העליון: ברונפמן-אלון לא תשלם מס בולים בגין עסקת רכישת מניות קו-אופ הריבוע הכחול

בצעד חריג ונדיר התערב ביהמ"ש העליון בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י המחוזי - ודחה ניסיון של המדינה להרחיב את גביית מס בולים

לצד התפתחות החקיקה הישראלית המודרנית, עדיין קיימים בישראל מספר חוקים ארכאיים, המסרבים למות מוות טבעי. אחד מהם הוא חוק מס בולים על מסמכים, אשר נחקק בשנת 1961. חוק זה מטיל חובת ביול (למעשה, חובת תשלום מס) של מסמכים שונים ומשונים. מילים אחרות: חובת התשלום קמה בגין עריכתו של מסמך, הנמנה עם אלה המנויים בחוק, ולא בגין כריתת העסקה, שבגינה נערך המסמך. לצד החובה נחקקה באותו החוק הוראה, המונה מסמכים, שלגביהם קיים פטור מתשלום המס.

"אם כך", ישאל את עצמו הקורא, "הכיצד זה לא נתקלתי מעולם בחוק זה? אף אני חתמתי על חוזים במהלך חיי. הכיצד לא נדרשתי ‘לבייל'?". ובכן, "בין משום שחוקי המסים המודרניים, מס הכנסה ומס ערך מוסף, תפסו את מקומו ובין מטעמים אחרים, תחולתו של חוק מס הבולים בישראל, בשנים האחרונות, הלכה והצטמצמה עד כדי ביטולו המלא", הסבירה את הדבר השופטת דבורה ברלינר. היא עשתה כן בפסק דין, שיצא בסוף השבוע תחת ידי בית המשפט העליון, ושבו התקבל ערעורה של ברונפמן-אלון בע"מ (כיום בשליטת דודי ויסמן ואלון) על חיובה במס בולים בקשר עם עסקת רכישתן על-ידיה, תמורת 1.3 מיליארד שקלים, של מניות קו-אופ הריבוע הכחול אגודה לשירותים בע"מ.

ביטול מדורג

בעקבות חתימת "הסכם מכירת החזקות", שנחתם בשנת 2003 ושמכוחו הועברו מניות הקו-אופ לברונפמן-אלון, שלח אליה ממונה מס בולים (כן, יש דבר כזה) דרישה לתשלום מס בולים, בשיעור כ-6 מיליון שקלים. באמצעות עוה"ד דיויד אמיד ואורי דרוקר טענה ברונפמן-אלון, כי הסכם רכישת המניות נמנה עם המסמכים, שבגינם מעניק החוק פטור מתשלום המס. שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שרה דותן, צדדה בעמדת המדינה דווקא. היא קבעה, כי בחתימת ההסכם האמור אין די לשם העברת המניות, וכי יש צורך בכתב העברת מניות. עוד היא קבעה, כי הצדדים אכן הפרידו, מהותית, בין השלב החוזי בהסכם, הכולל את מכירת ההחזקות, לבין שלב ביצוע העברת המניות - הוא שטר העברת המניות.

לפיכך היא קבעה, כי חובת תשלום המס בגין ההסכם חלה מכוח החיוב הכללי שבחוק, החל על הסכמים ועל מסמכים, שיש בהם התחייבות או הקניית נכס, ולא מכוח ההוראה הספציפית, המטילה את המס על מסמך, שעניינו העברת מניות. חשיבות ההבחנה נעוצה בכך, שלמול החובה האחרונה, פוטר החוק מתשלום מס מסמך העברת מניות של חברה ציבורית.

