לגור ביאכטה

*אנשים שגרים ביאכטות שעוגנות במרינות עירוניות אינם עניין נדיר במיוחד, גם לא בישראל. הסביבה בדרך כלל נוטה להתפעל, אבל מגורים ביאכטה הם בדיוק מסוג הדברים שבהם הפער בין התדמית למציאות גדול. התדמית נוצצת ויוקרתית, המציאות תלויה מאוד בסוג היאכטה, ורובן לא ממש מזכירות את זו של שרי אריסון. החיים ביאכטה סטנדרטית דורשים טונות של תושייה, ועבודת אחזקה מפרכת ויומיומית.

ביקור על יאכטה, שמוצעת למכירה לצורכי מגורים באזור תל אביב, ממחיש את העניין. מדובר ביאכטה צנועה שמחירה כ־50 אלף דולר בלבד. כמו שרומז המחיר, היא קומפקטית ופונקציונלית להתיש: המטבח מיניאטורי, "חדר השינה" שבחזית יגרום לגבוהים שבינינו להצטמרר, ו"חדר השירותים", אם בכלל אפשר לקרוא לו כך, אינו מומלץ למי שמעדיף להתרווח בעת הפעילות. ביאכטה יש להסתובב יחפים בלבד, כדי לא לחרוץ את רצפת העץ. כשבעלת היאכטה מספרת כיצד צריך לעמול על מנת לשמור על ה"בית" נקי ומסודר, מתעוררת תחושה בעייתית למדי של טירונות סטי"לים.

"מי שהוא לא איש ים יתקשה לתחזק יאכטה", מוסיף דייר יאכטה ותיק. "פעם עשיתי טעות והשכרתי את היאכטה שלי לתקופה קצרה לבחור צעיר שאינו איש ים. כשחזרתי, חשכו עיניי. שלושה ימים עבדתי מבוקר עד לילה כדי להחזיר אותה למצב רגיל. זה מקום כל־כך קטן, שבשנייה אתה עושה ממנו בלגאן שאי־אפשר לדמיין".

יאכטות יקרות מספקות כמובן חוויה שונה בתכלית, אולם קשה להאמין שמי שרכש יאכטה בכמה מיליונים לא מחזיק גם בית בעיר. אגב, גם ביאכטות היקרות אי־אפשר להתעלם מהנדנוד שאינו פוסק לרגע. ימאים אמיתיים בכלל לא מרגישים את הנדנודים שבתוך הנמל, לעכברי יבשה זו לא חוויה מרנינה.

במרינות בתל אביב ובנמל יפו יש כ־30 יאכטות שמשמשות למגורים. רוב הדיירים הם צעירים רווקים, אולם ביפו, למשל, יש גם משפחה עם שני ילדים שמתגוררת שם כבר כמה שנים.

מלבד מחיר הקנייה הראשוני של היאכטה, המגורים בנמל מחייבים גם תשלום של כמה מאות שקלים להנהלת המרינה, שמספקת לדייר חשמל ומים, ורצוי גם לא לחסוך על ביטוח מקיף למקרה שאחד השכנים יתנגש בביתך בצאתו לטיול בוקר.

רוב המעגנות בארץ מתירות מגורים, אולם יש גם כאלה, המרינה בהרצליה למשל, שלא. "אנחנו אוהבים את זה", מספר הלל רשף, מנהל המרינה באשקלון. "לדעתנו, מרינה שחיים בה הרבה אנשים הופכת למקום יותר חי, ידידותי ותוסס מאשר מגרש חניה של יאכטות. יש מרינות חמות שמעודדות אינטראקציה חברתית, כמונו, ויש כאלה שהן קרות ומנוכרות".

עם זאת, גם רשף מתייחס בחוסר אהדה לרעיון של השכרת יאכטות. "זה מכניס למרינה אנשים שאינם חובבי ים, כאלה שמחפשים פתרון מגורים זול, וזה דבר בעייתי", הוא מסביר. במקומות מסוימים, רומז רשף, המצב ממש התדרדר ו"התופעה הגיעה עד להשכרה לפי שעות".

הנהלות המרינות בארץ טוענות כי השכרה הופכת את היאכטה מכלי פרטי לעסק מסחרי, מה שמחייב ביטוח מסחרי, תשלום גבוה יותר של דמי עגינה, וכן הלאה. עם זאת, היצע ההשכרה לעולם לא יהיה גדול במיוחד: יאכטונרים ותיקים מסבירים ש"הרוב לא יסכימו להשכיר. אלה שמסכימים הם בעיקר כאלה שכבר לא אכפת להם מהיאכטה שלהם".

יאכטונר, שמפרסם את היאכטה שלו כדירה להשכרה, סירב לאפשר לבקר בה. לדבריו, הנהלת המרינה בתל אביב לא מתירה השכרה, אף שהאכיפה אינה נוקשה. "אפשר להגיד שהנהלות המרינות עוצמות את העין מחוסר ברירה ובחריקת שיניים", אמר, "אבל עיסוק בנושא יגרום נזק".

איתמר שמעוני, מנכ"ל חברת אתרים המנהלת את המרינה בתל־אביב: "המדיניות היא לא לאשר שימוש ביאכטות לצורך מגורי קבע. כשיאכטונרים מחו"ל מבקשים לעגון לזמן מה, מתאפשר לו להמשיך להתנהל ביאכטה וללון בה, אולם "לכך יש כללים נוקשים ביותר וחוקרים ברורים של נוהלי נמל". לגבי השכרה נמסר מהמרינה: "אין אישור להשכיר לגורם שלישי כלי שיט. בעל הסירה הוא היחיד שרשאי להשתמש בה, לצרכיו האישיים בלבד".