דורכים על היבלות

רוב היבלות אינן נמצאות באזורים בגוף שנהוג לדרוך עליהם, ובכל זאת כל מי שחווה אי פעם יבלת, מבין באופן אינטואיטיבי ומיידי את המונח "דרך לו על היבלות". יבלת בעברית מדוברת היא שם כללי למספר נגעים נפוחים וכואבים, אשר הכאב בהם גובר אם לוחצים עליהם, והם נגרמים מסיבות שונות - חיכוך, צריבה או מחלה זיהומית.

הסוג הנפוץ של היבלות בכלל נקראות בעברית רפואית תקנית "שלפוחיות". באנגלית הן נקראות Blisters. אף שרוב היבלות הנובעות מכווייה או מחיכוך נעלמות ללא כל טיפול רפואי ובלי להשאיר סימן, אין לזלזל בהן כי טיפול לא נכון עלול להוביל לזיהום.

רוב המחקרים בעניין יבלות המגע - השלפוחיות - נעשו בצבא, משום ששם נמצאים התנאים האידיאליים ללקות בהן: חיכוך מתמיד בין העור לבין עצמו או לבין גורם חיצוני כלשהו כגון נעל לוחצת. גם ספורטאים מועדים ללקות בבעיה זו וכך גם מי שנועל נעליים שאינן מתאימות לו. היבלת נגרמת כאשר השכבה העליונה של העור מתנתקת מהשכבות התחתונות. כדי להגן על המקום מופרש נוזל הממלא את המרווח בין שתי שכבות העור. במקרה של כוויות, החום או החומצה פוגעים בשכבה הראשונה של העור, והנוזל מופרש כדי להגון על השכבות הפנימיות.

כל עוד השלפוחית לא מאוד כואבת, כדאי להימנע ככל האפשר מקריעת העור המגן עליה. ברגע שהעור נקרע, כל האזור שמתחת לשלפוחית הופך לפצע פתוח החשוף לזיהומים כדי להגן על שלפוחית מפני קריעת העור, ניתן לכסותה בפלסטר או בתחבושת גזה נושמת. אם השלפוחית כואבת ברמה המפריעה לתפקוד יומיומי, ניתן לנסות לנקז ממנה את הנוזל. זאת, בתנאי שאינכם חולי סוכרת, אז כדאי להתייעץ עם רופא.

ניקוז הנוזל האופטימלי מבוצע מתוך ניסיון לשמר מקסימום מן ההגנה של שכבת העור העליונה, ולכן מומלץ רק לחורר את המקום עם מחט. מומלץ לבצע את הניקור במרפאה, בתנאים סטריליים. לפני החירור יש לשטוף היטב את הידיים במים וסבון, ולנקות את השלפוחית עם חומר מחטא כגון יוד או כוהל. גם את המחט עדיף לנקות בכוהל. בעזרת המחט המחוטאת יש לדקור מספר חורים בבסיס השלפוחית ולתת לנוזל לזלוג החוצה (בלי ללחוץ על השלפוחית). אחר כך יש לחטא את המקום במשחה אנטיביוטית ולהדביק פלסטר. אחרי מספר ימים ניתן להסיר את הפלסטר, ואם הצטבר עור מת לחלוטין, ניתן להסיר אותו באמצעות מספריים או פצירה מחוטאים בכוהל, ולהוסיף שוב משחה אנטיביוטית ופלסטר.

פה ושם על גוף האדם

כאמור, המונח הרפואי ליבלת הנגרמת מחיכוך הוא שלפוחית, ואילו המילה יבלת מתארת בעצם נגע נגיפי הנגרם מווירוס ה-HPV. היבלות מאופיינות בצמיחה מוגברת של העור באזור מסוים, הגורמת להיווצרות נגע נפוח וכואב, כשבניגוד לשלפוחיות, המרקם של היבלות הוויראליות הוא בדרך כלל מחוספס. היבלות אינן מסוכנות - הבעיה העיקרית היא אסתטית.

היבלות הוויראליות נחלקות למספר סוגים: היבלת הנפוצה, המופיעה בדרך כלל על גבי הידיים, האצבעות ומתפשטות לציפורניים בעיקר כתוצאה מגירוד; יבלת בכף הרגל; יבלת באיברי המין או פי הטבעת ויבלות אופייניות יותר לילדים ונוער, הנקראות "יבלות שטוחות", שהן קטנות וחלקות יותר. בדרך כלל הן מופיעות באזור הפנים או הרגליים.

