יש החזר בעד האגרה?

על מי שמבקש להגיש תביעה לבית המשפט לשלם, כידוע, אגרת משפט. מחצית מן האגרה משולמת בעת הגשת התביעה, ומחציתה הנותרת בסמוך לפני שלב ההוכחות במשפט. שיעורה של האגרה נקבע בתקנות, ולסוגים שונים של תביעות נקבע שיעור שונה של אגרה. לשם הגשתה של תביעה כספית, למשל, יש לשלם אגרה בשיעור 2.5% מסכום התביעה. תקנות האגרות קובעות, כי בגין תביעה מסוג, שאינו מצוין בהן במפורש, ישלם התובע, בבית המשפט המחוזי, אגרת משפט בשיעור כ-2,500 שקלים. גם הודעה לצד שלישי היא "תביעה", לכל דבר ועניין. כשנתבע מבקש לטעון, שאם הוא יחויב לשלם לתובע סכום כסף כלשהו, הוא יהיה זכאי לאותו הסכום, או לחלק ממנו, מגורם שלישי כלשהו, הוא רשאי לשגר אל אותו גורם "הודעה לצד שלישי". כך, טענות התובע כלפי הנתבע וטענותיו של הנתבע כלפי הצד השלישי יתבררו בעת ובעונה אחת, וסופו של דבר, שמי שבאמת חייב בתשלום, הוא שיחויב לשלמו.

נתבע, המשגר הודעה לצד שלישי, אינו חייב להעמיד אותה על מלוא הסכום הנתבע ממנו. שהרי יכול והוא טוען, כאמור, שהצד השלישי חייב כלפיו רק בגין חלק מהסכום אותו הוא יחויב לשלם לתובע. עם זאת, בדרך כלל משוגרת ההודעה לצד השלישי בגין מלוא סכום התביעה, שהוגשה נגד הנתבע-משגר ההודעה. כך, שיעורה של אגרת המשפט, שנגבית ממשגר ההודעה לצד השלישי, נגזר מסכום התביעה המקורית. כך מימים ימימה.

קריאת תיגר על אופן החישוב

עתה קראה החברה "דגון בתי ממגורות לישראל בע"מ" - שמא נכון יותר לומר, קרא בא-כוחה, עו"ד אסף רנצלר ממשרד ש. הורוביץ - תיגר על נוהג זה. הם טענו, כי את סכום אגרת המשפט בגין הודעה לצד שלישי יש לחשב כאילו היה מדובר בתביעה, שסכומה אינו קצוב ואף אינו ידוע בעת הגשתה. קבלת טענה זו הייתה מובילה לכך, שבמקום אגרה בשיעור כ-80 אלף שקלים, היה על דגון לשלם רק כ-2,500 שקלים.

היה זה במסגרת תביעה, שחברות שונות הגישו נגד דגון ונגד חברות נמל חיפה בע"מ ונמל אשדוד בע"מ, בגין נזק בשיעור 6.25 מיליון שקלים. דגון הכחישה את אחריותה לנזק. לצד העלאת ההכחשה בכתב ההגנה, שוגרה מטעמה הודעה לצד שלישי אל 2 הנתבעות האחרות ואל חברת הביטוח "מגדל". בהודעה טענה דגון, כי אם היא תימצא אחראית בתשלום כלשהו לתובעות, הרי היא זכאית כלפי הצדדים השלישיים לשיפוי ו/או לפיצוי ו/או להשתתפות במלוא הסכום, בו היא תחויב, או לפחות בחלקו.

בבואה לשלם את המחצית הראשונה של אגרת המשפט בגין ההודעה לצד השלישי נדרשה דגון לשלם כ-78 אלף שקלים, המהווים 1.25% מסכום התביעה המקורית. דגון טענה שעליה לשלם רק 2,500 שקלים. לטענתה, מאחר שהסכום, שנתבע בהודעה לצד השלישי, שווה לסכום, שייפסק נגדה בתביעה העיקרית, ומשלא ניתן לדעת מראש איזה סכום ייפסק נגדה, אם בכלל, הרי המדובר בסכום, שאינו ניתן להערכה, והוא לבטח אינו סכום קצוב. לפיכך, כך היא, אין לחייבה לשלם אגרת משפט כאילו תביעתה בהודעה לצד השלישי עומדת על 6.25 מיליון שקלים, כסכום התביעה.

