תחנות תרבות של אורה סתר

ד"ר אורה סתר, עד לפני שנה מנכ"ל לה"ב (המסלול ללימודי ניהול מתקדם באוניברסיטת תל-אביב), חיה "חיים כפולים" בין הרציונל לבין הרוח. באחרונה התמחתה בבודהיזם ובתרבויות המזרח והיא מרכזת קורס ב"ניהול, עסקים ורוחניות". במקביל לעבודתה האקדמית, כבר שנים רבות היא מנהלת רומן עם המצלמה. בתערוכה שהיא מציגה בבית האמנים בתל-אביב ששמה "מאחורי הגדר" (לקוח מביאליק) היא מתקרבת לשורשים הירושלמיים שלה, ומביטה בהם מתוך ריחוק ותובנה אינטימית כאחד.

1. לגדול בירושלים, לגור בתל-אביב. "בתערוכה הראשונה שלי צילמתי את תל-אביב מתוך געגוע לירושלים. בעבודה לקראת התערוכה הנוכחית הבנתי מדוע אני גרה בתל-אביב. ירושלים - עיר מורשת של 300 שנה שמשפחתי גרה בה - עם כובד האחריות של המסורת, הרצינות התהומית, העושר התרבותי, הדברים הגדולים מהחיים, סינדרום ירושלים, האבנים, החברויות העמוקות, הסמטאות, פרחי היסמין, הסגירות, היופי הקשה, הרוחניות הבוטה, הבדידות. אני חייבת להגיע לשם לעיתים קרובות, לנשמה, אבל לא יכולה לחיות שם".

2. ספרים. "משענת חיי והאובססיה שלהם. קוראת 2-5 ספרים לשבוע, מכל הסוגים. ספרים ששינו את חיי - ‘ייעוץ תהליך' של אדגר שיין ו'ניהול הלכה למעשה' של פיטר דרוקר, בזכותם הבנתי שיש תחום שנקרא התנהגות ארגונית ובחרתי לעסוק בו. בשנה האחרונה - כחלק מהמסע שלי חזרה אל מדעי הרוח - אני קוראת בעיקר נושאים שקשורים לגישות מורכבות המשלבות תחומי יידע. המון ספרים על בודהיזם, על יהדות ועל רוחניות באופן כללי".

3. סרטים. "במיוחד הסרט ‘יצרים' של אנטוניוני, סרט קאלט על צלם שמבלי להיות מודע לכך, קולט במצלמתו רצח בפארק. זה סרט שמעלה שאלות על טבעה של המציאות".

4. צלמים. "אנדריאס גורסקי - תמונות ענק, מדויקות להפליא של מיליוני פרטים קטנים, טוויה של המאקרו והמיקרו, של הפרט בתוך מירקם של המון אנושי וסביבתו. והיפוכו של דבר - צילומיה של אוטה בארט, שמצלמת ‘בין המקומות', בזוויות העין. צילומים יפהפיים שמדגישים לא את המצולם אלא את תהליך התפיסה, את טבע המודעות שלנו לאובייקט המצולם".

5. מורים. "אנשים שאפשרו לי ללמוד מה זו מקצוענות ומהי אמנות בצילום. יואל שטרוג, שהבהיר לי את החשיבות של טכניקה והכרת המצלמה, ושתמונה ‘טובה' אינה בהכרח ‘יפה'. עדי נס, שממנו למדתי כמה הרבה ניתן להשקיע בחשיבה ובמחקר על כל פרט. מיקי קרצמן, שממנו למדתי על ישירות, על אותנטיות, ועל יושר אינטלקטואלי בצילום. נורית ירדן, צלמת נפלאה, ממנה למדתי שאמנות חייבת לגעת במקומות הכואבים, ועד כמה קשה לפתח שפה צילומית ייחודית ואישית, ואחר כך לשנות אותה עם ההשתנות הפנימית".