וירוס ה-HPV נפוץ בסביבתנו. ניתן להידבק בו במגע עם אדם הנושא אותו וכן במגע עם בגדים, מגבות או מצעים של אותו אדם. המערכות החיסוניות של בני אדם שונים מגיבות באופן שונה לווירוס, כך שאצל רבים הווירוס יכול להישאר רדום במשך שנים. אם כבר נדבקתם, ניתן למנוע את התפשטותן לאנשים אחרים או לאזורים אחרים בגוף על ידי הימנעות מגילוח וגזירת ציפורניים במקומות בהם יש יבלת, על ידי הימנעות משיתוף בציוד אישי כגון פצירה, הימנעות מכסיסת ציפורניים ומגירוד היבלות וכן על ידי שטיפת ידיים תדירה והקפדה על ייבושן - היבלות אינן שורדות היטב בסביבה יבשה. במקרה של יבלות ברגליים עדיף להתקלח בסנדלים ולייבשם היטב אחרי השימוש. במקרה של יבלות על איברי המין כדאי להימנע מיחסים בלתי מוגנים עד לטיפול.

הטיפול ימנע בטווח הקצר את ההתפשטות של הנגיף לאזורים אחרים בגוף ולאנשים אחרים. עם זאת, סילוק היבלות אינו מסלק את הווירוס מהגוף כולו, ולפעמים מופיעות יבלות חדשות אחרי הטיפול.

הטיפולים להסרת יבלות קשורים בסילוק אלים של העור הקשה המרכיב את היבלת. הטיפול היעיל והמקובל ביותר הוא טיפול בהקפאה, במהלכו מזרים הרופא חנקן נוזלי קפוא לאזור היבלת. הטיפול עוזר בכמעט 100% מהמקרים. החנקן יוצר שלפוחית סביב היבלת אשר נושרת ויחד איתה נושר גם הנגע. על פי אותו עיקרון לפעמים מושחים על היבלת קנטרידין, ומכסים את העיסה בתחבושת, כשאחרי מספר ימים נוצרת שלפוחית סביב היבלת ומאפשרת להסיר את היבלת בלי לפגוע בעור.

אפשר גם להסיר את היבלות באמצעות מחט חשמלית או לייזר ולקוות כי הפצע שנוצר יתרפא בהצלחה. קיים גם טיפול תרופתי שהוא יעיל במידה מסוימת - התרופה Aldara אשר מגייסת את המערכת החיסונית של הגוף למלחמה ביבלות והחומר האנטי-ויראלי Blenoxane הניתן בהזרקה ליבלת ויכול להרוג את הווירוס.

לפני שהופיע הטיפול בהקפאה השתרשו כמה טיפולים ביתיים שיעילותם שנויה במחלוקת. הטיפול הביתי הנפוץ יותר הוא חומצה סליצילית, אותה ניתן לרכוש בבית המרקחת כמשחה או כמדבקה. יש להשרות את היבלת במים לכ-20 דקות, לשייף את העור המת ולהוסיף את החומצה. אם נוצרת כווייה מסביב ליבלת, יש להפסיק את הטיפול. מומלץ לא להשתמש בחומצה מעבר לריכוז של 17% אלא במרשם.

טיפול ביתי אחר הוא באמצעות מסקינג טייפ. זה אמנם לא עזר נגד סדאם חוסיין, אבל ייתכן שזה עוזר נגד יבלות. מכסים את היבלת במסקינג טייפ למשך שישה ימים ואחר כך משייפים את היבלת המרוככת. חוזרים על הפעולה במשך חודשיים. כנראה שהמסקינג טייפ מגרה איכשהו את המערכת החיסונית באזור, הגורמת לריכוך היבלת באופן המאפשר להסיר אותה. ניתן לשלב טיפול במסקינג טייפ עם הטיפול בחומצה.

אם אתם מועדים ליבלות ובמיוחד אם הן הופיעו מתחת לציפורניים, בדרך כלל יידרש תהליך מתמשך של טיפולים, וגם אז לא בטוח שניתן יהיה לחסלה לגמרי. עם זאת, תמיד אפשר להמתין שתעבור מעצמה.

יועץ למדור: ד"ר אבי וינר, מנהל המכון לרפואה תעסוקתית וסביבתית במרכז הרפואי רמב"ם

כך תיפטרו מיבלות

1. בעזרת חומצה סליצילית

2. בעזרת מסקינג טייפ

3. בעזרת חנקן נוזלי קפוא

4. בעזרת משחת קנטרידין

5. בעזרת מחט חשמלית או לייזר