ציידי הענתיקות

הם יכולים להיות בני 30 או 70, אבל כשהם רואים בובת חרסינה עם לחיים ורודות ביריד ענתיקות כפרי באנגליה, או מבחינים בפמוט כסף מצועצע בשוק הפשפשים בפריז, הם יכולים להתנהג כמו בני 4 שקיבלו צעצוע חדש. חלקם בעלי רקע נרחב באמנות, ולאחרים אין כל הכשרה פורמלית בנושא, אך הם בעלי רקע סוציו-אקונומי דומה (בינוני-גבוה וצפונה), רובם בעלי מקצועות חופשיים, וכולם חולקים אהבה לדבר. עזבו אותם מטרקים בהימאליה, ולא בטוח שאפילו שיט תענוגות בקריביים יצליח להדליק אותם כמו שיטוט בין מדפים במחסן של שמונצעס מהמאה ה-19. ואם הם ימצאו צלחת תואמת לסרוויס שיש להם בבית, או שעון שולחן דומה לזה שעמד אצל הסבתא בוויטרינה, הם יתעלפו מהתרגשות. ככה זה כשאספנים יוצאים לטיול.

"זה היה בדרך מלונדון לברייטון, כשעצרנו בעיירה קטנה להפסקת עישון ושירותים", מספר יריב אגוזי, מעריך מומחה לעתיקות ובעל גלריה אגוזי בתל אביב. "ראיתי מזווית העין חנות ענתיקות קטנה, ולא יכולתי לעמוד בפיתוי. נכנסתי ומצאתי קופסה מכסף טהור מתוצרת בצלאל. קרוב לוודאי שחייל אנגלי קנה אותה לאהובתו בימי המנדט, ולאותה מוכרת אנגלייה קשישה וחביבה, שביקשה בעבורה 20 פאונד, לא היה שמץ של מושג שהקופסה שמכרה לנו זה עתה היא בעצם פריט יודאיקה שיוצר בירושלים. את שוויה של הקופסה אני מעריך בכ-1,200 דולר. מנסיעתי האחרונה לאנגליה חזרתי עם תשעה פריטים של בצלאל, שיוצרו בארץ לפני למעלה ממאה שנים, ולדעתי זו מצווה להחזיר פריטים כאלה הביתה".

אומרים שיהודי ישלם כל מחיר בעבור מציאה, אבל לדברי אגוזי, המדריך טיולי אספנים מטעם "שורשים", בית הספר לאספנות ולהערכת אמנות בתל אביב, בשוקי העולם מסתובבות עדיין מציאות אמיתיות במחיר של עשרות או כמה מאות דולרים. "תוך כדי שוטטות בפריז, כשהקבוצה עצרה לאכול, אחת הנשים, שהייתה בדיאטה, סחבה אותי לשוק עתיקות סמוך. שוטטנו כה וכה ומצאתי ציור נוף עתיק, לא חתום, עם מסגרת שנראתה מהמאה ה-18. המוכר ביקש 500 אירו, ובתום משא ומתן ארוך האישה רכשה את הציור תמורת 300 אירו. כשחזרנו ארצה שלחנו את הציור לבדיקה בסותבי'ס, והסוף הוא שהפריט נמכר ב-15 אלף אירו", מספר אגוזי.

לדבריו, לא נדרשת הבנה מעמיקה באמנות, "אבל צריך שיהיו עניין וזיקה, ובעיקר שתהיה התרגשות. ובכלל, שיגעון האספנות לא מתפתח ביום אחד. יש אנשים שבתחילה לא קונים בשקל, אבל נהנים מאוד מהפן הלימודי ומראיית הדברים מזווית אחרת. סיור באוסף הגדול של כלי פורצלן במרתף מוזיאון ויקטוריה אנד אלברט בלונדון, למשל, הוא כמו סיור במנהרת הזמן".

חולים על דובונים

מרכזי המציאות הגדולים כיום באירופה הם אנגליה, צרפת, גרמניה ובלגיה, כולן מדינות אירופיות עשירות המהוות מרכזים אמנותיים חשובים - של ציור, פיסול, כסף ותכשיטים.

חברת Penman Fairs האנגלית מארגנת ירידי ענתיקות ברחבי הממלכה - מלונדון, ברייטון ובאת' ועד יורק - שבהם מוצעים למכירה מרהיטים ויקטוריאניים ועד מנורות. חפשו במיוחד כלי כסף מסוף המאה ה-19 ומתחילת המאה ה-20. עם קצת מזל אתם עשויים להיתקל במציאות של ממש. אספנים מובהקים מגיעים לירידים האלה לילה קודם, ולנים במכוניותיהם כדי להספיק ולהגיע ראשונים למציאות השוות באמת.

