אל תעצור, גבול לפניך!

איזה ילד שגדל פה בשנות ה-50 לא זוכר את הדגדוג שחש בבטן בטיול השנתי לירושלים, כשהמורה הרשה לתלמידים להידבק לרגע לגדר הגבול ולצפות בחשש בליגיונרים שבצד הירדני? כמעט בטוח שאותו ילד מרגיש היום עקצוץ של אכזבה כשהוא מתקרב לגבול באירופה, והשומר (אם יש כזה) מעיף בו מבט משועמם ומסמן בידו להמשיך בנסיעה. איפה ההתרגשות, המשיכה האפלה, תחושת החשיבות, החותמת בדרכון, האדרנלין בפעולה?

קבלו ז'אנר תיירותי חדש, יציר הגלובליזציה חסרת הגבולות מצד אחד, והצימאון לריגושים תיירותיים חדשים מהצד האחר: תיירות גבולות (Border Tourism). הנה, למשל, הר בנטל שבצפון רמת הגולן. ההר - שפסגתו שימשה במשך שנים רבות את צה"ל במלחמה על גבול הצפון, ויש בו מערכת ביצורים עם בונקר, תעלות הגנה ועמדות תצפית אל מעבר לגבול - הוא כיום לא פחות מאשר אתר תיירות. בגובה של 1,165 מטר הוא מציע לא רק תצפית נוף מרהיבה לעבר סוריה, לבנון וצפון-מזרח ישראל; באתר הוכשרו מסלולי הליכה רגליים ונקודות תצפית לעבר הגבולות, ואף הותקנו בו הסברים משולטים ומוקלטים. האטרקציה התיירותית הכי חמה במקום היא הבונקר עצמו, שהוסב לבית קפה-מסעדה-חנות וזכה לשם המשעשע להפליא "קופי ענן".

"החיבור בין בונקר שעמד במרכזם של קרבות קשים ועקובים מדם, לבין בית קפה המסמל חיי שגרה והנאה, נראה בוודאי הזוי לחלוטין", אומר ד"ר אלון גלבמן, ראש החוג ללימודי תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כינרת בעמק הירדן, שחקר את הנושא. "אתה נמצא במרחק של כמעט נגיעה מהגבול הסורי, כוס קפה הפוך ביד, משקיף דרך החלונות הגדולים על תלי הגעש של רמת הגולן מזה, על מערך הטילים של ישראל מזה, ועל גבול לבנון שגם הוא עדיין סגור ועוין. עצם התצפית הוא כאן המוצר התיירותי. בחוץ פזורים טנק וכלי נשק שהפכו בחלקם לפסלים, ובתוך בית הקפה שורים פנאי ורוגע".

על-פי המודל שפיתח גלבמן, באזור של תיירות מהסוג הזה (Dark Tourism בז'רגון המקצועי) מתקיימת תערובת מיוחדת של חששות ותקוות. "מורשת של מלחמות יוצרת סמליות שהופכת למוצר צריכה, ומרחב הגבול הופך למוזיאון חי שבו ההיסטוריה עמדה מלכת. בדואליות של הסכנה מזה והתקווה מזה טמון סוד קסמה של תיירות הגבולות. הטרנספורמציה של גבול לאתר תיירותי עשויה גם להפוך למקור של תקווה לסיום הקונפליקט".

ריביירת הים האדום

אם הר בנטל הוא דוגמה לאתר תיירותי הניצב מול גבולות סגורים, אי השלום בנהריים ואתר גשר הישנה הסמוך לו נמצאים בגבולה של מדינה שעמה יש לישראל הסכם שלום. אך בעוד שהגבול הסגור מעורר תקווה, הגבול הפתוח עלול להיות דווקא מקור לחששות, שלמרבה הצער התבררו כמוצדקים לפני כמה שנים.

