זילבר זה לא רק כסף

זילבר, סבתא ל-13 נכדים ול-11 נינים, זוכרת ומדברת בראיון ראשון איתה על הכול. על המנדט הבריטי ("חיילים אנגלים קנו אצלנו"); על ארץ-ישראל היפה של פעם ("היו ימים") ועל השחיתות היום ("מה שקורה מגעיל. מתי יש להם זמן למדינה אם עסוקים בשחיתות"); על ניהול עסק בתקופת הצנע ("היה קשה"); על חוש המסחר של בעלה ("איש חרוץ"); על חלקה בניהול העסק ("הייתי שר האוצר של בית-החרושת") וגם על 100 לירות שלוותה מסבו של איש העסקים מיקי פדרמן, כדי לפתוח את העסק ("הוא קיבל הכול בחזרה, אבל במשורה").

60 לירות מס למנדט

שמעון זילבר עזב את פולין 4 שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. כל בני משפחתו הענפה, חוץ מאחות אחת, נספו בשואה. הוא פגש את שושנה שעלתה מאוסטריה ב-1935, בחדרה. אחרי שישה שבועות של היכרות הם נישאו. "הוא עשה לי פרפרים בבטן. היינו זיווג מושלם. השלמנו זה את זה", אומרת זילבר ופורצת בבכי. "הוא נפטר לפני 20 שנה בגיל 74, בגלל רשלנות רפואית. הוא היה יכול לחיות יותר". זילבר מנגבת את הדמעות ואומרת: "את יודעת מי היה השושבין שלנו בחתונה? אבא של סמי ויולי עופר".

ב-1938 שכר הזוג זילבר (שושנה הייתה אז בת 17) דלפק בחנות מזון קטנה בעיר התחתית בחיפה. "קנינו נקניקים מיצרן מקומי ומכרנו אותם בדלפק. הכול הלך טוב עד ששני השותפים, בעלי המכולת, רבו ביניהם וביקשו לפרק את השותפות. הם הציעו שנקנה מהם את החנות. לא היה לנו כסף, אז לווינו 100 לירות מסבא של איש העסקים, מיקי פדרמן. אחר-כך הוא קיבל הכול בחזרה, אבל במשורה".

החנות הפכה חיש מהר לשם דבר בקרב אוכלי בשר לא-כשר בצפון הארץ. "קנינו את החנות והמשכנו לעבוד קשה. מאוחר יותר קנינו בית-חרושת, וסיפקנו בשר לתושבי הסביבה ולאוניות שעגנו בנמל. אז עוד לא הוקמה צים. החנות שגשגה. היינו כמעט היחידים שמכרו באזור בשר לא-כשר, ולא הייתה תחרות קשה כמו היום".

יום העבודה של הזילברים נמשך 10-12 שעות. "היינו חרוצים. בעלי היה 'מיניסטר החוץ' של העסק, ואני ישבתי על הקופה. בעלי לא אהב להתעסק עם כסף, אז אני טיפלתי בצ'קים, בבנקים, ובמשכורות של שני העובדים שלנו".

ישראל שלייפר, הנשוי לאחת מארבע בנותיה ושותף במפעל, מוסיף: "שושנה הייתה עורמת את החשבוניות בקבוצות, ומלפפת אותן בגומיות. כל הזמן היו לה גומיות על היד. אפילו היום". שושנה מפשילה שרוול, ומצביעה על הגומיות שעל ידה הימנית. לדבריה, העסק היה רווחי כמעט מיומו הראשון, ועל כך יעידו התשלומים למס-הכנסה. "ב-1944 שילמתי למנדט הבריטי 20 לירות מס-הכנסה, ב-1945, 40 לירות וב-1946, 60 לירות. אחר-כך באה מדינת ישראל, ושילמנו הרבה יותר", צוחקת.

"הרווחנו כסף, אבל לא בזבזנו. שמרתי על הכסף כדי שיהיה מה לחלק. לא כמו שהם (מצביעה על נכדיה שנכחו בחדר בעת הראיון) עושים היום". ונראה, שזילבר הצליחה במשימה. היא מתגוררת בבית פרטי עם בריכת-שחייה בשכונת דניה בחיפה. בחניה הפרטית חונה מכונית B.M.V מודל 85', שהייתה שייכת לבעלה. "אני לא מוכרת אותה, כי יש לה ערך רגשי עבורי. ואני גם נוהגת. לא למרחקים גדולים. כשאני נוהגת, הראש שלי רק בנהיגה".

אך המפעל, מתברר, לא תמיד הרוויח יפה. תקופת הצנע זכורה לזילבר כאחת הקשות לעסק. מדינת ישראל הנהיגה בשנות החמישים מדיניות של קיצוב, על מנת ליצור שער חליפין יציב, ולחסוך במטבע-חוץ, שבאה לידי ביטוי בעיקר בהגבלה על רכישת מזון ומוצרי צריכה. כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה, שבה רכש מוצרי מזון בסיסיים על-פי הקצבה קבועה תמורת נקודות, שהוקצבו לו בפנקס אישי.

ההקצבה היומית לנפש נקבעה על-ידי מומחה אמריקני לתזונה, והיא כללה בין היתר: 60 גרם תירס; 58 גרם סוכר; 60 גרם קמח; 17 גרם אורז; 20 גרם מרגרינה; 600 גרם בצל ו-75 גרם בשר לנפש, לחודש.

זילבר: "שיטת הנקודות הייתה נוראית. אנשים כעסו מאוד והיה קשה. קיבלנו הקצבה לייצור נקניק, וגם הנקניק היה נורא בגלל זה. חילקנו בשר משומר בקופסאות".

נזקי המלחמה: מאות-אלפי שקלים

מפעל "זילבר נקניקים" מעסיק היום 30 עובדים, מייצר 200 מוצרי בשר שונים, ומגלגל כ-15 מיליון שקל בשנה. מוצריו נמכרים ב-500 מעדניות, אטליזים, מסעדות ובתי-קפה. בימים אלה משווקים המוצרים גם בשני סניפי רשת "ספייסס".

לדברי תמיר ברלקו, הבעלים של "ספייסס", הנקניקים של זילבר משתלבים היטב בקונספט החדש של הרשת: חנות בתוך חנות לנקניקי גורמה ולמוצרי בשר.

לדברי עידן אורן, מנהל המפעל ונכדה של זילבר, עלייה ניכרת במחירי חומרי הגלם פגעה ברווחיות המפעל בשנים האחרונות. "כדי להיות רווחי מאוד, צריך להעלות מחירים לפחות ב-15%-10%. לא הצלחנו לעשות זאת, כי בשוק שגורר אותך למטה, זה בלתי אפשרי".

גם מלחמת לבנון השנייה הוסיפה שמן למדורה. "המלחמה גרמה נזק של מאות-אלפי שקלים. קיבלנו פיצויים על אובדן ימי עבודה, אבל לא על עודפי שכר ששילמנו לעובדים כדי לתמרץ אותם לבוא לעבודה, ולא על סחורה שסופקה ללקוחות שסגרו".

שלייפר מוסיף: "העלייה הרוסית, עד כמה שזה נשמע מופרך, גם היא פגעה בנו. נאלצנו להוריד מחירים, ולהתיישר עם יצרני בשר לא-כשר אחרים, שהורידו מחירים כי זה היה קהל יעד שרובו חסר אמצעים".

" לא חשבתם לעבור ולייצר בשר כשר?

אורן: "הפלח הזה צפוף הרבה יותר".

שושנה זילבר: "בשביל מה? בשביל להתעסק עם הרבנים". "