גזברות בית המשפט המחוזי בחיפה לא שעתה לטענתה החדשנית והמעניינת של דגון, ועמדה תשלום הסכום, שחושב לפי סכום התביעה המקורית. לאחר שדגון לא שילמה את הסכום הנדרש ולאחר שההודעה לצד שלישי הוגשה במועד, היא עתרה להשבתו של חלק הארי מן הסכום, באופן שאגרת המשפט תעמוד על כ-2,500 שקלים בלבד.

אף שהתוצאה הסופית בהחלטתה של השופטת דיאנה סלע היא דחייה של הבקשה, מהווה ההחלטה תמריץ להעלאת טענות מקוריות ו"חצופות". אף שהבקשה נדחתה, יכול ויש בה כדי להועיל.

"נקודת המוצא היא כי כל הליך משפטי מחויב באגרה", פתחה סלע את דיונה. היא אזכרה את זאת, שהתכלית העומדת בבסיס תשלום האגרה היא מימון ההתדיינויות בבית המשפט, ואת זאת שהחובה לשלמה נועדה לשרת את כלל המתדיינים, בפועל או בכוח. היא הזכירה גם תכלית נוספת לחובת תשלום אגרת המשפט, היינו, מניעת הגשתן של תביעות בסכומים מופרזים (שאז גם סכום האגרה יהיה "מופרז"). לאחר דברים כלליים אלה פנתה סלע לדון בסוגיה המעניינת שבאה בפניה.

"ההלכה היא כי יש להתייחס אל הודעה לצד ג' כאל תביעה בפני עצמה", פתחה. היא לא ראתה עין בעין עם דגון את טענתה, שלפיה בחיוב משגר ההודעה לצד שלישי באגרה זהה לזו של התביעה המקורית נהנה בית המשפט מתשלום שתי אגרות באותו הליך. בנוגע לטענה זו קבעה סלע, כי "לא זו בלבד שהיא מנוגדת לתפיסה הבסיסית של ההודעה לצד שלישי, אלא אף אינה מדוייקת". היא הסבה את תשומת הלב לכך, שהודעה לצד שלישי מסרבלת את ההליך, מאריכה אותו ומסבכת אותו "ולא אחת מתרחב ההליך למשלוח הודעות לצדדים רביעים ועוד". ומהי התפיסה הבסיסית של ההודעה לצד שלישי? היא מיועדת להשגת שתי מטרות, קבעה סלע: האחת, "כי הצד השלישי יהיה קשור בהכרעה שתיפול במשפט שבין התובע והנתבע ולא יוכל לחלוק עליה". השנייה, "שגם הפלוגתא שבין הנתבע ובין הצד השלישי תבוא על פתרונה תוך כדי הדיון בתביעת התובע נגד הנתבע, או לפחות בסמוך לו ולא תידחה לזמן אחר".

ומה בנוגע לטענתו של עו"ד רנצלר, שלפיה בעת שיגורה של הודעה לצד שלישי, סכום התביעה על-פיה אינו ניתן להערכה? "לטעמי, יש ממש בטענת המבקשת כי בשלב משלוח הודעה לצדדים השלישיים מדובר בתביעה על תנאי כנגד הצדדים השלישיים, כי לא מן הנמנע שהתביעה העיקרית תדחה, וכי אין באפשרותה של התובעת להעריך את הסכום המדויק הנתבע מהצדדים השלישיים", קבעה סלע והציתה זיק של תקווה אצל דגון. אלא שהיא המשיכה: "נשאלת השאלה, האם זכאית המבקשת אשר מכסה עצמה מפני סיכון לפיו תחויב במלוא הסכום הנתבע, בעצם משלוח ההודעה, לשלם אגרה מופחתת בשל העדר יכולת, אמיתי ככל שיהיה, לקבוע את הסכום הנתבע מהצדדים השלישיים".

