באה מאמונה

" נראה כי בספרך קיים חוט דטרמיניסטי שקושר בין עלילות העבר וההווה. האם העבר הרחוק כובל את צעדינו?

"אני מאמינה שבכל סיטואציה - גם הקשה ביותר - אדם יכול לבחור אם לברוח או להישאר, להישמר מסכנה או להתנדב לחזית, להסגיר את חבריו או להתאבד, ללחום או להיכנע, ללדת או להפיל, להתעמת עם המציאות או להכחישה, ליישב סכסוך או ללבותו. למרות העבר הטעון, הבחירה שלנו היא שתעצב את גורלנו, וכל עוד אנו חיים, סיפורנו נמשך והולך וניתנת לנו הזדמנות לבחור שוב, ואחרת. מה שכובל את צעדינו הוא מה שאנו מאמינים שכובל את צעדינו".

" מאין צמחה העברית החצופה ב"אדום עתיק"?

"מקריאה ב'עכבר העיר', מהקשבה לתוכניות רדיו הנותנות פתחון פה למאזינים, וכן מהטיית אוזן לשיחות שניהלה בביתנו חבורת סטודנטיות צעירות ומוכשרות. הופתעתי מן השילוב המרענן של הגבוה עם התת-תקני, החותה גחלים מתחת לרגלי העברית המוכרת, מפרק אותה לגורמים ויוצר חיבורים חדשים, שבהם הכול הולך עם הכול: ג'ינס עם תחרימים, נעליים גבוהות עם חצאית שכבות, ופמיניזם עם אלף ואחד כללים של מה אומרים ומה אין אומרים ומי משלם על מי, ועד מתי מחכים למי שהבטיח לבוא, וכשאת אומרת לא למה את מתכוונת, ומי יצלצל למי אחרי לילה סוער עד גבה-גלים..."

" למה בחרת להצטלם כאן?

"בחרתי במסעדת 'רוטמן' בלוטם כדי שתהיה לי עילה לשוב ולהתבשם מיופיו ונינוחותו של המקום. אני מבקרת בבתי-קפה ובמסעדות לעיתים רחוקות ורק בנסיבות חגיגיות, ובהזדמנויות אלה אני מעדיפה לשבת בחברת אחת מחברותיי הקרובות וליהנות משיחה ממושכת על כל נושא שבעולם".

" אילו היית צריכה להעביר כאן ארבע שעות, איזה ספר היית בוחרת לקחת איתך?

"לכאן סביר להניח שלא הייתי לוקחת ספר, אלא מצלמה, כי חבל שכל היופי הזה, המשתנה עם האור ועם השעה, יתבזבז על עין לא רואה. לקופת-חולים או לרכבת אקח עמי ספר לא כבד, כתוב היטב (למשל, "גוגול" מאת נבוקוב). ביוגרפיות מרתקות אותי.

" למי היית בוחרת לצותת בשולחן הסמוך?

"אילו הייתי בעיצומה של כתיבה, הייתי בוחרת לצותת לשיחה של אלמונים/יות מן הזן המפרנס את נושא הספר (צעירות ממתחם שנקין, מושבניקים תואמי-רפול, נשים נחרצות בשחור - אם להידרש לכמה דוגמאות מתוך "אדום עתיק"). בימים כתיקונם, אני מהורהרת מכדי לשים לב למדברים בקרבתי".