העיירה Hay-on-Wye שעל גבול וויילס היא מכה של ספרי ענתיקה. במחוז לינקולן פועלים שני מרכזי ענתיקות, Horncastle ו-Helmswell, ואחד הירידים החשובים מתקיים ב-Newark שבמחוז Nottinghamshire. ובכלל, אנגליה הכפרית, שבה כל עליית גג בכפרון עם רחוב אחד עשויה להתגלות כאוצר פוטנציאלי, היא גן עדן לאספנים. העיר קנטרברי, כשישים קילומטר ממזרח ללונדון, היא מוקד משיכה ידוע, והחנויות שברחובות הסובבים את הקתדרלה המפורסמת עמוסות בפריטי אספנות - מענתיקות וכלי זכוכית ועד תכשיטים ופורצלן ודובונים. החנות הקטנה Magpie's Nest, למשל, מתפוצצת מדובונים וממיניאטורות צבועות ומתוקות להפליא. בעלת החנות היא ליידי אנגלייה חביבה, שתשמח לענות על כל שאלה וגם תפנה ברצון לחנויות אחרות. אספני דובונים מושבעים לא יוכלו להרשות לעצמם לפספס ביקור במפעל Canterbury Bears בכפר Littlebourne הסמוך, ואת הסיכוי למצוא שם את דובון הטדי היחיד מסוגו שמחכה רק להם.

ספארי של ענתיקות

עם כ-3,000 דוכנים וגיבוב מרהיב של פריטי אספנות, שוק הפשפשים Puces de St-Quen שבפריז הוא אחד משוקי האספנים הגדולים בעולם, והשיטוט בו הוא כמו בספארי של ענתיקות. Porte de Clignancourt הוא שוק פשפשים ססגוני נוסף בפריז, וליד העיר ליל (Lille) מתקיים אחד הירידים הגדולים של פריטי אספנות. לבד משווקים, פריז משופעת גם בבתי עבוט, מוסדות שבישראל מוכרים בעיקר מן הספרות האירופית, שבהם אנשים ממשכנים לעתים אוצרות שעברו בירושה במשפחה - מציורים וגובלנים, רהיטים ומקלטי רדיו, ועד גרמופונים ישנים ותכשיטים. שום אספן המכבד את עצמו לא יחמיץ גיחה למוסד הכל-כך צרפתי הזה, כמו גם למכירות פומביות שגם בהן אפשר ליפול על מציאה אמיתית. הרובע ה-18 הוא מקום של מכירות פומביות עסיסיות, המתקיימות בבתי מכירות כמו Drouot Montaigne ,Drouot Nord ואחרים. כשאתם בפריז, הכי טוב לפתוח את Gazette de Hotel Drouot ולהתעדכן. חבל פיקארדי בצרפת אינו נמצא אמנם על מפת התיירות, אבל אפשר למצוא בו ענתיקות מכל מין וסוג - מרהיטי גינה ופרטי ארט-דקו, מכוניות צעצוע, ידיות לדלתות, גלויות ופוסטרים, מפות וליטוגרפיות, ועד כישור שסבתא טוותה בו חוטים לפני יותר מ-150 שנה.

אם אתם באמסטרדם ומחפשים ענתיקה יקרה אך שווה, לכו ל-Nieuwe Spiegel straat, ובשכונת יורדן, סביב התעלות הרנחרחט (Herengracht) וקייזרחרחט (Keizersgracht), תמצאו חנויות קטנות וחביבות מלאות פיצ'פקעס ופריטים לאספנים.

שוק העתיקות הגדול ביותר בברלין נמצא בשדרת 17 ביוני. המשבר הכלכלי בגרמניה גרם להורדת מחירים בשוק האספנות, וסוחרים רבים מאירופה מחפשים בה כיום מציאות.

לאורך קו חוף Algarve בפורטוגל ניצבים דוכנים עם מבחר ססגוני של כלי קרמיקה ישנים במחירים זולים, ושווה לחפש גם בחנויות ענתיקות קטנות שבערים ליסבון, פורטו ואבורה. בתחנות הרכבת התחתית של ברלין מציעים כלי זכוכית מהתקופה שבין שתי מלחמות העולם, ואילו בחבל טירול שבאוסטריה אפשר למצוא פורטרטים מהמאה ה-19. הם נמכרים לעתים במחירים מצחיקים, בגלריות מיוחדות הצמודות לפונדקים שעל אם הדרך.