"מעטים וחריגים המקרים בהם תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה", פתחה ברלינר. "המנדט המוחלט כמעט של הערכאה הדיונית באשר לאלה, הוא מאדני היסוד של שיטת המשפט האדברסרית, והדברים ידועים", המשיכה. היא הוסיפה וקבעה, כי "גם ממצאים עובדתיים אינם חומה בצורה שאינה ניתנת להבקעה", וכי במקרים המתאימים תתקן ערכאת הערעור את שהערכאה הדיונית "קלקלה". "אם אכן שגתה ערכאה קמא באופן ברור ומובחן, לא תהסס ערכאת הערעור להתערב", סיכמה. "נראה לי כי המקרה הנוכחי נמנה עם אותם מקרים חריגים שבהם יש מקום להתערב", פסקה.

בטרם הגיעה לכך סקרה ברלינר את תולדותיו של החוק הגוסס. היא הזכירה, שבשנת 2005 הורה המחוקק על ביטולו המדורג של מס בולים. החבות בביול מסמכים, שנחתמו לאחר שנת 2005, בוטלה כליל, בעוד שלגבי מסמכים, שנחתמו קודם לכן, עודנו תקף. "הביטול הסופי של חוק מס בולים עצמו עתיד לחול ב-1.1.08", קבעה ברלינר. היא הוסיפה והזכירה, שהגם שזהו התאריך הסופי, הרי לאור ביטולה של התוספת בחוק, בה מנויים המסמכים החייבים ביול, למעשה לא ניתן לגבות מס בולים כבר עתה.

ואם כן, האם חובת הביול חלה על ההסכם, עליו חתמה ברונפמן-אלון ושמכוחו הועברו אליה מניות קו-אופ? בין הצדדים לא הייתה מחלוקת בנוגע לכך, שככל שההסכם האמור בא בגדר ההוראה הספציפית בחוק, המטילה את המס על מסמך, שעניינו העברת מניות, אזי לא יהיה על ברונפמן-אלון לשלמו, בהיות המניות המועברות מניותיה של חברה ציבורית, דבר המקים את הפטור שבחוק. זה היה הטעם לכך שהמדינה התעקשה על כך, שההסכם לא הוביל להעברת המניות, וכי חלה עליו ההוראה הכללית שבחוק, כאמור.

שגיאה מובהקת

"בשתי עובדות... מדובר אכן בשגיאה מובהקת וברורה של בית משפט קמא", פתחה ברלינר את תיקון ה"קלקול". הראשונה: לצד ההסכם לא נחתם מסמך נוסף כלשהו, אף לא שטר העברת מניות. כך, העברת המניות התבצעה מכוחו של ההסכם, ולא מכוח מסמך נפרד כלשהו. השנייה: ההסכם לא שימש "יריית פתיחה" להליך המכירה, כפי שקבעה דותן, אלא "היווה את ‘המכה בפטיש' - סיום המעשה, של ההליך כולו". "השגיאות העובדתיות, עליהן אין למעשה מחלוקת", המשיכה ברלינר, "מכרסמות ומערערות את בסיס פסק הדין.

מסקנתה של כבוד השופטת קמא כי ההסכם הוא מסמך עצמאי, שסעיף 11(א) לתוספת (ההוראה הספציפית, החלה על מסמכי העברת מניות - א'ט') אינו חל עליו, מעוגנת בקביעותיה העובדתיות השגויות כי לאחר ההסכם, עדיין יכול היה להיות מצב שהמניות לא יעברו מיד ליד... וכן כי היה מסמך אחר שהוא המסמך המעביר. טול שני רכיבים אלה - ואין תקומה למסקנה", קבעה ברלינר נחרצות.

