הפרופילים המלוקקים של "פיפל מגזין" והנבזיות המסורתית של "נשיונל אינקוורר" ודומיו, שעדיין עושים עסקים טובים.

הילטון מכנה עצמו ה"גנגסטר של הרכילות" ו-"Queen of Mean". בעצמו הומו מוצהר, הוא נוהג להוציא מן הארון ידוענים הומוסקסואלים, לעלוב בסלבריטאים בכלל ובו זמנית להצטלם עם "קורבנותיו" ולפרסם את התמונות באתרו, מה שהפך אותו לסלבריטי בפני עצמו.

הכול היה טוב ויפה אם הוא לא החל לפרסם תמונות פאפארצי בלעדיות (שהושגו בדרכים לא דרכים) עוד בטרם פורסמו ונמכרו לצהובונים, מה שפוגם בערכן בשוק. סירובו של הילטון לשלם או לפרסם קרדיט לסוכנות, שם אותו על הכוונת בענף.

ב-30 בנובמבר 2006 הגישה נגדו סוכנות הפאפארצי, 17X, תביעה על סך 7.6 מיליון דולר בגין הפרת זכויות יוצרים. לטענת בראנדי נאבארו, אחת השותפות בסוכנות, הילטון לא רק "השאיל" תמונות מאתרה (x17online.com) אלא סירב למה שבלוגים אחרים נוהגים לעשות - לפרסם את שם הסוכנות או לספק קישור לאתר שלה.

בינתיים גם התגבשה לה קואליציית פאפארצי שבה מספר סוכנויות בולטות, ששמה לה למטרה לחסל את האויב המשותף, פרז הילטון. והילטון? מודאג הרבה פחות. הוא משוכנע שהוא מייצג את עמיתיו הבלוגרים ואת חופש הביטוי (להגיב סאטירית על החדשות גם אם הן תמונות בלעדיות).

לדעה הזו יש תימוכין בקרב חלק מהמשפטנים ובכלל, הפרשה והכיסוי רק הטיבו עם הילטון והאתר שלו. אין לו עדיין מפרסמים בולטים אך בהתחשב בתנועה המתגברת באתרו, ההכנסות מפרסום ואפילו ממרצ'נדייזינג הנושא את שמו גדלות בהתמדה.

גידול של 57% במספר הגולשים

בשיחת טלפון קצרצרה עם "גלובס" מספר הילטון, כי כיאה לאימפריית רכילות של איש אחד, אין לו משרד והוא עובד מסביב לשעון, על המחשב הנייד בבית הקפה בשדרות סנסט בלוס אנג'לס, כשהוא מחובר למקורותיו באמצעות הטלפון הסלולרי. "יש לי שיחה ממקור חשוב. אני חייב לקחת אותה", הוא אומר ומנתק.

מי אמר שבלוגרים לא מרוויחים?

הילטון הוא לא הבלוגר הרכילותי המצליח היחיד. מצידה השני של יבשת אמריקה, בניו-יורק, פועל ניק דנטון, יזם בלוגרים סדרתי, המזים את הדעה הרווחת שבלוגרים אינם מתפרנסים מעיסוקם.

דנטון ייסד ומנהל את GawkerMedia החולש על לא פחות מ-14 בלוגים. ברשימה הזו אפשר למצוא את Fleshot, Valleywag, בלוג הגאדג'טים Gizmodo, בלוג המדיה הרכילותי Defamer וגולת הכותרת Gawker, שמתמחה יותר ברכילות סוסאייטי במנהטן. את חברת המדיה הזו מתפעלים כמה עשרות בודדות של כתבים ועורכים המסתפקים בשכר זעום אך צוברים ניסיון שיעמוד להם בג'וב הבא שלהם במדיה המסורתית, בעיתונות הכתובה.

Gawker אגב מפעיל תת-אתר, Gawker Stalker, שכבר עורר ביקורת נוקבת משום שהוא מדווח בזמן אמת על תצפיות (מעל גבי מפה ובכתובות מדויקות) של ידוענים בנקודות שונות בעיר, בעזרת דיווחי הגולשים. מומחי אבטחה טענו שהוא מסכן את שלומם של הסלבריטאים שיש להם לא מעט מעריצים מטורפים ואולי אף שונאים.

דנטון המייסד, שהיה בעבר כתב של "פייננשל טיימס", צוטט פעם כאומר שהבלוגים טובים יותר לקוראים מאשר לקפיטליסטים. בינתיים התנועה ב-Gawker גדלה בהתמדה לכמיליון מבקרים בדצמבר 2006 ואף יותר. ב-Defamer שלו היו באותו חודש 1.4 מיליון מבקרים ייחודיים, גידול של 57%.

להערכת דיויד האוסלייב, מייסד אתר הרכילות המתחרה Jossip, עסקי הבלוגים של דנטון ובמיוחד Gawker מניבים לו רווח נאה בהתחשב בעלויות שכר ותפעול נמוכים יחסית, והכנסות ממכירות (פרסום) המוערכות ב-2 מיליון דולר בשנה, ממפרסמים מבוססים כמו מרצדס.

