קווים לדמותו של מנהל גרוע

מה הופך מנהל למנהל גרוע?

תשובה:

למה אתה שואל את השאלה הזו? בטח לא מפני שאתה רוצה להיות מנהל גרוע בעצמך. הסיבה היחידה שאנחנו יכולים לעלות על דעתנו היא שאתה פשוט רוצה לבדוק את האינסטינקטים שלך לגבי מישהו שאתה מכיר. אולי אפילו מדובר באותו אדם שמשלם את המשכורת שלך.

אבל אל דאגה, אתה לא היחיד שעושה זאת. כבר כתבנו בעבר על עובדים שהם שונאי בוסים מושבעים, אבל עדיין לא התייחסנו לבוסים הגרועים בעצמם. לפיכך, הנה כמה דרכים מוכרות שבהן נוהגים מנהלים לטעות, ולא רק פעם אחת.

1 הדרך הראשונה, ואולי המתסכלת מכולן, היא זו שבה מנהלים מתנהגים כאילו הם יודעים הכול מהכול. הם יכולים לספר לכם איך פועל העולם, מה חושב התאגיד, מה יקרה אם תנסו ללכת בדרך אחת ולא בשנייה ואפילו איזו מכונית אתם באמת צריכים. היהירות של הטיפוסים הנפוחים האלה נובעת לעיתים מכמה התנסויות חיוביות, אבל בדרך כלל הם עצמם קורבנות של האישיות השלילית שלהם. אבל לא רק. גם אתה והחברה שלכם נופלים קורבנות ליודעי הכול האלה. מפני שהרברבנים האלה אינם רק בלתי נסבלים, הם גם מסוכנים.

הם לא מקשיבים, ולכן ה"חירשות" שלהם מקשה על העלאת רעיונות חדשים ודיון בהם. כולנו מודעים לכך שאף אדם, ויהיה החכם מכולם, לא יכול להביא את העסק לפסגה לבדו. צריך שכולם יקשיבו ושיתקיים דיאלוג אמיתי לטובת העסק. מנהיגות של מנהלים שחושבים שהם יודעים הכול רק תמית את העסק ותתקע אותו במקום.

2 סוג אחר של מנהלים גרועים הם המרוחקים רגשית - אותם בוסים שנוח להם יותר לשבת מאחורי דלתות סגורות מאשר בדיונים עם כל הצוות. נכון, אותם מנהלים מרוחקים מגיעים לפגישות ולפעילויות חובה אחרות בארגון, אבל אם היו שואלים אותם - הם היו מעדיפים לשבת במשרד ולבהות במחשב. יתרה מזאת, אם היה אפשר, הם היו מעדיפים שכל העניינים המיוזעים והדביקים הקשורים בבעיות של אנשים מתחתיהם יועברו לטיפול בלעדי של מנהלי כוח האדם והרחק מהם.

בדומה למנהלים יודעי הכול, גם זן המנהלים הזה מסוכן, אבל מסיבה אחרת. הם לא מתחברים לאנשים, ולכן אינם יכולים לעורר בהם השראה והתלהבות. וזו בעיה גדולה, כי כדי שדברים ייצאו לפועל, זקוקים מנהלים למאמינים שילכו בעקבותיהם, ומאמינים ניזונים בעיקר מהתלהבות.

3 קטגוריה שלישית של ניהול גרוע מורכבת מבוסים שהם פשוט אידיוטים - רעים, בריונים, חסרי רגישות או הכול ביחד. הם מתנהגים בחוסר כבוד, בגסות רוח ולעיתים אף מאשימים אחרים בטעויות שהם עשו בעצמם. למנהלים כאלה יש בדרך כלל הגנה מלמעלה מפני שהם מספקים תוצאות. אבל בגלל האישיות ההרסנית שלהם, נדיר שהם זוכים באמון של האנשים שמתחתם.

אין ספק שזו אינה דרך יעילה לנהל עסק, מה שמסביר למה מנהלים כאלה מובילים בדרך כלל להרס עצמי.

4 הסוג הבא של מנהיגים רעים נמצא בקוטב השני של הספקטרום: הם נחמדים מדי. לבוסים האלה אין יכולת לקבל החלטות קשות. הם אומרים כן לאחרון העובדים במשרד, ואז מבזבזים שעות בניסיון לתקן את הבלבול שיצרו במו ידם. בוסים כאלה מגינים על עצמם בדרך כלל באומרם כי הם מנסים לבנות קונצנזוס. אבל בסופו של דבר, הם פשוט מפחדים, ולכן האג'נדה האמיתית שלהם היא שימור עצמי.

5 זה מוביל אותנו לגרסה האחרונה של מנהלים גרועים: בוסים שאין להם אומץ להבחין בין טוב לרע. מבחינתם, כל הזדמנויות ההשקעה שוות אף שהמציאות אחרת לגמרי. אבל המנהלים האלה לא מסוגלים להתמודד עם המציאות הזו, ולכן הם מעדיפים לפזר את המשאבים העומדים לרשותם כמו גבינה על פיצה - קצת בכל מקום. כתוצאה מכך, הזדמנויות צמיחה מבטיחות לא תמיד יקבלו את ההשקעות בכסף ובכוח אדם הנדרשות להן כדי להצליח.

אולם את עיקר הנזק עושים מנהלים שאינם יודעים להבחין בין טוב לרע בתחום של יחסי אנוש. נוכח חוסר היכולת הזו שלהם, הם מעניקים לכל העובדים הערות מעורפלות חסרות משמעות. ואז, כשמגיע הרגע לחלק ציונים לשבח, הם מחלקים אותם דווקא לעובדים שלא הבריקו בזמן האחרון.

יהיו מי שינסו לתאר את הגישה הזו כגישה שוויונית והוגנת - וזה פחות או יותר מה שאכן עושים המנהלים הגרועים האלה. האמת היא שזוהי סתם חולשה פשוטה. אבל כשהשאיפה היא לבנות מיזם משגשג, שבו תהיה לאנשים הזדמנות לצמוח ולהצליח, חולשה שכזאת פשוט אינה מתאימה.

נוכל להמשיך עוד ועוד בתיאורים, אבל נסיים כאן עם הודעת אזהרה. אנחנו לא מצפים ממנהלים חלשים שיקראו את הטור הזה ושייראו בו את עצמם. חלק מהווייתו של מנהל גרוע, ולא משנה באיזה תחום, הוא היעדר מודעות עצמית. אבל אם אתם מוצאים כאן דמיון לבוס שלכם, אתם יכולים להתעודד. כשיגיע תורכם להנהיג, תדעו בדיוק מה לא לעשות.

ג'ק וסוזי וולש הם מחברי רב המכר הבינלאומי "לנצח". ניתן לשלוח להם שאלות לכתובת הבאה: Winning@nytimes.com. אנא ציינו שם, מקצוע, עיר ומדינה.