סלע עיינה בפסקי דין ישנים של בית המשפט העליון ובעזרתם הגיעה אל המסקנה, שלפיה "אכן, הסכום הנתבע בהודעה לצד שלישי אינו ניתן להערכה במובן זה שאין למודיע אפשרות לדעת בעת משלוח ההודעה אם הסכום הנתבע יהווה בסיס לחיוב, אך הוא סכום קצוב במובן אחר. כאשר עסקינן בתביעה כספית, הסכום הנקוב בהודעה הוא הסכום המקסימלי המהווה את סיכונם של המודיע ושל הצד השלישי, הסכום שעל הצד השלישי להתגונן מפניו, וסביר להניח כי זה גם הסכום על פיו יידרש לשלם שכ"ט". סלע הוסיפה וקבעה, כי אם התובעות המקוריות יזכו במלוא תביעתן, ואם דגון תזכה במלוא ההודעה לצד שלישי, "יתקבל פסק דין המחייב את הצדדים השלישיים לשלם את הסכום המקסימלי, ללא צורך בנקיטת הליך נוסף". הרי לך טעם לכך, ששיעורה של אגרת המשפט בגין ההודעה לצד שלישי יהיה זהה לזה שבגין הגשת התביעה המקורית.

מחסום מפני תביעות מופרזות

סלע חשה בבעייתיות המובנית, בהקשר האמור, בהודעה לצד שלישי. היא חשה ב"חוסר הצדק" שבחיובו של נתבע לשלם אגרת משפט בסכום כה גבוה, רק מאחר שהתובע החליט להגיש נגדו תביעה בסכום כה גבוה. בהחלטתה היא תרה אחר פתרונות אפשריים לבעייתיות זו. היא דחתה את הפתרון של הגשת הודעה לצד שלישי, בה יתבקש בית המשפט להצהיר, כי הצד השלישי אכן חב כלפי הנתבע ושהוא הפר את חובתו כלפיו, בלי שיעניק סעד אופרטיבי. היא נימקה זאת בכך, שבהודעה לצד שלישי שכזו יהיה כדי להאריך את ההתדיינות בין הצדדים, ושיהיה בכך כדי להוביל להגשת תביעות נוספות באותו העניין, "תוצאה שאינה תורמת לחסכון בזמן ובהוצאות של כל הצדדים, לרבות בית המשפט". היא שללה גם את האפשרות, שבשלב מתקדם יותר יתאפשר לנתבע לתקן את ההודעה לצד שלישי ולשלם אגרה לפי הסכום המוקטן. יהיה בכך כדי לסתור את ההלכה, המונעת זאת עת מדובר בתביעה כספית "רגילה".

הטעם להלכה האמורה נעוץ בכך שאחד מתפקידיה של אגרת המשפט הוא לשמש מחסום ראשוני מפני תביעות מופרזות בסכומן, הזכירה סלע. אך טעם זה אינו רלבנטי שעה שמדובר במי שמצא עצמו מתגונן בפני תביעה בסכום מופרז, והטוען כי ככל שיחויב, הצד השלישי יהיה חייב לשפותו או לפצותו בגין כך. הלה אינו שולט בסכום ההודעה לצד השלישי. הוא נגרר אליה. כך סברה גם סלע. "שונה הדבר מקום שמדובר בנתבע, שאינו יכול לצפות מראש את היקף הסכום בו יחוייב, אפילו הוא מחזיק ברוב המסמכים הרלוונטיים", קבעה. "לטעמי, הפתרון הנכון הוא פניה למחוקק המשנה לתיקון התקנות בעניין זה", הפתיעה. "ניתן לתקן את התקנות באופן שלרשימת המקרים המנויים... בקשר להחזר אגרה, יצטרף גם עניינו של המודיע, אשר יורשה לתקן תביעתו ולשלם אגרה לפי הסכום המוקטן". סלע ראתה עצמה מחויבת לדין הקיים, ולפיכך סיכמה: "עד לתיקון התקנות, לא ניתן להעתר לבקשת המבקשת". (ת"א 743/06; בש"א 15752/06).