האם זהו הצדק החלוקתי?

לאחרונה קיבלה מועצת מינהל מקרקעי ישראל שתי החלטות מהותיות בדבר הסדר זכויותיהם של חוכרים בקרקעות לאום. ההחלטה הראשונה היא 979, עליה חתם בסוף יוני מ"מ שר האוצר, רה"מ אהוד אולמרט, המתייחסת להסדרת זכויות החקלאים בחלקות המגורים ביישובים החקלאיים. ההחלטה השנייה נוגעת לדו"ח ועדת גדיש, המעניקה זכויות בעלות לחוכרים בקרקעותיהם במסגרת מבצעי היוון, הסדרי רישום וכדומה במגזר העירוני.

השוני בין ההחלטות השונות מבליט ומחדד את ההעדפה הבלתי מידתית של המגזר העירוני, תוך אפליית המגזר החקלאי בתחומים רבים: תשלום דמי ההיוון בקרקע עירונית, בשיעורים של 4.5%-6% בהתאם למועד, מתבצע אך ורק בעת העברת זכויות בנכס המוחכר או במקרים של שינוי או תוספת בנייה. החוכר החקלאי נדרש לשלם מייד 3.75% מערך הקרקע רק כדי להיכנס להסדר היוון עם המינהל. בבואו לממש את זכויותיו בעת מכירה או פיצול נחלה, הוא נדרש להוסיף על התשלום עוד 29.25%. הפער בין החוכר העירוני לחוכר החקלאי הינו לפיכך 730%.

שיעור דמי ההיוון השונה בין המגזר החקלאי למגזר העירוני מוסבר לכאורה בכך כי כלל החוכרים העירוניים שילמו דמי חכירה ראשוניים בשיעור של 80% מערך הקרקע, ואילו החוכרים החקלאיים שילמו דמי חכירה סמליים בלבד. בעניין זה חובת ההוכחה מוטלת על המינהל, ובידיו אמור להיות המידע המלא האמור להימצא בתיקי החוכרים. ככל הנראה, אין למינהל את המידע או שלא נעשה מאמץ לאתרו ועל כן לא פורסם.

החלטת המועצה 1066 (אישור דו"ח גדיש) מעודדת את החוכר העירוני להסדיר את זכויותיו על-ידי קבלת 49 שנות חכירה נוספות אם יכנס להסדר במסגרת המבצע. החלטה 979 לעומתה, הינה אופציה הכרוכה בתשלומים כספיים באופן מיידי. אם החוכר אינו בוחר לפעול על פיה, הוא נותר כפוף להחלטות המועצה הקיימות באותה עת ומשתנות על פי רוב לרעת החוכר, או שאינן מיושמות כלל, כמו למשל בנוגע לעיגון זכויות החקלאים בחוזים ארוכי טווח.

לחוכרים העירוניים לא נקבעו תנאים מקדימים בכניסה להסדר. בהחלטה 979 לעומתה קבועים כללי סף המונעים מראש את מימושה על-ידי מרבית היישובים החקלאים. כך למשל: תנאי להצטרפות חוכר להסדר הינו רישום בחלקה א' בספרי המקרקעין, כיחידת רישום נפרדת בשלמות. תנאי זה אינו מאפשר לתושבי כמאה מושבים של תנועת המושבים שטרם סיימו את הליך רישום המשבצת, להיכנס להסדר.

בהחלטה הנוגעת למגזר העירוני, הוחלט להטיל על הנהלת המינהל לפעול ליישום הדו"ח בהתאם למפורט בהחלטה זו, לרבות הוצאת נהלים והוראות אגף ולהביא לאישור המועצה עניינים שבמדיניות שלגביהם תידרש החלטתה הנוספת, זאת ללא כל התניות נוספות או הגדרת תקציב מיוחדת. בהחלטה 979 לעומת זאת, התנה המינהל את יישום ההחלטה בקבלת תקציב אשר יאפשר את מימושה תוך דרישה לתקופת התארגנות של שנתיים לצורך יישומה, בצורה המאפשרת עיכוב היישום לזמן ארוך.

החלטות מינהל מקרקעי ישראל בכל הנוגע למדיניות בקרקע עירונית מאופיינות במגמה הולכת וגוברת של הקטנת החיכוך שבין המינהל לבין החוכרים במגזר העירוני, אך לא כך במגזר החקלאי.

הכותב הוא יו"ר אגף קרקעות ואגודות שיתופיות בתנועת המושבים.