הנקראות ביותר

עו"ד דוד תדמור: "פעם התלהבנו מענקי רוח, היום מדוגמניות"

עו"ד ד"ר דוד תדמור מספר על "השנים המרתקות" ברשות להגבלים עסקיים, מתלהב מתחביב הצילום, מסביר מדוע לא נשאר במשרדו של עו"ד רם כספי, ומה היה עושה לולא היה עורך דין

המשרד > בבניין המילניום בתל-אביב, הנוצץ יוקרה כהה וזכוכיתית. במשרדו הפרטי שולחן עץ מלא, עשיר, עם כיסאות עץ מהודרים בעלי ידיות וריפוד עור כהה, על השולחן מסך מחשב LCD ענק, אולם עו"ד דוד (דודי) תדמור עצמו שולח ומקבל אי-מיילים במשך השיחה באמצעות סמארטפון של נוקיה.

על הקיר מאחורי שולחן הכתיבה תמונה של אישה ושל גבר מבוגרים, שהמצלמה התמקדה בהם. העצים בירוק אירופי מאחור הפכו לרקע אימפרסיוניסטי, רך ומטושטש מעט. הגבר שחובש ברט כהה, מטה את ראשו ברוך לעבר האישה ומביט בה במרוכז, כאילו חולק איתה רגע חשוב. אלה הוריו של תדמור בחרבין שבסין, שצולמו רגעים ספורים לאחר שהאב אמר קדיש על אביו הקבור שם זה עשרות שנים.

תדמור, צלם נלהב, צילם את התמונה הזאת, כפי שצילם את שאר התמונות במשרד, שהפך למעין מקדש לתחביב שבו גאה בעליו. בחדר מיוחד שהוקצה לכך, לצד מכונות צילום וגריסת נייר, לאורך קיר שלם, ניצבת מכונת הדפסה עבור העבודות של תדמור.

המצלמה > "את המצלמה הראשונה שלי, קודאק אינסטמטיק, קיבלתי מאבא בגיל שש. מגיל צעיר אני מפתח תמונות בחדר חושך. עכשיו, זה שלוש שנים יש לי מצלמה דיגיטאלית. אני מצלם הרבה, מציג הרבה, ומוכר תמונות".

חרבין > "אבי נולד בחרבין. משפחתו הגיעה לסין ב-1917, בעקבות מהפכת אוקטובר, עם הרבה מאוד רוסים נוספים. אביו נפטר כשהיה בן 10-11. כאשר המשפחה רצתה לעלות לארץ, הם חיכו לסרטיפיקט. כיוון שזה לא הגיע הם קנו כרטיס לרכבת לרוסיה. שבועיים לפני הנסיעה הגיע סרטיפיקט, וזה היה מזל גדול. מהרוסים שחזרו מחרבין לרוסיה, סטלין לא הותיר כמעט איש. חלקם הוגלו או נשלחו לסיביר, חלקם הוצאו להורג, מעטים שרדו. הם לא התקבלו בסבר פנים יפות.

"ב-2004 נסעתי במשלחת של אהוד אולמרט לסין. אחרי הביקור המרכזי המשכנו עם עוד כמה אנשים לחרבין. גם משפחתו של אולמרט באה משם, וגם סבו וסבתו קבורים שם. אז הזמנתי מצבה לקבר של סבי דוד, שעל שמו אני קרוי, ואחרי כמה חודשים נסעתי שוב עם הוריי לחרבין. שם צילמתי את סדרת התמונות הזאת, שהוצגה בתערוכת צילומים שלי ושל אבי".

התמונות של אבא > "אבי ואמי למדו ארכיאולוגיה והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים והיו תלמידיו של בנימין מזר, אז מייזלר, וסיירו איתו בכל הארץ. סרקתי אלפי נגטיבים שהוא צילם, ובינואר אציג תערוכת תמונות רק של אבא שלי, שאת רובן הגדול צילם בשנות ה-40. מעניין לראות דרך התמונות את הארץ בשנות ה-40, אבל בשבילי מעניין עוד יותר לפגוש את ההורים שלי דרך התמונות בשלבים מאוד מוקדמים של חייהם, להכיר את מה שעבר עליהם בתקופה הזאת באופן שילדים בדרך-כלל לא מכירים. ילדים לא יודעים על הוריהם הרבה. התקופות היותר פורמטיביות לחייו של אדם קודמות להורות. דרך התמונות והסיפורים הכרתי אותם".

ביוגרפיה מקוצרת > "גדלתי בירושלים, ברחוב בלפור בטלבייה, איפה שראש הממשלה גר. אבל זה היה לפני שאולמרט גר שם. אני עדיין רואה עצמי כירושלמי, למרות שאני חי 15 שנה בתל-אביב, וחייתי שנים לא מעטות בניו-יורק. ירושלמיות זה דבר שנודד עם אדם גם כאשר הוא עוזב אותה.

"יהיה הוגן לומר שהייתי תלמיד טוב, והרבה שנים בצופים, כחניך, מדריך, ואחר-כך כרשג"ד. למדתי בגימנסיה העברית ובתיכון ליד האוניברסיטה, שירתתי בצה"ל ארבע שנים, הייתי קצין מבצעים של סוללת הוק. אחר-כך נרשמתי ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית".