למרות זאת, אי השלום - שדגלי ישראל וירדן המתנוססים בו כבר הפכו לאייקון - הוא כיום אטרקציית גבול תיירותית. האטרקציה כוללת שחזור מלא של תחנת הכוח ההיסטורית של פנחס רוטנברג, תחנת משטרה בריטית ישנה, חאן עתיק מימי הביניים, קטע ממסילת רכבת העמק המיתולוגית, שביל סכרים לאורך הירמוך, מצפור, גן פסלים, ואתר לזכרן של שבע הבנות שנרצחו בנהריים. כך, מקו גבול סגור ומבוצר על גדות הנהרות ירדן וירמוך רווי ההיסטוריה של קרבות, הפך האזור לאתר תיירות המסמל שיתוף פעולה בין ירדן לישראל. ואם חזון אחרית הימים של ארגון "ידידי כדור הארץ" יתממש, בעתיד ישתרע בתחנת הכוח הנטושה פארק צפרות אקולוגי חוצה גבולות, שיהווה מקור משיכה לחובבי צפרות מכל העולם.

גם ים סוף, החוצץ בין ישראל לירדן, הוא אתר תיירות גבולות פוטנציאלי, ו"ריביירת הים האדום" שעתידה לקום מתישהו במרחב הימי המשותף שבין אילת, עקבה וטאבה, מככבת כבר כמה שנים בחזונם של שמעון פרס ואחרים. ובכלל, מבלי שנהיה מודעים לכך, כמה מאתרי התיירות המובילים בישראל הם בעצם אתרי תיירות גבולות, כמו למשל חמת גדר וראש הנקרה, או עיירת הגבול התיירותית מטולה, שלא לדבר על מוצב החרמון. ולחשוב על כך שכנסת ישראל לא הכריזה עד היום על גבולות רשמיים למדינת ישראל.

גבולות ממש אוצר

ובכל זאת, גם בעולם הגדול יש (עדיין) גבולות, בהם כאלה שהפכו לאטרקציות עולמיות. אזור משולש הזהב - גבולן המשותף של תאילנד, בורמה (מיאנמר) ולאוס - הוא סיפור של גבולות פוליטיים עוינים בדרום מזרח אסיה, שהיו סגורים ומבוצרים במשך עשרות שנים ונשלטו בידי גנגסטרים וסוחרי סמים. נהר המקונג ושני יובליו, החוצים את משולש הזהב במקום שבו התרחשו בעבר קרבות ומעשי זוועה לא מעטים, מזינים כיום את תיירות הגבולות שהתפתחה באזור.

נתיב הזרימה של הנהר מהווה גורם פיזי וגיאוגרפי התוחם את הגבולות בין המדינות, אך גם ציר תנועה המחבר ומקשר ביניהן. מוזיאון האופיום בצד התאילנדי מספק הצצה אל העבר הידוע לשמצה של האזור, מתאר את המלחמה הקשה בסוחרי הסמים, ומעלה על נס את הגנרלים שלחמו בברוני הסמים. המוני תיירים מגיעים כיום לצפות במפגש הפיזי והגיאופוליטי הזה של שלושת הגבולות, ובמקום מתחולל פיתוח תיירותי של ממש. גלבמן: "מדובר בתהליך קלאסי של הפיכת הגבול למוצר תיירותי כלכלי, תחליף לכלכלת גידולי האופיום של העבר. מגידולי אופיום ואורז, התיירות הפכה ליעד הכלכלי המועדף".

על עיר הגבול Chiang Sean שבצדו התאילנדי של משולש הזהב עובר בשנים האחרונות גל של שגשוג תיירותי, שבמסגרתו צצים בה בתי מלון, חנויות ובתי עסקים, ומותקנים בה מסלולי טיולים גם למדינות השכנות. עיירת הגבול Wanghong שבבורמה קורצת לתיירים המבקרים בתאילנד ורוצים להגיד שהיו גם בבורמה, ובכפר המרוחק מעט Tachilek מתקיים שוק מקומי מסורתי ומרהיב, שהמזכרות מהמזרח הרחוק זולות בו אפילו יותר מאשר בתאילנד. בשנים האחרונות גילו התיירים גם את הכפר Donsao Island בלאוס, הממוקם על אי בנהר מקונג, ועל-פי דיווחים באינטרנט מדובר במלכודת תיירים שעושה שימוש בהילה שנוצרה סביב משולש הזהב. תאילנד מקדימה אמנם את שכנותיה בכמה שנים טובות, אבל הנה כי כן, גם במיאנמר ובלאוס לא אומרים לא לביצי הזהב שמטילה תיירות הגבולות המשולשת שהתפתחה באזור.