כולם רוצים חסות

כמובן שכל הבלוגרים ומפעילי האתרים היו רוצים חסות תאגידית או לפחות מפרסמים תאגידים עמוקי כיסים, ואת שניהם יש ל-TMZ.com, המלך הבלתי מעורער של הזירה הרכילותית המקוונת.

תקציבי פרסום גבוהים

TMZ אגב, הוא ראשי התיבות של Thirty Mile Zone, כינוי לאזור בלוס-אנג'לס/הוליווד שבו מתרחש כל מה ששווה סיקור רכילותי. האתר הוא מיזם של "אמריקה אונליין" וחברת ההפקות טלפיקצ'רס, שניהם בבעלות טיים וורנר. האתר נועד לשמש כמקור לתכנים אותם יהיה אפשר למנף לשלל תכנים ושירותים נוספים בכל המדיות, כולל סלולר.

את האתר עורך הארווי לוין, עו"ד לשעבר שהפך לכתב ופרשן משפטי בטלוויזיה ולמפיק תכניות חדשותיות אודות סלבריטאים. TMZ הושק בקול תרועה רמה בשלהי 2005 אך לא עשה גלים עד שלווין חשף את פליטת הפה האנטישמית של מל גיבסון.

הסערה והכיסוי התקשורתי לגיבסון ול-TMZ הזניק את האתר לתודעה ובתוך מספר חודשים הוא הפך למותג הרכילות המוביל באינטרנט עם 8.9 מיליון מבקרים בדצמבר האחרון (על פי נילסן נט/רייטינג). מנהליו מגדירים אותו כרשת חדשות ובידור לפי דרישה, 24/7.

ל-TMZ יש לא רק גב של ענק מדיה אלא מפרסמים ארציים ותקציב גדול המאפשרים לו לרכוש את מיטב התמונות מהפאפארצי ואפילו לשלוח צלמים וכתבים משלו לכסות את הסקנדלים ועל פי כמה הדיווחים, גם ליצור פרובוקציות לפי מיטב המסורת הפאפארצית.

וכעת, לאחר שביסס את מעמדו בזירת הרכילות, TMZ מרחיב את פעילותו לזירה הטלוויזיונית ועומד להפיק מגזין בידור ורכילות הוליוודי טלוויזיוני. המגזין שמתואר כקצבי, דעתני ועכשווי, ישודר בתחנות טלוויזיה מקומיות של רשת פוקס ומיועד גם לגברים צעירים בניגוד לקהל היותר נשי של מגזיני הבידור הטלוויזיוניים הקיימים.

התוכנית תתבסס על ידיעות בלעדיות כמו גם על קטעי וידאו מאחורי הקלעים. המפיקים אף הכינו עמוד אינטרנט מיוחד וממותג עם ריכוז ידיעות ורכילויות שיועבר לשימושם של אתרי האינטרנט של התחנות, שתרכושנה את זכויות השידור.

המינוף ההפוך מהאינטרנט לטלוויזיה, כבר אומץ על ידי Thesmokinggun.com, אתר פופולרי אחר שסיפק לא מעט סקנדלים ונשען על תיעוד משפטי ומשטרתי (סקנדליסטי כמובן) אודות ידוענים. האתר נמכר לאחרונה לערוץ בתי המשפט בכבלים ויחד הם מתעתדים להשיק תכנית טלוויזיה ותכנים נוספים.

רעב תמידי לחדשות צהובות והצהובונים המודפסים? למרות התחרות המתרגשת על המדף ובאינטרנט, רושמים בשנים האחרונות גידול בתפוצה בשל הרעב התמידי לחדשות מעין אלו. אלא שהם מתקשים לתרגם זאת לגידול גם בתנועה באתריהם. הקושי נובע מחששם לפרסם סקופים או תמונות בלעדיות באתריהם, שמא המהלך הזה יגרע ממכירות המגזינים בדוכנים. כפתרון זמני הם דחו את מועד סגירת הגיליון השבועי מיום שני ליום שלישי, כדי לדחוס כמה שיותר סיפורים עכשוויים ודואגים להניח אותו בדוכנים כבר ביום שישי ולא ביום שני בשבוע שלאחר מכן.

"Us Magazine" אחד המגזינים הפופולרים בנישת הרכילות, החליט לאחרונה גם לשדרג את האתר שלו ולגדוש אותו גם בווידאו-קליפים רכילותיים. בו זמנית שוקדים שם על פתוח ערוץ בכבלים שיוקדש לרכילות ויתחרה מן הסתם, בערוץ E! הוותיק.

ופרז הילטון? הוא הופיע לאחרונה בפרק בסדרת דרמה חדשה בכבלים העוסקת באחורי הקלעים של צהובון, וחולם על סדרת ריאליטי משלו שתנציח את מעמדו הסלבריטאי. כל זאת בתנאי כמובן שבית המשפט לא ימצא אותו אשם בהפרת זכויות היוצרים של הפאפארצי וישלח אותו לכלא, מה שדווקא עשוי להיות פרק מעניין בסדרת הריאליטי שלו.