המורשת המשפחתית > "אמי ארכיאולוגית, אבי, שנפטר לפני שנה וחצי, היה היסטוריון וחוקר מקרא, גם אחותי היסטוריונית. אני בחרתי לעשות משהו קצת אחר. לא ויתרתי על דוקטורט ולא על הוראה, אבל בחרתי לא לחיות חיי אקדמיה מלאים. אני אוהב את הדינמיות של עולם המשפט.

"כאשר הלכתי ללמוד, נרשמתי לפילוסופיה ולהיסטוריה וגם למשפטים. מהחוג למשפטים נתנו לי תשובה יותר מהר. אבל ברצינות: עולם המשפט מרתק אותי, החשיבה המשפטית מעניינת אותי. להבדיל מתחומים כמו מדעי הטבע ומדעי החיים, המשפט הוא יציר אדם. ההיסטוריה קורית, לפיסיקה יש חוקים משלה. את המשפט האדם יוצר במכוון, וככזה יש פה ייחוד גדול. המשפט גם מאוד נוטה לשפה, למילה הכתובה, למילה המדוברת, ולי תמיד הייתה משיכה לשפה. אחר-כך הכרתי את עולם חיי המעשה, שהוא חלק גדול מעולם המשפט, ומצאתי אותו מאוד מגוון, מאתגר ודינמי. צללתי פנימה בשמחה".

המשך ביוגרפיה מקוצרת > "תוך כדי לימודים הייתי עוזר הוראה של אוריאל פרוקצ'יה. אחר-כך עשיתי התמחות אצל השופט מאיר שמגר, שזו זכות מיוחדת. את השנה השנייה של הסטאז' עשיתי אצל חנינא ברנדס, שגם הוא דמות שהשפיעה עלי רבות, הוא חבר שלי עד היום.

"אחרי שגמרתי את השנה השנייה של הסטאז' נסעתי לניו-יורק, עשיתי מאסטר ודוקטורט באוניברסיטת ניו-יורק. עבדתי קרוב לחמש שנים במשרד עורכי דין אמריקני גדול, ואז חזרתי לארץ, פתחתי משרד עם שותף, עו"ד יוסי לוי, ולאחר ארבע שנים הלכתי לרשות להגבלים עסקיים והייתי הממונה על הרשות במשך ארבע שנים".

הרשות להגבלים עסקיים > "אלה היו שנים מרתקות, עם הרבה עבודת הקמה ובנייה. כאשר הגעתי לרשות היו בה כ-10 איש עם תקציב של 5 מיליון שקל. כאשר עזבתי היו בה קרוב ל-70 איש. מי שקדם לי בתפקיד, יורם טורבוביץ', עשה עבודה יוצאת מן הכלל בהנחת תשתית לרשות ויצק יסודות נפלאים. אני בניתי בניין. הייתה תקופה של עשייה ושל כמעט יצירה. נכון, שכשאתה ממלא תפקיד ציבורי ומתעמת עם גופים שיש להם כוח והשפעה, אתה צריך לדעת גם לספוג התמודדות עם התקפות אישיות עליך. אבל כמו שאומרים ידידינו האמריקנים, 'אם אתה סובל מחום אל תיכנס למטבח'".

המחליף דרור שטרום > "כאשר כעורך דין חשבתי שיש הצדקה להתנגשות חזיתית איתו, אז כן, עשיתי זאת".

המשך ביוגרפיה מקוצרת > "אחרי הרשות הצטננתי שנה, ואז הצטרפתי לרמי כספי כמחליפו המיועד בראש המשרד. אבל אחרי שלוש שנים פתחתי משרד עצמאי. באתי כדי להחליף את רמי, אבל הוא לא רצה להיות מוחלף והחליט שהוא רוצה להישאר במקומו. קיבלתי את זה כמובן מאליו. רמי עורך דין יוצא מהכלל ובשיא כוחו. לא ראיתי אז, ואני לא רואה היום, סיבה שיפרוש. קיבלתי את זה בהבנה מוחלטת ואני בקשר מצוין איתו.

"לפני שנתיים הקמתי את המשרד, והיום אנחנו כבר 20 עורכי דין, מהם 5 שותפים".

השפיעו עליי > "אוריאל פרוקצ'יה, מאיר שמגר, חנינא ברנדס, אנשים בארצות הברית. כל אחד מהם השלים לי חלק בפאזל, שאז עוד לא ידעתי שהוא קיים. מפרוקצ'יה ניסיתי ללמוד מה שהוא יודע לעשות: לשלב חשיבה משפטית ברמות הגבוהות ביותר עם אינטר-דיסציפלינריות מאוד עמוקה. הוא חשף אותי גם לעולם דיני התאגידים בפעם הראשונה.