ואיזה גבול בשבילכם?

"לאורך ההיסטוריה גבולות היוו מכשול פיזי, פסיכולוגי ומיתי", אומר ד"ר גלבמן. "מבין סוגי הגבולות - טבעיים, גיאוגרפיים, היסטוריים או גיאו-פוליטיים - הגיאו-פוליטיים מעוררים את המיצים התיירותיים התוססים ביותר. כאשר קווי הגבול מסומנים באופן מוחשי, אם על-ידי גדר, עמודים, שלטים, דגלים או שער, קיים פוטנציאל להפיכתם לאטרקציה תיירותית.

עידן הגלובליזציה והעל-לאומיות שסוחף כיום את אירופה, ובמידה מועטה יותר גם את איחוד מדינות אמריקה וארגון מדינות דרום מזרח אסיה, מהווה אלטרנטיבה לריבונות הלאומית וגורם לשינויים מרחיקי לכת במדיניות כלפי הגבולות. המדיניות הזו, שבאה לידי ביטוי בליברליזציה של המסחר ובהסכמי שיתוף פעולה כלכליים, מובילה לרוב גם להסכמי מעבר של חציית גבולות ושל פיתוח אזורי במדינות הגובלות זו בזו. כך עוצבו הסכמי הגבולות בין ישראל לבין מצרים וירדן, וכך הוסרה חומת ברלין".

חומת ברלין היא דוגמה לגבול גיאו-פוליטי כרוני, שיום אחרי שקרס נסק והפך לאחת האטרקציות התיירותיות הכי חמות של השנים האחרונות. הסמל לקונטרסט האדיר שבין גרמניה המערבית למזרחית נפל? ננשים אותו בעזרת סממנים מלאכותיים כמו הפיכת שרידי החומה למוזיאון, החייאת סיפורים מן העבר, ותעשיית מזכרות התורמת לפרנסתם של תושבי ברלין.

ובעוד מיליוני התיירים המגיעים למפלי הניאגרה מתבשמים לא רק מהשצף קצף הלבן, אלא גם מכך שאיתן הטבע הזה ניצב על גבולן של שתי מדינות, הסינים העלו את תעשיית התיירות סביב הגבול ההיסטורי שלהם לדרגה של אמנות, והחומה הסינית, שנועדה לעצור את התקפות הפרשים המונגולים מצפון, ממשיכה להקסים גם כיום.

אבל דומה שהדוגמה הקיצונית (והמופרכת) ביותר נמצאת בארצות הברית דווקא. על גבול המדינות יוטה, קולורדו, אריזונה וניו מקסיקו, באמצע שומקום מוחלט בהחלט, מתרחש מחזה תיירותי הזוי נוסח אמריקה, שבו המוני תיירים נוסעים מאות קילומטרים באזור מדברי רק כדי לדרוך בו זמנית - בשתי רגליים ובשתי ידיים - בארבע המדינות האלה. הם גם מקיימים שיחת ועידה בינלאומית, וכמובן מצטלמים. זה קורה באתר התיירות The Four Corner Monument, שאינו אלא סימון קרקעי של מפגש ארבעת קווי הגבול בין המדינות.

"בעידן שבו התיירות רק גואה, ועשרות מיליוני תיירים מחפשים ריגושים חדשים, נדמה שגם לכושר ההמצאה אין גבולות", מסכם ד"ר גלבמן. "