"הדעת נותנת", המשיכה בביקורתה, "כי לו סברה השופטת קמא כי אחרי ההסכם שוב לא ייתכן שהעסקה לא תושלם ושהמניות לא יועברו, וכן כי לא היה כל מסמך נוסף - הייתה בוחנת פעם נוספת את האפשרות כי ההסכם הוא הוא המסמך שיש בו העברה או הסבה של מניות ועל כן הוא הזכאי לפטור מכוח סע' 11(ג)". בקשר לכך הדגישה ברלינר, שמה שחייב במס בולים הוא המסמך, ולא העסקה. לפיכך, היא ביקרה את דותן על כך, שהעניקה משמעות מכרעת לתוכנו של המסמך, היינו, לכך שנכתב בו, כי הצדדים יחתמו גם על שטר להעברת המניות. כל אלה אינם חשובים, קבעה ברלינר. החשוב הוא שבסופו של דבר לא נחתם כלל שטר העברת מניות. "דווקא משום כך - לטעות בית משפט משקל מכריע. משום שסברה שיש מסמך נוסף של שטר העברת מניות, הגיעה כב' השופטת קמא למסקנה שהגיעה - ביחס למשמעותו של ההסכם כמסמך שאותו ניתן למסות", סיכמה.

לכאורה, היה די באמור על-מנת לקבל את הערעור. אלא שמאחר שערכאת הערעור מוסמכת לקבל טענה, אך להותיר את התוצאה בעינה, ראתה ברלינר לבחון את המצב המשפטי גם על בסיס העובדות לאשורן. היא הסבה את תשומת הלב לכך, שבקובעה כי לשם העברת המניות היה צורך בשטר העברת מניות (ושכזה אכן נחתם), התעלמה דותן מדרכים חלופיות להעברת מניות. היא הזכירה, למשל, את הוראת חוק החברות, המאפשרת העברת מניות של חברה ציבורית באמצעות חברה לרישומים. "בטיעונה בפנינו לא חלקה המשיבה שאכן זו הדרך שבה הועברו המניות", המשיכה וקבעה כי דותן כלל לא בחנה את האפשרות להעברת מניות בדרך זו. "בהעדר מסמך העברה אחר - נפתחה הדלת בפני ההסכם להיחשב כמסמך ההעברה. נפתחה הדלת - אבל ההסכם עדיין לא עבר בה", המשיכה לעבר המחלוקת העיקרית.

"האם ההסכם הוא ‘העברת מניה של חברה שאינה פרטית... או שמא כטענת המדינה מדובר בהסכם ומסמך כללי... ולא מעבר לכך", שאלה ברלינר. בקשר לכך היא הפליגה אל ההיסטוריה החקיקתית של חוק מס בולים. היא גילתה, כי בהענקת הפטור למסמכי העברת מניות בחברה ציבורית, ביקש המחוקק להקל על הבורסה. לשם כך הוענק הפטור להעברת מניות בכל דרך שהיא, שאחרת תסוכל מטרה זו. היא הפנתה לתיקונים שונים, שהוכנסו בחוק במהלך השנים, והמעידים אף הם על כך, שכוונת המחוקק הייתה לפטור ממס מסמך העברה כלשהו, ולא רק שטר העברת מניות.

פרפורי גסיסה

כמעט משוכנעת שדין הערעור להתקבל, בחנה ברלינר שאלה אחרונה: האם מתוך ההסכם עצמו עלה, כי הוא איננו המסמך המעביר מניות, אלא כי הוא רק הסכם להעברת מניות. "נראה לי כי עיון בהסכם - אינו מצביע על כך", חרצה. "כל התנאים המפורטים בהסכם אמורים היו להתמלא לפני חתימתו. לא נותר תנאי או פעולה כלשהי שצריך לעשותה לפני שהמניות יעברו מיד ליד", המשיכה. "לאור האמור לעיל, אני רואה את ההסכם שנחתם בין הצדדים כמסמך אשר יש בו ‘העברת מניה בחברה שאינה פרטית' ואי לכך יש לפטור אותו מתשלום מס בולים", סיכמה ברלינר (עמה הסכימו השופטות אסתר חיות ומרים נאור).

האם הייתה זו שירת הברבור של הטלת מס בולים? פרפורי הגסיסה של החוק המיושן והמיותר? האם מדינת ישראל תשכיל להסיק את המסקנות הראויות מן הרוח הקרה, שנשבה לכיוונה, בהקשר זה, מירושלים? לא בטוח. בכלל לא בטוח. (ע"א 6616/04).

צרו איתנו קשר *5988