מי שמחפש ממורביליה פוסט-סובייטית של מלחמות וקומוניזם, מוזמן להצטרף לסיור לאספנים באימא-רוסיה. כדי להיכנס לאווירה מבקרים קודם כול במוזיאון הכוחות המזוינים במוסקבה, במוזיאון למדי צבא, במוזיאון הטנקים בקובינקה, ולאחר מכן אפשר להתפרע בחנויות צבא ובשוקי אספנים, ולרכוש מדים ומדליות וגם נסים של הצבא הגרמני. צריך רק לזכור שכדי להוציא מגבולות רוסיה פריטים בני יותר מ-50, נדרש אישור מיוחד בעבור שלטונות המכס הרוסיים, ומי שמכיר את הביורוקרטיה הרוסית צריך לחשוב פעמיים.

הפנינג של שטיחים

גם דרום קוריאה מסתמנת בשנים האחרונות כשוק מבטיח עם מבחר ענק של ענתיקות מסוגים שונים. בדוכני רחוב בסיאול הבירה נמכרים אביזרים ישנים מאוניות נטושות: שעונים, פעמונים, מצפנים, ואפילו רהיטי אניות במחירים הזולים עשרות מונים ממחיריהם בערי הנמל של איטליה. הפריטים המבוקשים ביותר בקוריאה הם רהיטים ותיבות עץ משושלת Chosun, וברובע Insadong בסיאול מוכרים כלי קרמיקה וחרס עתיקים וציורי Silla (סגנון ציור אופייני לאזור סילה בקוריאה).

גם הודו בעסק. חנויות רבות בערים בתת-היבשת מציעות במחירים טובים פסלונים משיש ומברונזה - שרידים מארמונות וממקדשים נטושים. בשוק הפשפשים של ולטה, בירת מלטה, אפשר להשיג ציורים של ציירים ידועים במחירי מציאה, ואילו בבואנוס איירס בירת ארגנטינה אפשר למצוא במחירים אטרקטיביים ספרים ישנים בעלי ערך ספרותי, כרוכים בכריכות עור של פעם.

יורם בראייר, מבית הספר שורשים, מדריך טיולי אספנים לירדן ולטורקיה. באיסטנבול הם עורכים קודם כול ביקור במוזיאון לאמנויות איסלאמיות, ושומעים הסברים על שטיחים ואריגה, ובארמון טופקאפי מתעכבים על פריטים בעלי עניין מיוחד, כמו למשל האוסף השני בחשיבותו בעולם של פורצלן סיני. בבזאר הגדול הם מקיימים הפנינג של שטיחים אל תוך הלילה, ומקבלים הסברים מרתקים מפיו של אחד מסיטונאי השטיחים הגדולים בעיר. "לפני שהבנאדם נעשה אספן שטיחים", אומר בראייר, "חשוב שיידע לזהות היכן נארג השטיח, באיזו דוגמה, מה גילו, וכמובן איך נקבע המחיר".

מדי פעם בראייר מוביל את האנשים לכפרים ברמת אנטוליה. "עם קצת מזל הם יזכו לראות את נשות הכפר צובעות צמר, ואת השטיחים שנמצאים בעבודה על נולים. לרוב הן מעצבות את השטיחים על-פי דגמים מן המאה ה-15. עד לפני כמה שנים נאלצנו לצעוד ברגל לכפרים, כי הכבישים היו צרים מדי בעבור כלי רכב. עכשיו ברובם כבר יש דרכי אספלט סלולות, ואת רוב השטיחים הנארגים בהם רוכשים כיום באיסטנבול".

בראייר, אספן שטיחים, מומחה בטקסטיל, באריגים ובאמנות פלסטית, מתמחה בחיבור בין אמנות לכסף. "אספני שטיחים ואספנים בכלל, הנמצאים בשלבים הראשונים של העניין, הם כחומר ביד הסוחרים, במיוחד הסוחרים הטורקים. לכן עדיף שאת צעדיהם הראשונים יעשו בליווי איש מקצוע. קבוצה של אספנים, שחבריה רוכשים ביחד כמה וכמה שטיחים, יכולה להוות אמצעי לחץ. בסופו של יום, כשהסוחר כבר די מותש, הוא יעשה מחיר", מסביר בראייר. "