בג"ץ: המדינה חייבת לפצות עסקים בשל נזקי מלחמת לבנון - רק אם הם בתחום "יישוב ספר"

בג"ץ קבע שהמדינה חייבת לפצות עסקים בשל נזקי מלחמת לבנון השנייה רק אם הם מצויים בתחום "יישוב ספר", כפי שהוגדר בתקנות. בכך למעשה סתם בג"ץ את הגולל על דרישות של עסקים רבים, בעיקרם בתחומי התיירות, על נזקים עקיפים שנגרמו להם בשל המלחמה ושמיקומם היה מרוחק מאזור הנזקים הישירים.

בעקבות המלחמה הוצאו תקנות המגדירות "מהו אזור הגבלה", שהוא בעצם יישוב ספר לתקופה קצובה. על פי התקנות, רק עסקים שנכללים באזור ההגבלה זכאים לפיצוי עבור נזק עקיף בשל המלחמה.

גני חוגה, הממוקמת בסמוך לבית-שאן מחוץ ל"אזור ההגבלה", פנתה לרשויות בבקשה לקבל פיצויים בשל הנזקים העקיפים שנגרמו לה כתוצאה מהמלחמה בצפון הארץ בקיץ 2006. החברה מפעילה אתר תיירותי והיא ביקשה לקבל פיצויים זהים לאלו שניתנו לעסקי תיירות שהוכללו ב"אזור ההגבלה".

החברה היא בבעלות גוף פרטי בקיבוץ חמדיה ומתקיימת בה פעילות של נופש, אירועים ושימוש בבריכות המצויות בשטחה. לדברי החברה, היא מפעילה עסק עונתי ובתקופת המלחמה נפגעו הכנסותיה בצורה אנושה. לטענתה, הקריטריון הרלוונטי לצורך הענקת הפיצוי הוא היותו של העסק מצוי תחת איום הרקטות והטילים.

השופט דוד חשין, בהסכמת השופטים איילה פרוקצ'יה ואליקיים רובינשטיין, החליט לדחות את העתירה, למרות שציין כי הוא בהחלט יכול להבין את התסכול שנגרם לעותרת.

השופט חשין ציין, כי במקרה זה האתר נמצא במרחק ניכר מאזור ההגבלה והאיום עליו היה קטן באופן משמעותי מהאיום שנשקף למי שנמצא באזור ההגבלה עצמו. השופט ציין כי קביעת אזור ההגבלה להענקת פיצוי על נזקים ישירים ועקיפים התבססה על קרבה לגבול כמדד לאיום, ולכן גם אין צורך להקים ועדת חריגים כדי להכריע אם "גני חוגה" מאוימת באופן דומה לעסקים שבאזור ההגבלה.

השופטת איילה פרוקצ'יה ציינה, כי המשאבים הכספיים הציבוריים של המדינה הם מוגבלים ובנסיבות שהמציאות מחייבת הכוונה של כספי סיוע לאזרחים שנפגעו מאירועים בעלי משמעות לאומית, על הרשות המוסמכת לקבוע אמות מידה רציונאליות וסבירות לתיעולם של הכספים הללו.

לדבריה, יש לקבוע את שיעור הפיצוי לכל הזכאים לפי מבחן אחיד ומתחם שיקול הדעת בבחירת שיטת הפיצוי הראויה נתון לרשות המוסמכת והוא רחב ביותר. השופטת ציינה כי כיוון שבמקרה הזה חוק מס רכוש קבע שהאלמנט הגיאוגרפי יהווה בסיס לזכאות לפיצוי על נזק מלחמה עקיף, יש לדחות את העתירה". (803/06).