נאסר על פעילי זכויות בע"ח להפגין לידי בתי אנשי אקדמיה: "חופש הביטוי אינו החופש להטריד"

בית המשפט המחוזי בת"א קובע כי החופש להטריד אינו חלק מחופש הביטוי, והוא ראוי לגנאי במקום שבו ניתן לממש בלעדיו את חופש הביטוי. השופט ד"ר עודד מודריק קבע כי יש לאסור על פעילים למען זכויות בעלי-חיים, חברי קבוצת "סוגרות", מלהתקהל באופן מטריד ופוגע בפרטיות ליד בתיהם של הפרופ' נחמיה פרידלנד, נשיא המכללה האקדמאית ת"א; פרופ' יאיר אורגלר, חבר הוועד המנהל של המכללה; וזוהר זיספאל, יו"ר הוועד המנהל (להלן: התובעים).

מהעתירה שהגישו התובעים ב-2006 עולה כי קבוצת "סוגרות" ביקשה למנוע הקמת מעבדת מחקר בתחום הפסיכו-ביולוגיה במכללה האקדמית בטענה שייערכו בה ניסויים בבע"ח, ובשל כך קיימה פעולות מחאה שונות.

התובעים הגדירו את פעולות המחאה בסמוך לבתיהם הפרטיים כ"התאספויות פרועות, קולניות ואלימות, שתכליתם להטריד ולמרר את חייהם ולהפעיל עליהם לחץ פסול ובלתי סביר". לטענתם, במהלך ההתאספויות הושמעו כלפיהם דברי השמצה קשים ובוטים, המהווים הסתה. הנתבעים טענו כי משמרות המחאה הן בגדר מימוש זכות היסוד לחופש הביטוי, וכי לא מדובר בהפרת דין פלילית ואף לא בעוולה אזרחית.

השופט מודריק ציין כי פגיעה בפרטיות עשויה להתממש גם בלא חדירה לצנעת הפרט, או כניסה לרשות היחיד, או השמעת רעש שמידתו עולה על המידה המרבית המותרת לפי התקנות. לדבריו, גם גריעה מופרזת בשלוות החיים במעון פרטי ומניעת האפשרות מאדם לבודד עצמו בביתו מלחצים בקשר לתפקידיו, מהווה פגיעה בפרטיות.

השופט קבע כי לא היתה הצדקה ציבורית לפעילות המחאה המתמשכת מול בתי התובעים. לדבריו, "הנתבעים" חצו את הגבול ו"נפח" פעולות המחאה מול בתי התובעים - בהיבטים של תדירות, זמנים, הימשכות, תכנים ורעש סביבתי - אינו יכול להיחשב כסביר.

השופט קבע עוד כי הנתבעים ביצעו עבירות של התפרעות והסתה, וכי ההתקהלויות ליד בתי התובעים היו מעשי של פגיעה בפרטיות ומטרד ליחיד, ולעיתים בודדות היו על גבול הפליליות. עם זאת, קבע כי הנתבעים לא הוציאו לשון הרע. (ת.א. 1558/06).