"מאיר שמגר היה ונותר מופת לאיך נכון לעשות שימוש בסמכות של שופט. הוא אדם עם אוזן קשבת, משפטן יוצא מן הכלל, איש תרבות במובן העמוק של המילה, ואדם עם הגינות במילוי תפקידו, שאפשר רק להתפעל ממנה. הרבה חשבתי עליו כשהלכתי לשירות הציבורי. מצאתי שהשנה במחיצתו הייתה משמעותית יותר משחשבתי שתוכל להיות. שמגר אדם, שעם כל סמכותו והדרת המשרה שבה כיהן, היה פתוח ונטול שרירות, מעמיק וענייני, קשוב. דברים שאפשר רק ללמוד מהם כשאתה נהיה פקיד בשליחות הציבור.

"מחנינא ברנדס למדתי פרקי יסוד בעולם המעשה, את ההבדל בין משפטנות לעריכת דין ואת הלימוד העצום שאדם צריך לעבור מהחומר המשפטי התיאורטי ועד לייצוג מוצלח של לקוחות, בעיקר בתחום המסחרי".

שופטים מוערכים > "משה לנדאו, חיים כהן, שמגר וברק. אבל זה לא גורע מגדולתם של אחרים, גם בדור שקדם ללנדאו, הדור של אגרנט. גם היום יש אנשים מאוד מוכשרים במערכת המשפט. אלא שהיום, באופן כללי ולאו דווקא ספציפית לשיפוט, ההתלהבות מענקי רוח קטנה יותר, וההתלהבות מדוגמניות, מכדורגלנים ומכוכבי טלוויזיה וממוזיקה גדולה יותר. לכן, מי שמסתכל ואומר 'זה לא מה שהיה פעם', צריך לזכור שבשום דבר זה לא מה שהיה פעם".

יפו > "זו הנקודה התל-אביבית הקרובה ביותר לירושלים, ובמובנים מסוימים היא יותר ירושלים ממה שזו אי פעם הייתה. כי ירושלים, למרות שירי האיחוד ששרים לה, היא עיר מפוצלת לחלוטין בין יהודים לערבים. אצלי ברחוב ביפו יש שתי כנסיות, ובקצה הרחוב יש מסגד, ורמת הערבוב בין יהודים, נוצרים ומוסלמים גבוהה. זה לא הופך את המקום לנטול בעיות, אבל זה הופך אותו ליותר צבעוני ומעניין מאשר שכונה צפון תל-אביבית טיפוסית".

זמן פנוי > "אני מצלם, שומע מוזיקה קלאסית: אופרה, שירי ארץ-ישראל, שירה לועזית לסוגיה. הטעם אקלקטי למדי. אני נוסע לא מעט, משתדל לנסוע עם משפחתי ופחות נסיעות עבודה. אני גם מבשל, בעבר בישלתי יותר, היום זה בעיקר אוכל לילדים. אני בגיל שאוכלים בו פחות".

קריאה > "גם ספרות יפה, גם ספרות מקצועית במשפטים ובצילום, גם כל מיני. אני מאוד אוהב שירה עברית, בעיקר של נתן אלתרמן ושל לאה גולדברג. אני קורא גם דברים שנכתבו אחרי, גם שירה עכשווית. אני מנוי על 'קשת החדשה' (רבעון לספרות) שמוציא אהרן אמיר, יש שם דברים יפים מאוד. אבל עדיין מחובר יותר לאלתרמן".

ספורט > "אני עושה כושר כי צריך, זה לא אחד מתחביביי".

בגדים > "את החליפות שלי אני קונה בניו-יורק בחנות קטנה של חייט איטלקי שמבלה חלק מזמנו בתפירה וחלק בשתייה. מצאתי אותו לפני 20 שנה. זה לא מקום מיוחד ולא יוקרתי, זה פשוט מקום שאני רגיל אליו".

גאדג'טים > "אני מחובר למחשב מאז שאפשר היה. החיבור היותר חזק הגיע כשהצילום והמחשוב הצטלבו, כשאפשר היה לעבור מחדר חושך למסך המחשב, ולעשות את זה לא רק בבית אלא בדרכים ובכל מקום".

אם לא הייתי עורך דין > "יכול להיות שהייתי היסטוריון. אבל אני חושב שאם לא הייתי לומד משפטים, הייתי הולך לצד המחשבי טכנולוגי, ומוצא את עצמי בתעשיית ההיי-טק שאני מאוד מתעניין בה".

בעוד 10 שנים > "קודם כול מקווה להיות עוד 10 שנים, זה לא מובן מאליו. בהנחה שאהיה, מקווה להיות עם משפחתי ולעשות מה שאני עושה היום, דברים שאני מאוד אוהב".

רזומה > עו"ד ד"ר דוד תדמור, בן 47, נשוי למיכל פירסטון, אדריכלית המתמחה בשימור. לזוג בן ובת, תאומים בני עשר * הם גרים ברחוב שערי ניקנור, בשכונת עג'מי ביפו. * תדמור היה הממונה על הרשות להגבלים עסקיים * היום הוא עומד בראש משרד הנושא את שמו, ובין השאר מייצג גופים גדולים מול הרשות שבראשה עמד *עם לקוחותיו נמנים: בנקים, החברה לישראל, פז, אל-על, תנובה, מרקסטון, דויטשה בנק, פייזר, KPMG ועוד.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות